האמנית אילנה שודרון-מינקוב חיה את מרבית חייה בלי לדעת שחלק מבני משפחתה נספו בשואה. יום אחד כשביקשה מדוד שלה לספר על המשפחה, הוא ספר בשפה ציורית על החיים של המשפחה ברובע הברונקס בניו-יורק, ארה''ב, כילדים של מהגרים, בשכונה יהודית. הוא ספר על חיים מלאים, עם הווי של משחקים ברחוב, של ילדי מהגרים יהודים ואיטלקים; בית מלא עם ילדים, עם סבא שלימד אותם תורה ועוד דוד שרק הגיע לאחרונה מאירופה, החגים היהודים בסביבה שומרת מסורת, החגים בבית הכנסת, ועוד. חיים של משפחה יהודית גדולה, חמה ומלוכדת.
וכשהגיע בסיפור לחיי משפחתו של סבה, אשר אימו, אחותו ושני אחיו, על משפחותיהם, שנשארו בגליציה כולם נספו בשואה. אילנה מספרת ''ההורים שלי, שניהם נולדו וגדלו בארה''ב, והם היו תמיד כל כך ''אמריקאים'' שבכלל לא עלה בדעתי שלשואה יכול להיות קשר כל כך קרוב אלינו. התקשרתי אל דודה שלי בארה'ב והיא ספרה לי שיש בידה מכתב שסבא שלי החזיק ושמר כל השנים. זה היה מכתב ביידיש והיא אפילו לא ידעה מה כתוב בו. היא שלחה לי את המכתב עם צילום של כותב המכתב. מסרתי את המכתב לתרגום לעברית. המכתב העצוב נכתב על ידי בן דוד של סבא שלי שכותב לו כיצד 'נתחסלה משפחתנו'. דודה שלי שלחה לי גם צילום של אמא של סבא שלי, עם אחות של סבא שלי וילד. מאז אני מחפשת ומחפשת ומנסה להבין ולדעת מי היו האנשים האלה שלא הכרתי. הרבה כיוונים שבהם חפשתי התגלו כעקרים. האנפורמציה לא נמצאה בקלות אלא הגיעה מדי פעם ממש בטיפות, אך ככל שחפשתי הרצון לדעת עליהם עוד ועוד הלך והתגבר''.
קרדיט צילום : סדן הפקת אמנות
במהלך החיפושים שלי הגעתי לבסוף אל אנשים מהעיירה מיקולינצה, העיירה של סבא שלי, שהכירו את המשפחה שלי. הפגישה איתם היתה בשבילי חווייה מאד מאד מרגשת. הרגשתי שאני כבר כל-כך קרובה אל המשפחה שלי, שאני כמעט יכולה להושיט יד ולגעת בהם... בינתיים גם התחלנו לשאול את עצמנו מי היו בני המשפחה של בעלי שנרצחו בשואה. גם עליהם ידענו מעט מאד. מצאנו תמונות שלהם ועוד אנפורמציה עצובה וקשה על הגורל הנורא של המשפחה בבלרוס ובלטביה. גם כאן מצאנו מכתבים עצובים שכתבה קרובת משפחה לטבית [לא יהודיה] למשפחה של חמותי.
קרדיט צילום : סדן הפקת אמנות
כמה שנים לאחר מכן התחלתי לצייר את דיוקנאות בני משפחתי, ובני משפחתו של בעלי, שנרצחו בשואה. דרך הציור הרגשתי שאני מתקרבת אליהם, לומדת להכיר אותם. הרגשתי גם שאני רוצה להנציח אותם, להוציא אותם מתוך החשך והאין הזה, שלתוכו הם נדחפו. רציתי לתת להם זהות, דמות ופנים, ולהחיות את זכרם של אנשים שנשכחו, שאפילו משפחתם לא ידעה על קיומם ועל סופם הטראגי. רציתי שיהיה ידוע שאנשים אלו חיו על פני האדמה וכי הם נרצחו. אנשים יפים וטובים, חכמים ומוכשרים, שחיו ואהבו וגידלו משפחות, עד שבאו הגרמנים.
תודה מיוחדת לניושה שווייצר-הורוביץ, ולזליג שפירר ממיקולינצה, גליציה, וליוזפה הרצברג-גולנזר ולאברהם הרצברג מטלסי [טלסן], לטביה.
קרדיט צילום : סדן הפקת אמנות
אלה שלא הכרתי / אילנה שודרון-מינקוב II תערוכת יחיד במוזיאון היכל שלמה
פתיחה: 27.6.2023
נעילה: 27.8.2023
ברח' קינג ג'ורג' 58, ירושלים
שעות ביקור בתערוכה: א'-ה: 08:00-20:00
|
חיסכון של מאות אלפי שקלים – איך אנחנו עושים את זה?
מה שנשאר תערוכת יחיד | נעמה עילם
הישג חשוב לזכויות המיגון בתל אביב-יפו - התאחדות האדריכלים ובוני הערים בישראל
תכנון ועיצוב מטה חברה בברזיל
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה' 
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל 
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום 
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון 
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
