ראיון עם אדריכל רואי דוד, סטודיו ROYDAVID || ראיונות

''אנחנו לא מתחילים פרויקט לפני שמבינים איך תוקפים אותו מכל כיוון, ותופסים אותו מכל הזויות, כדי לתת מענה ללקוחות של המאה ה- 21. לא כמו מענה של לפני 5, 10 או 20 שנה, אלא מענה של היום, שלוקח את כל המידע שמקיף אותנו ומיישם אותו. אין סגנון אדריכלי אחיד במשרד - אני עושה מה שנכון לפרויקט, נכון לנו, ומספק עיצוב ברמה הכי גבוהה שאנחנו יכולים לייצר... ''

רואי דוד הוא אדריכל צעיר ושאפתן שהקים סטודיו משפחתי לאדריכלות בדרום ת'א. בוגר הפקולטה לאדריכלות באונ' אריאל, כיום לומד לתואר שני באונ' ת'א, ועוסק בפרויקטים מגוונים שנעים בין משרדים לחברות סטארט אפ לבתי נופש באיטליה.


רואי דוד

כיצד בחרת לעסוק באדריכלות?
תמיד עסקתי במקביל באמנות ובמדעים. בצבא הייתי תוכניתן ומצאתי עצמי תמיד בפער הקיצוני שבין השניים. אני זוכר את עצמי כילד משחק במשחקי מחשב, והתחושה שהייתה לי שאני נמצא בעולם שונה, עם שפה ברורה, שמייצרת לי תחושה בגוף וחוויה רגשית חדשה. הבנתי שזו הכמיהה הגדולה שלי. לאט לאט התברר לי שזה לא חייב להישאר וירטואלי ויכול לקרות במציאות.

אחרי הצבא התחלתי את תהליך החיפוש. אצלי דברים קורים לרוב בתהליך אנליטי ורגשי ביחד. שלבים שאתה בונה עד שאתה מגיע לתובנה חזקה. העניין היה למצוא מקצוע נצחי.

היתה ציפייה ממך בבית שתמשיך את דרכה של אמך האדריכלית?
מהבית לא היה לחץ לפנות לאדריכלות. גדלנו בסביבה שמודעת לדיזיין, אבל אף פעם לא דיברו איתי על אדר' כלהיות דור ממשיך, ובכלל לא חשבתי שאהיה אדריכל. אחרי הצבא התחלתי לימודי תיכנות והבנתי מה זה דורש, להיות כל היום מול קוד. הבנתי שלאופי שלי, ברמה הרגשית זה פחות מתאים. כשהודעתי שאלך על אדריכלות כולם היו מופתעים מאוד, אבל אחרי ההפתעה הקצרה זה הסתדר לכולם ונראה טבעי ביותר. כל הדברים הטובים בחיים שלנו נובעים מאמת שאנחנו מגלים.

מה משך אותך במקצוע?
זה מקצוע חופשי, שכולל בו את הכל, שמעצב תרבות ושיש בו אינסוף וריאציות. זה מקצוע שיש בו תשוקה, והוא לא יכול להתקיים בלי זה. בלי התשוקה נוצרת בעיה. אצלי התחושה הזו התחילה יחסית מוקדם, וכבר במהלך התואר יצאתי לעבוד, דחפתי את עצמי ליצור ולתעל את האנרגיה שלי, זה כמו פצצה שאתה חייב לתעל. כבר במהלך השנה השלישית ללימודים התחילו לזרום אלי עבודות, זה היה תהליך טבעי, ללא תכנון מראש, זה לא היה הדבר הטריוויאלי לעשות אך זה מאוד בער בי.


משרדי חברת ג'לי באטן וסטודיו חמוצים - השפעות מהרחוב. צילום: יואב גורין

איך הוחלט להקים משרד משפחתי יחד?
התחלנו כשני משרדים נפרדים, שלי ושל אמי. באותה תקופה אני חיפשתי מה הייתי רוצה לעשות בתחום, אמא שלי עבדה בעיקר במגזר הפרטי ואני לא רציתי להגביל את עצמי. לאט לאט פנו אלי יותר ויותר לקוחות מהסצינה התל אביבית, ואחרי ששיתפנו פעולה מספר פעמים הבנו שעסקית הכי נכון יהיה לחבר את הביזנס. היום אנחנו משרד אחד, עם מספר תחומי עיסוק – בניה מסחרית, בניה פרטית, ואנחנו משתדלים לגוון ולהביא פרויקטים מעניינים.

