פקעת - תערוכה קבוצתית במוזיאון תל אביב לאמנות || ארועים

התערוכה ''פקעת'' מציינת רגע מכונן ברכישה רחבת היקף של עבודות מאת אמניות ואמנים ישראלים לאוסף הקבע של מוזיאון תל אביב לאמנות. מהלך 2021 החליטה קרן רפפורט להסב את תמיכתה, המיועדת בדרך כלל לפרסי אמן, לטובת רכישת יצירות לאוסף האמנות הישראלית. זהו מהלך יוצא דופן בנדיבותו, ובעקבותיו הצטרפו לאוסף יצירות של 58 אמניות ואמנים. מבחר העבודות המוצגות בחלל יכול להיקרא כתצוגה מבוזרת של יבול רב־דורי ורב־קולי, המזמנת התוודעות ליצירתם של אמניות ואמנים כיחידים נפרדים זה מזה. קולות האמנים החושפים טפח מעולמם, מובאים כלשונם בכיתובים המורחבים לצד העבודות. 

נקודת מבט נוספת מבקשת לכרוך את העבודות זו בזו ל'פקעות'' של תוכן. הפקעת היא צורה של דחיסה, ריבוד וליפוף חוטים זה בזה. גוף המקיים קשרים מסועפים בין אבריו, נתון במתח מתמיד בין הסבך ובין התרתו, ומעורר את התשוקה התמידית למצוא קצה חוט שממנו ניתן לפרום אותו. בתערוכה זו מוצגות שלוש פקעות: מחווה גופנית, מופשט מרובד ומזרח ירח. 

האמנים והאמניות המשתתפות:  הדיל אבו ג'אהר, כרים אבו שקרא, לאה אביטל, אתי אברג'יל, שגיא אזולאי, יעל בורשטיין, עידו גורדון, מארק גלזין, רותי דה פריס, יסמין דייויס, אניעם לאה דרעי, מיכל היימן, עומר הלפרין, ניר הראל, איזבלה וולובניק, יואב וינפלד, מג'די חלבי, רוני טהרלב, רועי כהן, הראל לוז, אוריאל מירון, אסי משולם, אפרת נתן, אבי סבח, מלאכי סגן-כהן, קבוצת סלה-מנקה, נרדין סרוז'י, אסד עזי, פנחס עזרא, אלי פטל, שמעון פינטו, אבנר פינצ'ובר, אהד פישוף ונועה צוק, גליה הילי פסטרנק, ישראל קבלה, גבריאלה קליין, מרב קמל וחליל בלבן, גבי קריכלי, אברהם קריצמן, נעמה רוט, ילנה רוטנברג, אלהם רוקני, תכלת רם, אסתר שניידר, יגאל תומרקין.


אניעם לאה דרעי, נווה מדבר בין כפות רגליי, 2018, גבס, חוטי ברזל, נייר דבק ופיגמנטים, 45×50×50 ס'מ, באדיבות האמנית [צילום: דניאל חנוך]

מחווה גופנית
מחווה גופנית היא העברה מודעת ורצונית של מסר באמצעות תנועה של הגוף, ומהווה נדבך אחד מהמכלול המכונה ''שפת גוף'' – שפה לא־מילולית, אוניברסאלית, בעלת מנעד עשיר הנפרש במרחק בין תנועה ניואנסית דקה ובין האצבע הזקורה – בהירה, מיידית ונחרצת. 
מקבץ העבודות בחלל מגלם את הגופניות של אובייקט האמנות: כנושא את מלאכת ייצוגו של הגוף [דיוקן למשל] או כהתגלמות של ''גוף'' בחלל. ניתן לחשוב על יצירת האמנות כמחוללת מצבים המוכרים לצופה מחוויית גופו שלו. אובייקט שמוט, זקוף, משתוקק, או מכונס – שפת הגוף של יצירת האמנות איננה מחווה תקשורתית מובהקת, אלא מפגש בין גוף דומם, או הדימוי המוקרן, לגופו החי של הצופה. 

מופשט מרובד
האמנות המופשטת ביקשה להתנער מתפקידה המסורתי של האמנות שקדמה לה, כחיקוי או כייצוג של מציאות. היא השילה מעצמה פיגורות מזוהות או סיפוריות, והתרכזה במעשה האמנותי ובשפתו, בשטיחות המהותית של הציור, ובשאלות יסודיות שמעמיד הפיסול כאובייקט בחלל.
במקבץ עבודות זה נעוצה הטעיית עין, בפער בין מה שנדמה כהפשטה צורנית נאמנה לערכים של צמצום והפחתה, ובין העלאה של תכנים פוליטיים, תרבותיים ואישיים .


אלי פטל, ספר הפוך, 2019, הזרקת דיו על נייר, 120×187 ס'מ, באדיבות האמן

מזרח ירח
הירח, ''המאור הקטן'' במקורות, שורה על העבודות בחלל כהד למחוזות ליליים של הנפש ושל הדמיון. הוא מופיע בחלקן כמולד הלבנה, כהפצעה של דימויים הכרוכים במחזוריות הטבע ובמעגל חיי אדם. מעמדו הסמלי של הירח בתרבויות המבוססות על מחזור ירחי [לוח השנה העברי והמוסלמי], כורכת את מקבץ העבודות בהוויית המזרח. בניגוד להתוויה הנישתית של ה''מזרחיוּת'' באמנות הישראלית ביחס לדרך המלך הסלולה מערבה, פקעת ''מזרח ירח'' כורכת רגישויות רליגיוזיות ומיתיות במסורת האמנותית המודרניסטית. הצבע השחור כבחירה מהותית לדיון במזרח, מתמקם כמסה שולטת בחלל. זאת ועוד, צמיחתם של דימויים ממקורות תרבותיים מוכרים, שוזרת ממדים פוליטיים, חברתיים ואסתטיים זה בזה [כדוגמה ראו את פסלה של אניעם דרעי נווה מדבר בין כפות רגליי כהד רחוק ללוגו העמותה 'אל המעיין', עמותה חינוכית מבית מפלגת ש״ס].


רועי כהן, שש בש, 2020, וידאו ללא קול, 01:30 דק', באדיבות האמן


מוזיאון תל אביב לאמנות : פקעת
רכישות חדשות לאוסף האמנות הישראלית ע''ש ברוך ורות רפפורט
אוצרת: דלית מתתיהו.
עוזר לאוצרת: עמית שמאע
פתיחה: 13.8.21
נעילה: 1.12.21 

הבניין ע״ש שמואל והרטה עמיר - גלריות קרן משפחת דינה ורפאל רקנאטי
 מוזיאון תל אביב לאמנות
שד שאול המלך 27 תל- אביב