|
שלוש תערוכות היחיד המוצגות במשכן לאמנות, עין חרוד, מזמנות מפגש עם זרמי עומק באמנות הישראלית. המהלך האמנותי-אתי בתערוכה של צבי לחמן: פָּנִים אֶל פָּנִים, המבט הרטרוספקטיבי בעבודתה של חיה גרץ-רן: אל תלכי רחוק מדי, עבודות 1980–2022 והפנורמה הציורית של זהר טל ענבר: בזיליקה קיבוצית עומדים כל אחד לעצמו ועם זאת, בהיותם מוצגים יחד באולמות הפתוחים של המשכן לאמנות ניתן לזהות קווים גלויים וסמויים השוזרים אותם יחד. מקורות היניקה של כל אחד מהאמנים המציגים נטועים בביוגרפיה משפחתית, בשורשי היהדות והנצרות ובמחווה למסורות באמנות הישראלית והמערבית. בכל אחת מהתערוכות יש ממד רטרוספקטיבי ועם זאת הדהוד למציאות העכשווית. הן כולן ניכרות בחקר של המדיום האמנותי ומרחיבות את המבט הפרשני לגבי שאלות של פיסול וציור בעת הזו.
צבי לחמן | פָּנִים אֶל פָּנִים | אוצר: יניב שפירא
כותרת תערוכתו של צבי לחמן, 'פָּנִים אֶל פָּנִים', משקפת את ריבוי פניה ומשמעויותיה של יצירתו: פנים לנוכח מי? פנים אל מול האל? מול פני אנוש? ואולי לנוכח האין? שלוש העבודות הניצבות במרכז התערוכה, עקדה [1983–1990], אייכה [2002–2003] ונשיאה [2013–2014] משמשות כאבני דרך בפענוח יצירתו של לחמן. בשלושתן אפשר לזהות התמודדות עם נושא ה'פייטה' בראי מקורותיו היהודיים והן מאפשרות למתבונן לעקוב אחר הפיסול שלו כמהלך כפול: במוקד הפסל ניצבת תמיד דינמיקה אנושית, בחתירה להבנת מקומו של האדם בעולם, בד בבד הפסל נתפס כמרחב של יחסים של חומר והפשטה היוצרים מקום.
עבודות אחרות בתערוכה הן פסלי ראש, שהתגבשו במשך עשרות שנים ומתפקדים בהצבה הנוכחית כצופים דוממים או כעדים אילמים למופעים של עקדה, פייטה ולידה. במחוות האנושיות ובמבטים הבוקעים מהן, ראשים-עדים אלה מחזירים מבט לצופה, הנעשה גם הוא לאחד העדים. מרכיב מרכזי בתערוכה הוא ההתמודדות עם שאלות של ראייה ועיוורון ונוכח בציורים גדולי הממדים המוצגים בתערוכה, וכן בעבודה מה לא ראינו? שנוצרה בהשראת ציורו של פיטר ברויגל האב, משל העיוורים [1568] והתגבשה לקראת התערוכה הנוכחית.
צבי לחמן, פנים אל פנים, ברונזה וברזל, 2017-2019,אוסף מיכל ואיב ביגיו. 150X50X160. צילום אברהם חי
חיה גרץ-רן I אל תלכי רחוק מדי: עבודות 1980–2022 | אוצר: שרון תובל
תערוכתה הרטרוספקטיבית של חיה גרץ-רן משקפת יותר מארבעה עשורים של יצירה ייחודית בשדה האמנות הישראלי. במרכזה עבודות המתייחסות לתפיסת העולם הציונית-חלוצית שעל ברכיה גדלה והתחנכה, וקושרות את עשייתה לסיפור הישראלי הקולקטיבי. התערוכה מאפשרת התבוננות חדשה בציור של גרץ-רן ובשינויים שחלו בו לאורך השנים: מציוריה בצבע מים, שהוצגו לראשונה ב-1980; דרך ציורי הטמפרה שהתפתחו במחצית השנייה של שנות התשעים והציגו שילוב מרתק בין דמויות ארץ ישראליות מוכרות בהשראת המאסטרים הגדולים המערביים; עבור בציורי השמן מתחילת שנות ה-2000, שאפשרו העמקה טכנית וחומרית; ועד לסדרות האידיאולוגיות משנות האלפיים ואילך, שבמרכזן חלוצות, שומרות ואחיות רחמניות. רבות מהדמויות של גרץ-רן מצוירות בחזרתיות ובכמה גרסאות, וזאת מתוך שאיפתה להסיר את הגלד מהפצע ולהציג פרספקטיבות שמתוכן ייוולדו תובנות חדשות. ציורים אחדים מציעים זום-אין ואחרים חותכים את הפריים, משחק המאפשר לה לקיים דו-שיח עם המתבונן ולהעביר מגוון מסרים. יצירתה של חיה גרץ-רן מנסחת נרטיב פמיניסטי אמיץ, מפרקת הבניות של גבריות ומציעה קריאה ביקורתית חדשה ושונה של מיתוסים וסמלים לאומיים ומגדריים.
