תערוכה חדשה בגלריה 51 || ארועים

התערוכה ''שומר מסך'' בגלריה 51 היא השלישית והאחרונה מתוך טרילוגיית התערוכות העוסקות בתרבות הצריכה, ותעסוק בהשלכות של הצריכה המוגזמת בטכנולוגיה ובמדיה הדיגיטלית על התרבות שלנו ועל הערכים שלנו כחברה. העבודות של האמניות והאמנים המשתתפים בתערוכה בוחנות את השיבושים שנוצרים נוכח התפוצצות המידע וריבוי הדימויים הדיגיטליים אליהם אנו נחשפים מידי יום. בתערוכה יוצגו עבודות שנוצרו על ידי תוכנות מחשב בשילוב טכניקות קלאסיות,  עבודות תלת מימד ועבודות וידאו, כמו כן ייבחנו  פרקטיקות של שכפול והעתקה, ודרכי ההתבוננות והקשב של הצופה.
אמנים משתתפים: אייל אסולין, הדס חסיד, הדר סייפן, רונית פורת, דבורה פישר וירדן  קולסי, ליליאנה פרבר, יעל פרנק.

צריכה של מידע באמצעים דיגיטליים שמאפיינת את תקופתנו היא זאת אשר מובילה ל ''תיעוש הזיכרון'' הקולקטיבי האנושי ולדיסאוריינטציה שרבים מאתנו חווים היום. לאן שנפנה, ספוג המרחב החברתי שלנו בתרבות הדימוי והוא נצרך גם בפינות וגם בקפלים הנסתרים של חיי השגרה. בשל חוסר יכולתנו ''לעמוד בקצב'', החידושים גם מובילים לשיבושים בדרכים בהן החברה והתודעה שלנו מאורגנות.

מקור התעניינותה של ליליאנה פרבר, אמנית ניו מדיה, הוא עודף המידע המציף את התרבות שלנו. פרבר אספה עשרות צילומים שהם מבחר של סצנות קולנועיות ויצרה מהם את עבודת הוידאו  'Ten to the power of twenty two' היוצרת חוויה של כאוס ויופי ומדגישה את הגבול בין המופשט לפיגורטיבי. שם העבודה מתייחס לגודל הגלקסיה שלנו במטרים, ומממש את הצורך התרבותי להבין את היקום ולהביא אותו לקנה מידה אנושי.
הפילוסוף [Bernard Stiegle] הגדיר את הזמן שאנו חיים כיום 'זמן טכניקות' 'תקופה ללא תקופה' זמן של מכונות, ללא עבר, הווה ועתיד, ללא נקודת מקור או סיום. במיצב  הפיסולי  'BYE' של יעל פרנק זוג ידיים קטועות לבנות נע באופן מכאני מצד לצד ומנופף לשלום. לא ברור אם הידיים מגיחות מעבר לקיר או שנקטעו, אך הקצב שהן מכתיבות משבש את אופני החשיבה והראייה של הצופה. המקצב ההומוריסטי שמתנגן מתוך פסקול הסרט 'בעבור חופן דולרים' יוצר בלבול בין מחשבה אותנטית לבין רציונליות שמונעת על ידי מכונה. פרנק מאיצה בנו לחשוב על מערכת היחסים שלנו עם הטכנולוגיה כדי להבין את ההשפעות של מהלך התקדמותה לא רק על חיינו –אלא גם על עצם תודעתנו.
עבודותיה של רונית פורת עוסקות גם הן במושגים של מקור, שעתוק והפצה. התצלומים מזמינים את הצופה להתבונן באופן שבו מידע ניתן ומוגש לנו. באמצעות ריבוי נקודות מבט יוצרת פורת מרחב מורכב של יחסים בין המצולמים לבין הצופים. פורת משתמשת בדימוים ארכיבים ובאמצעות קולאז' או תעתועים אופטיים היא מספרת סיפור וטוענת אותו בהקשרים היסטוריים ועכשוויים. השפה הפרפורמטיבית של הדימוי מאפשרת לו להיות פעיל ואף להפעיל את הצופה, הדימוי מרחף, מוכפל, מעורפל, לעיתים מטריד, אך נוכח ומסתיר סוד בו זמנית. 