איך זה לעבוד עם המשפחה?
כאן אנחנו לא משפחה. כאן כולנו אנשי מקצוע. אין הנחות לאף אחד. אנחנו פה כי אנחנו סומכים אחד על השני, ואוהבים לעבוד אחד עם השני. זה מפרה אותנו ולא מגביל אותנו ביצירה. האווירה היא סופר מקצועית. המשרד עובד על 15 פרויקטים במקביל בכל זמן נתון, וכל אחד צריך להפיק מהזמן שלו את המקסימום.


החלל המרכזי בבית נופש באיטליה. צילום: Matteo Canestraro

על המיקום:
עברנו למיקום הנוכחי מגבעתיים לפני שנה, ובקרוב נעבור לסטודיו של 100 מ'ר, כי הגדילה פה מואצת ונצטרך את החלל.
המשיכה לאזור מושתתת על תפיסת העולם של המשרד. אדריכלות לדעתי צומחת ממקומות כאלה, של שכבות ושל תעשיה זעירה. הכל נמצא בקרבת מקום - כשעוברים בדרך למשרד דרך גראפיטי ושירה על הקירות, והתעשייה הבוערת של נגרות ורתכים ואנשי מקצוע מעניינים - זה יוצר תחושה טובה, היברידית, מעין HUB של יצירה, וזה מבחינתי המקום להתמקם בו.

אני לא מאמין באדריכלות שנוצרת מתוך מגדל שן שלא מחובר לשדה. אני שואב השראה מהשפה של הרחוב, של התעשייה, התרבות שקיימת במרחב הציבורי הזה שכולו חומר ושפה וזמן. אני רואה קסם בבנין שמזדקן ונהרס, וזה מתבטא גם בעבודה שלי – לעולם לא ארצה לכסות ערוץ חלודה למשל. זו האסתטיקה, זה היופי כפי שאני תופס אותו.


בית נופש במונטלפרו - פרטים מחדר הרחצה. צילום: Matteo Canestraro

תפיסת עולם:
בסופו של דבר תפיסת העולם של המשרד מאוד שונה ממה שמכירים במשרדים אחרים. אנחנו סוג של סטארט-אפ, מרכז מחשבה. לכל מי שיושב כאן אין הגדרת תפקיד נפרדת - כל מי שבא לפה לוקח על עצמו אחריות של אדריכל בכל הרמות. מולטי-טסקר, שיהיה מעורה בטכנולוגיה ויהיה לו עניין בהכל.
לדוגמא, אנחנו לא מתחילים פרויקט לפני שמבינים איך תוקפים אותו מכל כיוון. אנחנו עובדים עם מערכות ניהול, תלת ודו מימד שמסונכרנות, ותופסים פרויקט מכל הזויות כדי לתת מענה ללקוחות של המאה ה- 21. לא כמו מענה של לפני 5, 10 או 20 שנה, אלא מענה של היום, שלוקח את כל המידע שמקיף אותנו ומיישם אותו. אין סגנון אדריכלי אחיד במשרד, אני עושה מה שנכון לפרויקט, נכון לנו, ומספק עיצוב ברמה הכי גבוהה שאנחנו יכולים לייצר.

איך אתה דואג להתעדכן בכל החידושים הטכנולוגיים?
אני חי את זה, חבר בכל הפורומים הטכנולוגיים, פעמיים שלוש בשנה טס לתערוכות בחו'ל. עכשיו חזרנו מהאקספו, רואים שם את הקצה – את שיא הטכנולוגיה, שבא לידי ביטוי במבנים של כל המדינות.


משרדי ג'לי באטן וסטודיו חמוצים: פריטי ריהוט בהתאמה אישית. צילום: יואב גורין

פרויקטים מעניינים שביצעתם לאחרונה:
סיימנו עכשיו את הפרויקט של חלל המשרדים המשותף עבור חברת המשחקים ג'לי באטן גיימס וחברת העיצוב והמיתוג חמוצים סטודיו. זו היתה חויה יוצאת מהכלל. הצלחנו לייצר עם לקוחות אינטליגנטיים שפה יחודית לתפיסת העולם שלנו ושלהם. לקחת את תרבות החברה ולתרגם אותה לשפה מדויקת, למרות לוחות הזמנים הלא הגיוניים.


