אדריכלות אופטימית: כשהבית נפתח לאור || עסקים

אדריכלות אופטימית: כשהבית נפתח לאור

אדריכל רון שפיגל, שפיגל אדריכלים, צלם אלעד גונן 

בימים שבהם ישראל כולה עוצרת את נשימתה , הבית  הופך לסמל של חיים, של אהבה, של המשכיות. המילה 'בית' – פשוטה כל כך, אבל טעונה כל כך – מקבלת משמעות חדשה. וזה לא מקרה שבדיוק עכשיו, בעולם העיצוב והאדריכלות, מתחילה לבלוט מגמה ברורה: אדריכלות אופטימית. בית שמכניס אור, נושם, פתוח, אנושי.

אדריכל רון שפיגל, שפיגל אדריכלים, צלם אלעד גונן 

“אני מאמין שאדריכלות אופטימית היא כזו שמאפשרת לנפש להחלים,” אומר האדריכל רון שפיגל. “לא מדובר רק במבנה או בקווים יפים, אלא ביצירת תחושה.. אנשים מחפשים בתים שמעניקים ביטחון ורוגע,  בית שמכניס אור טבעי, עם חיבור לנוף ולחומר, הוא בית שמחזיר אנרגיה”

שפיגל אדריכלים - צלם אלעד גונן 

לדבריו, השינוי מורגש היטב בתכנון עצמו. “פעם היינו מדברים על פתחים ‘נכונים’ מבחינה טכנית, על צללים ועל יעילות. היום אנחנו מדברים על חללים שפותחים את הלב. קירות פחות סוגרים, יש זרימה, יש אור, יש טבע. הבית צריך להיות מקום שמאפשר לנשום – פיזית ורגשית.”

שפיגל אדריכלים צלם אלעד גונן, באדיבות מרווין חלונות, מגמה מפתחים

אלמנט האור והפתיחות בולט במיוחד בדבריו של אלכס גלעד, מנכ״ל חברת מרווין, המתמחה בחלונות יוקרה “אנחנו רואים שינוי עמוק באופן שבו אנשים תופסים את הבית,” אומר גלעד. “הצורך באור הפך לצורך רגשי, לא רק פונקציונלי. חלונות גדולים, פתחים אל הגינה, קירות זכוכית שיכניסו אור טבעי לכל פינה – כל אלה יוצרים תחושת אופטימיות. כשנכנס אור, משתנה כל האווירה בבית.”

אדריכלות תכנון ועיצוב מושיק חדידה, צלם עודד סמדר, באדיבות מרווין חלונות 

לדברי שפיגל, גם הבחירות החומריות משקפות את אותה מגמה. “אנשים נמשכים לעץ טבעי, למסגרות חמות, לשילוב בין מתכת לזכוכית שמרגיש רך. יש עניין במראה חם ועוטף. עץ, בזכות הגוון והמרקם שלו, מחבר אותנו לטבע, לשורשים, למגע. זו יוקרה רגועה – לא נוצצת, אלא מרגיעה.”

אדריכלות תכנון ועיצוב מושיק חדידה, צלם עודד סמדר, באדיבות מרווין חלונות 

אדריכלות תכנון ועיצוב מושיק חדידה, צלם עודד סמדר, באדיבות מרווין חלונות 

גם בתחום הפנים מורגש המעבר לשפה רגועה ומכילה יותר. “העיצוב הביתי הפך לרגשי,” אומרת שלומית זלדמן, בעלת משרד לאדריכלות ועיצוב פנים. “אחרי תקופה כל כך קשה, אנחנו רוצים להרגיש שהבית עוטף אותנו. זו כבר לא תקופה של הצהרות, אלא של חמלה. אנשים מבקשים עיצוב שמרגיע, עם צבעים בהירים, חומרים טבעיים, טקסטורות שמלטפות את העין ואת הלב.”

תכנון ועיצוב שלומית זלדמן צלם שי גיל 

זלדמן מוסיפה שהשקט העיצובי הזה איננו ויתור על סגנון – אלא בדיוק להפך. “עיצוב רגוע הוא עיצוב מדויק. הוא מאפשר לנשום. אין בו עומס, אין בו רעש ויזואלי. הוא מבוסס על הרמוניה, על אור, על איזון. גוונים כמו חול, לבן רך, ירוק מרווה או כחול עמוק מעניקים תחושת שקט. זה עיצוב שמזכיר שהבית הוא מקום לרפא בו.”

תכנון ועיצוב שלומית זלדמן צלם שי גיל 

שפיגל מוסיף שהמגמה הזו איננה רק תגובה למצב, אלא שינוי תפיסתי עמוק. “אדריכלות אופטימית היא לא סגנון – היא גישה. היא מתחילה בהבנה שהמרחב משפיע ישירות על מצב הרוח שלנו. קירות בהירים, פתחים גדולים, חומריות טבעית – כל אלה יוצרים תחושה של המשכיות, של ביטחון, של חיים. וזה בדיוק מה שכולנו צריכים עכשיו – לחזור להרגיש חיים.”

תכנון ועיצוב שלומית זלדמן צלם שי גיל 

גם זלדמן רואה בשינוי הזה תנועה של תקווה. “הבית של היום נפתח שוב החוצה. אנשים רוצים לראות את הנוף, את השמיים, את הירוק. אנחנו מתכננים יותר חלונות, יותר אור, פחות חציצה. זה לא רק נוח – זה מרפא.”

זלדמן מסכמת זאת בפשטות: “הבית של התקופה הזו הוא בית אופטימי. הוא רגוע, חמים, נעים. לא מתאמץ להרשים – אלא מזמין לנוח. זה עיצוב שמחזיר אותנו לבסיס, לאנושיות, למגע. אחרי הכול, אין דבר שמרפא את הנפש יותר מהתחושה הפשוטה של בית.”