שימוש חוזר: סיפורה של מזבלה - פרק מתוך ספר עיצוב חדש || מדיה

שימוש חוזר: סיפורה של מזבלה // פרק מתוך ספר עיצוב חדש

פרק מתוך הספר החדש ''מגרשי עיצוב'' -  אשר כורך את עבודות סטודיו עמידב בשישה מאמרים מקוריים. הדיאלוג בין עבודות הסטודיו לבין התורה הכתובה של תחומים מקצועיים אחרים, עתיד לשמר את הרלוונטיות שלהן לאורך זמן, גם נוכח התוספותן והתהוותן של אבני דרך חדשות בעולם העיצוב המקומי והבינלאומי.

שימוש חוזר: סיפורה של מזבלה / מרטין וייל

ימי השימוש החוזר, כפי שהראו אינספור ממצאים ארכיאולוגיים, עתיקים כימי הציוויליזציה האנושית. כולנו מכירים צעצועים שהוכנו מגפרורים, אריזות ישנות, בקבוקי פלסטיק או כפכפי עץ. שימוש חוזר נהוג אפילו במקרה של תשמישי קדושה – למשל חנוכיות שהוכנו מקופסאות סרדינים, שעונים או קסדה של חייל פרוסי. ג'וזפה ארצ'ימבולדו [Archimboldo], הצייר האיטלקי בן המאה ה-16, יצר דיוקנאות פרי הדמיון מאובייקטים כמו פירות, ירקות, פרחים, דגים ואף ספרים.

שימוש חוזר בשיניים ישנות, חבלים, עצמות ועצמים אחרים רווח כבר בפרהיסטוריה ונפוץ גם באמנות אפריקאית. בראשית המאה ה-20 התפשט השימוש החוזר לסוגים רבים של פרקטיקות אוונגרדיות ואף נדון בכתבים תיאורטיים. בין הדוגמאות הראשונות לפרקטיקות כאלה אפשר למנות את השימוש שעשה פבלו פיקאסו בגזירי עיתונים לציוריו הקוביסטיים המוקדמים ואת השילוב של כפיות ומזלגות בפסליו. אחר כך באו יצירות אסמבלאז' שהורכבו מחפצים וחומרים שונים, ובחירת 'חפצים מצויים' לעבודת הדאדאיסטים והסוריאליסטים ואמני הפופ אחריהם. החפץ מן-המוכן או הרדי-מייד המפורסם מכולם הוא ללא ספק מזרקה [1917] של מרסל דושאן, שהיא למעשה משתנה מפורצלן.

>>>להמשך קריאת הפרק לחץ כאן<<<