חיה גרץ רן, אחות בתל חי, שמן על בד 100X100 סמ. צילום בועז לניר
בזיליקה קיבוצית | זהר טל ענבר | אוצרת: עינת סיני פסטרנק
זהר טל ענבר [נולדה 1964, קיבוץ מזרע] החליטה לעשות מעשה, לצאת מאזור הנוחות שלה כאמנית המתמחה בציור פיגורטיבי של טבע דומם, דיוקנאות ונופים, ולערוך מחקר פעולה [תוכנית המשלבת תכנון, איסוף וניתוח נתונים שיטתי, עשייה ורפלקציה] באזורים ישנים חדשים: שורשיה כבת קיבוץ, שמהם התרחקה לאורך השנים. במסגרת עיסוקה בביוגרפיה של משפחתה, ובפרט זו של הוריה, מצאה עוגן רעיוני וחזותי אצל שני אמנים: אברהם אמרנט [טושק] מקיבוץ מזרע, שממנו הושפעה עוד בילדותה, ואברהם עומרי מקיבוץ שער העמקים, שאליו התוודעה בחייה הבוגרים. היא נמשכה לנטייתם לפרק ולחבר מחדש את האובייקטים מושאי עבודתם, וזו השפיעה רבות על אמנותה, שמהותה חיבורים בין עולמות שונים המתלכדים תחת מכחולה. ביצירתה הנוכחית היא מכליאה לראשונה בין מקורות קלאסיים אירופיים, שהיו השראה לעבודתה עד כה, ובין תכנים איקונוגרפיים קיבוציים. היא מפגישה ביניהם על גבי בדים מתוחים המוצבים בחלל בחצי גורן – קומפוזיציה קיבוצית ומיתולוגית כשלעצמה.
זהר טל ענבר, בזיליקה קיבוצית, פרט, 2022, אקריליק ומרקר שחור על קנווס מעובד. צילום אלעד שריג
שלוש התערוכות מלוות בספר ובקטלוגים מחקריים ובמהלכן יתקיימו ימי עיון, מפגשי אמן ושיחי גלריה, בהפקת המוזיאון ובהשתתפות האמנים, האוצרים ודמויות מפתח בשדה האמנות והתרבות הישראלי.
משכן לאמנות עין חרוד, המוזיאון המוביל והוותיק בצפון, מציג תערוכות אמנות של טובי האמנים בארץ ובעולם. במוזיאון כלולים אחד האוספים הגדולים של אמנים יהודיים מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, לצד אוסף אמנות ארצישראלית וישראלית נרחב וחפצי יודאיקה מכל התפוצות. מבנה המוזיאון, אשר נחנך בשנת 1948, הינו יצירה ארכיטקטונית מודרניסטית מרהיבה. תכנונו פורץ הדרך של האדריכל שמואל ביקלס, מבוסס על תאורה טבעית ומהווה השראה לאדריכלים מקומיים ובעלי שם עולמי. המוזיאון כולל ארבעה עשר אולמות תצוגה נרחבים, חצרות פנימיות נחבאות וקסומות ואוירה מיוחדת וממגנטת. סיפורו ההיסטורי יוצא הדופן, התערוכות המוצגות בו, ואדריכלות האור הטבעי מזמנים למבקר חוויה ייחודית.
תערוכות סתיו 2023
צבי לחמן | פָּנִים אֶל פָּנִים | אוצר: יניב שפירא
חיה גרץ-רן I אל תלכי רחוק מדי: עבודות 1980–2023 | אוצר: שרון תובל
בזיליקה קיבוצית | זהר טל ענבר | אוצרת: עינת סיני פסטרנק
פתיחה: 8.9.2023 שישי בשעה 11:30
נעילה: זהר טל ענבר 30.12 | צבי לחמן וחיה גרץ-רן 3.2.24
משכן לאמנות ע״ש חיים אתר, עין חרוד
museumeinharod.org.il
שעות פתיחה: א' סגור ; ב'-ה' 9:00-16:00 ; שישי 10:00-14:00 ; שבת 10:00-16:00
★בשישי ושבת הכניסה חינם, במסגרת שבת ישראלית של משרד התרבות ★
|
חיסכון של מאות אלפי שקלים – איך אנחנו עושים את זה?
מה שנשאר תערוכת יחיד | נעמה עילם
הישג חשוב לזכויות המיגון בתל אביב-יפו - התאחדות האדריכלים ובוני הערים בישראל
תכנון ועיצוב מטה חברה בברזיל
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה' 
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל 
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום 
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון 
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