בית נופש במונטלפרו, איטליה - פרויקט שימור. צילום: Matteo Canestraro

פרויקט נוסף שביצענו - בית נופש עבור זוג ישראלי בעיירה מונטלפרו באזור טוסקאנה, איטליה. מדובר בפרויקט לשימור ולכן עסקנו בדברים כמו מספור האבנים, בדיקות סטטיות של האבן, למידת כל הפרטים המיוחדים שמאפיינים את המקום, עיצוב אחר לחלוטין מסטודיו חמוצים, אבל מצד שני, יש בו את אותה כמיהה ואהבה לחומר, אור, קונטקסט ומרחב שמיושמים שם בפשטות ובחומר המקומי. אלה שני פרויקטים שהם קצוות, ומראים את הטווח שאנו עובדים בו.

מדוע האתר שלכם כתוב באנגלית בלבד?
יש לנו אספרציות בינלאומיות, אנחנו קולטים כל שנה סטאז'רים מחו'ל, וחושבים שזה נכון יותר מיתוגית למקום אליו אנחנו שואפים. זה משהו שאני סוחב איתי עוד מהלימודים - הגשתי תמיד באנגלית. בעיניי אדריכלות היא שפה בינלאומית ולכן ראוי שנכתוב, נתבטא ונציג את הרעיונות שלנו בצורה הזו.

המלצה לאדריכל מתחיל –
אני ממליץ לאדריכל המתחיל, שכמו שידע לייצר פרויקט מדהים בלימודים, ככה הוא צריך להמשיך לעבוד ולא להתמסר לקלישאות שאי אפשר, אין כסף ושחייבים ללכת רק בנתיב אחד.
כל הקולגות שלי בעיקר לא מרוצים. לא טוב להם וכל שיחה כזו גומרת אותי, כי מבחינתי אדריכלות היא המקצוע הכי יפה שיש.
חשוב להקשיב לעצמך, לנפש שלך, לא כולנו מתאימים לאותו מסלול. אין יעד סופי אליו כולנו הולכים במקביל, צריך ללמוד ולהתמקצע, ואני מציע לאנשים שעוסקים באדריכלות לשאול את עצמם – למה הם עושים מה שהם עושים. ואז סדר העדיפויות שלך משתנה בהתאם.


תמונות מחיי המשרד

תפיסת עולם אדריכלית:
כאידיאולוגיה כללית אנחנו משתדלים תמיד להישאר במצב חשיבה ולספק פתרונות שהם תמיד עם הפנים קדימה. לייצר את הדבר הבא שירגש אותנו, ולהבין שאנו מייצרים אדריכלות לאנשים, אנחנו תלויים בלקוחות.
בעבודה על כל פרויקט אין שטאנץ אחד, אלא יצירתיות וחופש. אנחנו נזהרים לא להכנס למסלול של דרך אחת נכונה. אנחנו לא חוזרים על פרטים. יש משרדים שהצליחו בפרט – ואז ממשיכים שוב ושוב עם אותו הפרט. זה משהו שלא ברור לי – יש לכם את כל פלטת הצבעים ומשתמשים רק באפור.

פרויקט אדריכלי שמעריך במיוחד:
היום אין כבר נכון ולא נכון באדריכלות – זה נשאר רק ברמת הפרופורציה. שני פרויקטים שאני מעריך במיוחד הם היכל התרבות של כרמי ורכטר, ובית הספר לחתירה של פלסנר [בית דניאל]. אלו הם פרויקטים מופתיים שבעיני הם פאר היצירה, מכיוון שיש בהם פרופורציות שנכונות למרחב, וזה משהו שחסר באדריכלות הישראלית היום.
אני לא יכול שלא להשתאות מהפרופורציות שלהם, שמתרפקות על הזרם הבינלאומי - אבל אז היה גם סטייל מאוד ברור, מה שלדעתי היום לא קיים. היום זו חברה ותרבות אחרת.

שאיפות לעתיד:
תמיד יש אספרציות לגדולה. אני מאחל לנו שנדע לגדול בצורה בריאה ושנצליח לשמור על הרוח של המשרד. אישית הייתי רוצה להגשים חלומות ולהתעסק בפרויקטים גדולים יותר כמו בתי מלון, גלריות וחללי אמנות שאני מרגיש שאני חייב לעשות בנקודה מסוימת.