רונית פורת, קרדיט צילום: רוני פורת

האמן אייל אסולין מציף מחדש את שאלת האותנטיות מול השיעתוק. לצד התפשטותן המהירה של התרבות וההסחרה בהם התרבותי הופך לכלכלי. המראות בעבודה של אסולין מייצגות את המומנט האמיתי של החברה כחברת הדימוי, שבה אנו נחשפים למטחים של עד אלף דימוים ביום ובה נצפים חיינו הפרטיים, נבחנים, מקוטלגים, נמדדים וממוספרים במאגרי נתונים. 

הרישומים של הדס חסיד נוצרו בעקבות חיפוש אחר שמה במנוע גוגל, היא העתיקה בעפרונות צבעוניים את המסכים שהעלו תוצאות החיפוש של שמה: 'הדס חסיד' - התערוכות שבהן השתתפה, הפרסים שקיבלה, כרוניקות וכל מה שנראה על המסך מסביב: פרסום ממומן, דימוים נעים, חלונות קופצים והכל ברישום מוקפד, מדויק ו'נאמן למקור'. של מי המקור? במקרה של חסיד, ההעתק שלה הוא המקור. הצורך של חסיד בהכרה מתבטא בבדיקה החזותית שסימני העצמי קיימים והנצחת התוצאות שהניב החיפוש בדיוק מוקפד ונאמן גם לפרטים השוליים שאינם אודות האמנית. 

התצלומים של הדר סיפן נראים כמו מודלים ארכיטקטוניים. התצלום נדגם מן המציאות, כאשר סייפן מיפתה מחדש באמצעות פתקיות ממו את פינוי האוכלוסייה בצפון והדרום בזמן חירום. המיפוי מתבסס על אותן מפות של משרד הביטחון המיועדות להתמודד באופן עצמאי עם שאלת פינוי האזרחים מהבתים הפרטיים אל החללים הממוגנים. כמו קובייה הונגרית מפורקת היא פורטת את הקסם הפתייני של פתקיות ממו בצבעים בוהקים ובונה מהם מושבה וירטואלית. סיפן אינה מאכילה את הצופה בכפית והוא נדרש לארוג את התצלום מחדש ולהשלים את מה שאי אפשר לקרוא ישירות מן התצלום. 


הדר סייפן, קרדיט צילום: הדר סייפן

בעבודת הוידאו 'מים נשמעים טוב יותר איתך'  השתמשו זוג האמנים  דבורה פישר וירדן קולסי בבינה מלאכותית. פרויקט האמנות המוצג בסרט נעשה בשיתוף קהילת קיבוץ כפר חרוב בדרום רמת הגולן. פישר וקולסי אספו 4,500 תמונות פורטרט של בני המקום מתקופות שונות. התמונות הוכנסו לתוכנת בינה מלאכותית שפלטה מאגר תמונות של חברי קיבוץ חדשים ומדומיינים. בנוסף, הם נכנסו אל שלושים סלונים של חברי קהילה וסרקו אותם בתלת-מימד. חומרי הסריקות עורבבו לפסלים ורהיטים חדשים שהוטבעו בבריכת הקיבוץ. האובייקטים ההיברידיים החדשים שנוצרו הוצגו בטקס מקורי עם קבוצת תיאטרון מקומית ומקהלת הקיבוץ, בו 'נולדו' שלושה ילדי קיבוץ נבחרים מתוך מאגר התמונות החדש. בסוף הטקס הוזמנו חברי הקהילה האמיתיים להיכנס למים ולשחות מעל למיצב הסלון המוטבע בקרקעית הבריכה. העבודה של קולסי ופישר משתמשת בחומרי הגלם ובמידע המקומי בשביל ליצור עולם חדש המורכב מחיפוש אחר המשותף.


ספת קיבוץ, ירדן קולסי, דבורה פישר, קרדיט צילום: ירדן קולסי ודבורה פישר

הגלריה החדשה לאמנות עכשווית ''גלריה 51'' מציגה תערוכה קבוצתית : שומר מסך   
אוצרת : ניצה פרי 
פתיחה חגיגית : יום חמישי, 24.3.2022  בשעה 20:00. בערב הפתיחה ייערך הפרפורמנס ''ללבוש צילום'' של האמן גיא און. 
נעילה: 8.6.2022

 ב''גלריה 51'' 
מרכז הרב תחומיקס, רחוב בנימין 51, מודיעין
שעות פעילות הגלריה: ימים א' – ד ':  9:00-13:00, ימים ב' ג':   16:00-19:00