תערוכה של בית הספר המקוון לאיור בגלריה אלפרד || ארועים

''אם הקירות יכלו... מאיירימים שירת רחוב'' בגלריה אלפרד, התערוכה עוסקת בחיבור בין איור לטקסט ומוצגות בה מבחר פרשנויות איוריות ל- 11 שירי-רחוב שהותזו ברחובות תל-אביב, ולשיר אחד ''מותק-החושך'' של נחי וייס שהותז בירושלים. שירת רחוב נעה על ספקטרום רחב – משירה פשוטה בשתי שורות ועד שירה מרובדת ומורכבת, לפעמים היא אף מקבלת תגובה מאויירת על הקיר עצמו מידי אמני גרפיטי אחרים. שירת-רחוב פועלת ברמה המיידית: לקרוא, להבין, להפנים וללכת הלאה. אורך השירים הוא כאורך הזמן הנדרש להתיז אותם ולברוח. 

איור בהגדרתו, הוא אמנות נרטיבית שמתקשרת באופן חזותי רעיון, מילה, בדיחה, אמירה, הגיג, מאמר, מאסה, סיפור ולעיתים נדירות – שירה. טקסט שירי הוא הקשה ביותר לאיור, מפני ששירה – בדרכה החמקמקה, מפגישה את הקורא עם צלליו, בין שתי כריכותיו של ספר קטן, אותו אנו קוראים בחדר האינטימי שלנו. שירת רחוב מופיעה בחוץ, חשופה ובועטת, נקראת תוך כדי הליכה ומזמינה את הקוראים לחפוז אותה. לשירת רחוב הקשר חזותי רחב: כניסות הבניינים, הפחים, המכוניות, ציורי הקיר סביבה… למעשה היא שירה בעלת צורה ונוכחות של אמנות חזותית.


אלישבע קסל - איור דיגיטלי, Eli Shreim - שירת רחוב, 2022   צילום: איתי פרוסט

קבוצת מאיירימים ניתקו את השירים מהרחוב, מיקדו את המבט אל המילים ואיירו את המקום בו השיר פגש אותם. עשרים ושלושה מאיירים, עשרה שירים, וכל המרחב הפרוש ביניהם. משוררי הגרפיטי אינם משוררים 'רגילים' – הם יוצרים על קו התפר שבין המותר לאסור. חלקם יוצרים שפה טיפוגרפית אישית לצורך הבעת המסר: דינה שגב מפסקת את שיריה באמצעות עיטורי צמחים; דברים שלא אמרתי מדגיש מילים באדום; Oren Ailam מנקד את שיריו, ועובד בכמה גוונים; כתיבה תמ[R]ה מתאימה את העיצוב למשטח עליו היא עובדת. מבין המשוררים שנבחרו, רק אחד אינו משורר רחוב מובהק: יובל אידו טל, שקטע משיר שלו הותז בסמטה פלונית ע'י מעריצה שהתאהבה בספרו 'משירי אוגאווה יוקימיצו'. 
בתערוכה מוצגות אחת-עשרה כרזות גדולות מודפסות על שמשונית, עליהן מופיעים צילומי שירי-הרחוב. לצד כל שיר מוצגים האיורים המתייחסים אליו. רוב הצילומים צולמו ע'י עו'ד איתי פרוסט שעובד ביום כתובע פלילי, ובלילות וסופי השבוע מתעד גרפיטי ברחבי תל אביב.


מיטל עופר - מגזרות נייר ותאורה, הלה שלג - שירת רחוב, 2022  צילום: ניסים מעוז
     
על מאיירימים
'מאיירימים' הוא בית-ספר מקוון לאיור, שהוקם בזמן הקורונה ע'י ליאורה גרוסמן ואפרת לוין יפה. במאיירימים ניתן ללמוד את מקצוע האיור ברמה גבוהה ומעמיקה, לבנות או לחזק יסודות [רבים מהתלמידים הם בוגרי אקדמיות לעיצוב ואמנות], ללמוד את הקשר בין מילה לדימוי ולקבל ליווי ביצירת ספר ראשון. הלימוד המקוון בזום מאפשר השתתפות מגוונת ורחבה לאנשים מהפריפריה ומעבר לים, לחרשים [הזום מאפשר צפיה בשיעור ובמתרגמים לשפת-הסימנים בעת ובעונה אחת] ולאנשים עם מוגבלויות שלא מאפשרות יציאה פשוטה מהבית. הלימוד המקוון מפגיש  בין אנשים מתרבויות ורקעים שונים, שלרוב לא נפגשים ובכל זאת הפכו לחלק מקהילה תוססת, שרואה במאיירימים את ביתה האמנותי והמקצועי.
ליאורה גרוסמן מאיירת זוכת עיטור אנדרסן, חוקרת איור ישראלי ואוצרת איור, מקימת סדנאות האיור לחברה הערבית בחממת חקאיה.
אפרת לוין יפה מפיקה ומנהלת הצגה בתחומי המוסיקה התיאטרון והטלוויזיה,  שעבדה עם מיטב האמנים בארץ [ריטה, אחינועם ניני, דנה ברגר, אבטיפוס] 


רז אבירם שמרת - איור דיגיטלי, נחי וייס - שירת רחוב, 2022  צילום: איתי פרוסט

משתתפות ומשתתפים: אילת פירשט, אלישבע קסל, אל-עד כהן קניגסברג, אפרת ברונשטיין, דגנית רודובסקי, דנית מנג'ם, דריה דוברובין, טניה קנטור, ליה קפרוב, מיה גונן, מיטל עופר, נגה קרה, נועה מושיוב, ניאטי פרוינד,נורית לאור, ענת אקסלרוד, שירלי ויסמן, שלהבתיה זיס, רביד שיראזי, רז שמרת אבירם, רחל-עדיה שפר, תומר זית, תמר לב-אליהו
משוררות ומשוררים: Anna.R.Ky [עדי רון], הלה שלג, נחי וייס, כתיבה תמ[R]ה [תמרה לילך מזומן], דברים שלא אמרתי, דינה שגב, יובל אידו טל, Eli Shreim, #לבן_גדול [איתי דרוקמן], OREN AILAM
צלמים: איתי פרוסט, ניסים מעוז [להלה שלג], אורן עילם [לOREN AILAM]

אוצרת: ליאורה גרוסמן
מפיקה: אפרת לוין יפה
מעצבת גרפית: רז שמרת אבירם
פתיחה: יום חמישי, 17 בנובמבר 2022, בשעה 19:30
שיח גלריה: יום חמישי 24/11/22 בשעה 20:00
נעילה: יום שבת 26 בנובמבר 2022. הגלריה תהיה פתוחה 10:00-12:00
לפרטים נוספים: https://courses.meayrimim.com/if-the-walls-could/

כתובת הגלריה: סמטת שלוש 5, תל אביב
שעות פתיחה: ד'-ה' 21:00-17:00, שישי 14:00-10:00, שבת 11:00-15:00