שיפוץ וחידוש בית האמנים בתל אביב - פרויקט ישראלי

שיפוץ וחידוש בית האמנים בתל אביב // פרויקט ישראלי

מה מקומה של האמנות בלב המרקם העירוני, האם חללים המשמשים להצגת אמנות צריכים להוות יצירות אמנות בפני עצמם או לפנות את הבמה לתערוכות שבפנים, ואיך בכלל ניתן לעשות אמנות תחת מגבלות תקציביות?



עם השאלות האלה והאחרות התמודדו לאחרונה אנשי הסטודיו THE KOT PROJECT, בניצוחו של האדריכל הצעיר כפיר-גלאטיה אזולאי, שנרתמו בהתנדבות למבצע שיפוץ וחידוש חזיתו של בית האמנים ההיסטורי בתל-אביב.



המבנה המיתולוגי, ששוכן ברחוב אלחריזי 9, פתח את שעריו לאמני ישראל עוד בטרם הוקמה מדינת ישראל, ב-1945. בשנים שחלפו מאז הוצגו שם תערוכות מתחלפות של מיטב היוצרים והאמנים, והמקום צבר מוניטין ויוקרה דווקא בגלל האופי הצנוע והאקלקטי שלו.



הצניעות לא הייתה רק תוצאה של התקופה והאסתטיקה של המקום, אלא נבעה בראש ובראשונה מהתפיסה החברתית והסוציאלית של האגודה שעמדה מאחורי המוזיאון, ושמה למטרה לאגד את אמני ישראל ולדאוג לרווחתם. במשך השנים הציגו במקום גם אמנים נחשבים מרחבי העולם, כחלק מהמגמה של פתיחת הסצנה המקומית להשפעות זרות והתבגרותה ההדרגתית.



אבל גם בית האמנים עצמו התבגר, ולא תמיד בחן. המבנה, שנהנה אמנם ממיקום אסטרטגי במרכז העיר העברית הראשונה ומתמיכה חלקית של עיריית תל-אביב, נאלץ להסתמך בשנים האחרונות על תרומות כדי להמשיך את פעילותו.  לאור ההעדפה הברורה של מנהליו להשקיע את התקציבים והמשאבים המוגבלים באמנים ובתערוכות, נותרה חזית המוזיאון הרחק מאחור, וסבלה ממצב תחזוקתי ירוד וממראה שאינו הולם את אופי המקום. קירות הטיח הלבנים הצהיבו עם השנים, ולא הצליחו לספר את הסיפור המיוחד המתרחש ביניהם.



למרות הקשיים הפיננסיים, החליט האמן והמנהל הכללי של בית האמנים אריה ברקוביץ לעדכן את המבנה ולקחת אותו למסע מסעיר בזמן מ-1945 ל-2015. בעזרתה של ורה פלפול הוא פנה אל האמן והאדריכל כפיר-גלאטיה אזולאי, וביקש ממנו לעשות את הבלתי אפשרי כמעט: לייצר אפקט ויזואלי גדול וחדשני עם נגיעה של עיצוב עכשווי, שיכבד את ההיסטוריה של המקום - וכל זאת בתקציב מוגבל ומינימלי שנותר מכספי תורמים.



השאיפה הייתה לתת זהות למבנה, אלמנט שיגדיר מחדש את הכניסה למקום, יצור גירוי, ויזמין אליה את המבקרים. אחרי התלבטות קצרה, החליט האדריכל לחפות את חזית הבניין בחלקי קופסת אלומיניום לבנה וגיאומטרית, שבה בעת מתמזגים בסביבה ומנהלים איתה מאבק כוחות אלגנטי. הקופסא הלא-שלמה שיצר [חזית ופאה נוספת] מעידה על כך שאמנות היא תמיד תהליך ולא מוצר מוגמר, ומנהלת דיאלוג מתמיד עם ההיסטוריה של הבית.

אבל הקסם האמיתי מתרחש בלילה, כאשר חזית הבניין הופכת למעין בית-קולנוע או בלוק ציור ענק, עליו ''מוקרנים'' נופי הסביבה, וממנו החוצה. גופי התאורה הנסתרים שהוטמנו בפאות הקובייה החסרה נדלקים, ומנהלים משחקי אור וצל קסומים עם המבקרים ועם הרחוב. ''לאור התקציב המוגבל, ההתמקדות באלמנט האור הייתה ראשונית ואינסטינקטיבית'', אומר גלאטיה-אזולאי. ''לא היה לי ספק שעליי להשתמש בו. אור הוא דבר מרגש בפשטות שלו, שקוסם לנו, הוא אינטראקטיבי ומייצר עניין מידי במפגש עמו''.



התוצאה: גופי התאורה הנמתחים לגובה שני קומות המבנה מייצרים סדר חדש למבנה - קלאסי, מודרני ועכשווי. העשייה והאור הפנימי של הבית מאירים כמגדלור החוצה אל השכונה החשוכה. גם ההצצה בבניין מבחוץ כמוה כהתבוננות ביצירת אמנות שמקיימת אינטראקציה מתמדת עם הזמן החולף ועם המבטים הנישאים אליה.




בימים אלו שוקדים על תכנון כללי לבניין והמשך שיפוץ החזיתות. הדמייה - שיפוץ החזית חלק ב'. 

לתרומות יש לפנות לאריה ברקוביץ מבית האמנים או לאדריכל כפיר גלאטיה-אזולאי 0523347301