לאחר שנת תצוגה של התערוכה ''דמיון חומרי'', הוכנסו בה שינויים ונוספו 45 עבודות חדשות. העיקרון המארגן של תערוכת האוסף המחודשת – ''דמיון חומרי: מרכז הכובד'' – נותר כשהיה, בחלוקה לארבעת היסודות: אדמה, אוויר, מים ואש, אך התחביר נענה לרוחות השעה. היחסים בין העבודות נתונים בשיווי משקל רופף, והפואטיקה החומרית נמתחת אל הקטבים ומתחוללת במרחב בוער וחסר יציבות.
אמניות ואמנים שעבודותיהם נוספו לתצוגה : מיכה אולמן, אברהם אופק, סמדר אליאסף, אסף אלקלעי, מאיר אפלפלד, יואב אפרתי, מיכאל ארגוב, לודוויג בלום, אבנר בן-גל, מיכל בראור, אהרון גלוסקא, יוכבד ויינפלד, שרון יערי, הילה לולו לין פרח כפר בירעים, אוריאל מירון, אפרת נתן, חנה סהר, נעמי סימן-טוב, עבד עאבדי, ניר עברון, בלו-סימיון פיינרו, שמעון פינטו, שבתאי פינצ'בסקי, משה פרופס, אולגה קונדינה, ליליאן קלאפיש, ליהי תורג'מן.
ליהי תורג'מן, מרכז הכובד, 2016, צילום ליאת אלבלינג
אולגה קונדינה הפגנה, 2020 צילום מרגריטה פרלין
בתערוכה מוצגות מעל 120 יצירות של מיטב האמניות והאמנים, חלקן ידועות ומוּכּרות ומקצתן מוצגות בפעם הראשונה. התערוכה נפרדת מסיפורה של אמנות ישראל כנראטיב כרונולוגי המקביל לסיפור הלאומי. דמיון חומרי הוא מודל של מחשבה שטבע הפילוסוף גסטון בשלאר, בשנים של התעמקות בארבעת יסודות החומר — אדמה, מים, אוויר ואש — ובאופני התגלמותם בדמיון וביצירה.
דמיון חומרי: מרכז הכובד II חידוש תצוגת אוסף האמנות הישראלית במוזיאון תל אביב
פתיחה : 3.3.23
ללא תאריך נעילה
אוצרת: דלית מתתיהו
עוזרי אוצרת: טל ברויטמן, עדי גרוס, עדי דהן, עמית שמאע
לאורך חמישה עשורי יצירה, תמר גטר מנסחת רשת דינמית של תמונות-מחשבה ואירועי-ציור, שקוראים מחדש אופני צפייה ופרשנות של ציור. עבודותיה הן צורה של עיבוד ההווה, ניסיון לאחוז בהרף עין, במה שמתרחש ונקטע, שהניע ופסק. זהו ציור של תהליך הציור, ציור שהוא מֶשך, חזרה ובלימה.
את מרבית עבודותיה משנות ה-90 ואילך, גטר יוצרת בהתייחסות ישירה לחללי התצוגה, במחשבה על המעצורים שהיא מייצרת על הגוף, הראייה והתנועה, בעבודות ומולן. רבות מהן נעשות ישירות על הקיר, ולעתים הן מקיפות חלל בחגורת ציור רצופה, הנפרשׂת בין תקרה לרצפה. אופן פעולה זה מאפשר לגטר לנסח את מחשבותיה על אודות המבט המקיף-מכיל שבו הורגלנו בצפייה בציור, ומְתקף את העניין העמוק שהיא מגלה במִקטע, בקיטוע ובראייה חלקית מול קומפוזיציות מרובות איברים.
בתערוכה השחורה 'פיעל' מוצגים ציורים מהשנתיים האחרונות, שבהן – בניגוד להצבות החלליות – עוסקת גטר ביחידה הקלאסית של הציור, כמלבן יחיד וסגור לעצמו. הקומפוזיציה בנויה בו כאיבר שלם המחזיק עדיין את עיונה המתמיד בקיטוע ובפרגמנט, עניין שאף מובלט בגודלו העצום של הדימוי.
תמר גטר, ללא כותרת, 2021-22 צילום באדיבות האמנית
גטר שומרת על טכניקת הציור שלה בטמפרה-שמן, מעצימה את השימוש במגבים, קרשים וסמרטוטים, ומתרכזת בגרירת הצבע יותר מאשר בהנחתו, בעודה מותירה מקום נרחב למקריות. כף יד או ידיים פועלות – בונות, מניחות, סוחבות, אוחזות, אומדות מרחקים, תמיד צפות בחלל הציור – שכיחות בעבודתה של גטר מאז שנות ה-70. בהצבותיה ובעבודות הווידיאו המאוחרות היא משתמשת גם ביציקות, בצילום וברישום של יד בפעולה. בעבודותיה המוקדמות סימנו הידיים את הציור כמעשה בנייה במרחב סכימטי או מרחב של סמלים, והן אופיינו כידיים של בנאים, רקדניות, פועלים; בשלב מאוחר יותר, ובגוף העבודה הנוכחי, הידיים מתגלמות כציור עצמו. גטר עובדת כמעט רק בצבעים שחור ולבן, מוותרת על תיאורן האנטומי של הידיים, ושומטת כליל את מושאי האחיזה. הציורים מתגלים לעין הצופה כפנטום של פעולת היווצרותם.
תמר גטר: פִּעֵל
פתיחה: 3.3.23
נעילה: 14.10.23
אוצרת: דלית מתתיהו
גלריות קרן משפחת דינה ורפאל רקנאטי- הבניין ע״ש שמואל והרטה עמיר, מוזיאון תל אביב לאמנות
|
מה שנשאר תערוכת יחיד | נעמה עילם
הישג חשוב לזכויות המיגון בתל אביב-יפו - התאחדות האדריכלים ובוני הערים בישראל
תכנון ועיצוב מטה חברה בברזיל
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה' 
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל 
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום 
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון 
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
אהבה על שרטוטים: כשהשיפוץ הופך למבחן הזוגיות
