חינוך לאדריכלות היכן - אוניברסיטאות או מכללות, מאת: נילי פורטוגלי, אדריכלית. || מאמרי דעה

עשייתם של האדריכלים לעתיד, שהם הסטודנטים לאדריכלות של היום, מתפקידה לתרום לבניתה ופיתוחה של הסביבה הפיסית בארץ. על מנת שתרומתם והשפעתם בעתיד תהיה בעשיה אדריכלית מקצועית וטעונת משאבים חינוכיים , צריכים הסטודנטים להיות חשופים בעת הלמידה לאותם מקורות תרבותיים ואינטלקטואלים המצויים בעיר ובקריה החינוכית בה הם לומדים. ספריות, מוזיאונים ,אולמות קונצרטים, ומרחב ידע מסועף בתחומי המדע טכנולוגיה והאומנויות. כמו גם לימוד דרכי חשיבה שהיו במסורת האדריכלות, בספרות, ובאומנות בארץ ובעולם.
האדריכלות הנילמדת וולאחר מכן הניבנית בארץ ב-60 שנה האחרונות היא ראי למשאבים האינטלקטואלים והתרבותיים הדלים להם נחשפו מסתבר הסטודנטים במהלך לימודיהם.
בבחינת בתי ספר לאדריכלות בארץ, נראה כי מרחב הידע הדרוש לסטודנט או שלא קיים או שאינו מובנה בדרך ממשית במערך הלימודים.
מטרת החינוך כפי שאני רואה אותה כפולה: האחת לקדם את ההשכלה במדעי ואומנות האדריכלות והשניה להכשיר את הסטודנט לעבודה מעשית כאדריכל. לא ניתן לראות את השלמת החינוך המעשי לאדריכלות מבלי השלמת קודם לכן את הפרק הראשון. והשאלה שנישאלת היא איזו היא הסביבה הלימודית המתאימה להשגת יעדים אלו.

תכנית לימודי האדריכלות צריכה קודם כל להיות תכנית אקדמית בסיסית שלמה אשר בשנות הלימודים הראשונות תיזון מתחומים אקדמים אחרים כמו: גאוגרפיה,הסטוריה,פסיכולוגיה, ואומנויות יפות. 
שבלעדיהן כאמור לא ניתן להכשיר את הסטודנט לעשייה מקצועית.אדריכלות הוא אכן מקצוע יישומי אבל שלא כמקצועות יישומיים אחרים יש לראותה בבסיס כמקצוע אקדמי חובק אומנויות. שיכול להוות תשתית חינוכית לעשייה גם בתחומים אחרים שבעולם העשייה האומנותית.

בית הספר לאדריכלות צריך לעסוק בו זמנית בהוראה ומחקר, כאשר לימודי מקצוע התכנון צריכים להיתפס כמעבדת מחקר שבאמצעותה יילמדו מיגוון המקצועות, ולשם תגיע תמיכה והזנה ממירב התחומים שניתן למצוא בסביבה החינוכית. אין ספק כי המערכות האקדמאיות היחידות העומדות בקריטריונים ההכרחיים לצורך השגת יעדי השכלה לאדריכלות, הן המערכות האוניברסיטאיות והאקדמיה לאומנות ועיצוב - בצלאל. מערכות שגם אם ניתן לומר בודאות כי לא נוצל גם בהם באופן מובנה הפוטנציאל האינטלקטואלי הקיים בהם ,למערך לימודי האדריכלות, יש אפשרות לקיימו.
המכללות שאף בדרכים שונות ומשונות מנסות באמצאות אוניברסיטאות בחו'ל, לתת הכשר ללימודי האדריכלות המתקיימות מטעמן בארץ, אין בהן את התשתית החינוכית הרחבה הנידרשת להכשרת האדריכל. לא במיגוון החוגים החסר במיכללה והנידרש ללימוד, ולא בסגל ההוראה החסר כיום בארץ בכלל בתחום האדריכלות, סגל שאינו רק מהתחום היישומי, קרי אדריכלים אלא סגל העוסק בחקר האדריכלות.

מאחר ושלא כבלימודי המשפטים ששם ההכשר לעיסוק במקצוע גם ללומדים במיכללות ניתן בסופו של דבר על ידי איגוד עורכי הדין, במקצוע האדריכלות אכיפת החוק פרוצה, שכן נתח גדול מהבניה בארץ נעשית על ידי אותם בוגרי המיכללות, שאינם כשרים למקצוע לא חוקית ולא מעשית, כאשר התכניות וההיתרים מוחתמים על ידי גורם הנדסי אחר.
והחמור מכל היא כמובן התוצאה. סביבה פיסית ברמה אדריכלית דלה נטולת כל איכות מקצועית נאותה. 
מאחר ועל כישוריו הטבעיים של האדריכל איננו יכולים לשלוט, ונכון הדבר כי חוסר מקצועיות יכול לבוא גם מאנשים שלמדו בבתי ספר מכובדים, אוכל להתייחס למה שכן ניתן לעשות, ומה שנימצא בתחום אחריותם המלאה של נותני ההכשר למקצוע.
הגבלת המסגרת החינוכית לאדריכלות בתחום מוסדות אקדמאיים מתאימים בלבד, היא תנאי הכרחי ליצירת אריכלים שחינוכם אכן יאפשר בנית סביבה שיש בה את אותם מטענים ומשמעות שהיו לנחלת האדריכלות הטובה והמקצועית על כל תקופותיה.

הכותבת היא אדריכלית ומרצה באקדמיה לאומנות בצלאל - המחלקה לאדריכלות
בשנים 99-98 כיהנה כחברה בועדה המיעצת בות''ת שבמועצה להשכלה גבוהה לנושא לימודי האדריכלות במוסדות האקדמיים בארץ.

לתגובות: [email protected]