Archijob - Studio לוח דרושים | חיפוש עבודה | לוח דירות | יד-2 מערכת הפורומים לימודי עיצוב - לימודי אדריכלות אדריכלים , מעצבים פנים , מהנדסים , קבלנים חברות ומוצרי בניה ועיצוב חדשות וארועים ראיונות אדריכלים ומעצבים חשיפת פרויקטים - אדריכלים ומעצבים סקר שכר אדריכלים מעצבים ומהנדסים תחרויות אדריכלות ועיצוב בינלאומיות הבלוג של archijob מאמרים עיצוב פנים המגזין של archijob archijob פרסום באתר archijob אודות archijob עמוד הבית - archijob קבעו כעמוד הבית שליחת פרויקטים ומאמרים לאתר - archijob יצירת קשר - archijob


עדה כרמי-מלמד ושרון הררי
 

הדרך והתווך כערכים אדריכליים

שיחות על הדרך // מתוך הספר

01.2012

הספר ''שיחות על הדרך'' מציג תשעה בתים לצד שבע שיחות שהתקיימו בין עדה כרמי-מלמד ובין האדריכלית והכותבת שרון הררי. באמצעות הבתים והשיחות, הספר דן במושגי יסוד כגון שפה, זיכרון וגבול; דיון שמחבר בין השיח האדריכלי ובין העולם שמחוצה לו. פרק ראשון מתוך הספר: בית בדרך אל הים.

עִנְבָּלִים בַּמִּרְעֶה וּשְׁרִיקוֹת
וְשָׂדֶה
בַּזָּהָב עַד עֶרֶב.
דּוּמִיַּת בְּאֵרוֹת יְרֻקּוֹת,
מֶרְחָביִם שֶלִּי ודֶרֶך.ְ
הָעֵצִים
שֶעָלוּ מִן הַטַּל,
נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וּמַתֶּכֶת.
לְהַבִּיט
לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹם לֹא אֶחְדַּל
וְאָמוּת
וְאוֹסִיף לָלֶכֶת.
מתוך: 'שירים שמכבר', בדרך הגדולה, נתן אלתרמן

שרון: כשאומרים דרך, חושבים על תנועה ועל זמן ולעתים גם על אור. חושבים על משהו שסופו שונה מתחילתו, ובין שני קצותיו מתרחשים דברים. לכל דרך יש תכלית — בין אם היא ארוכה או קצרה, ישרה או פתלתלה. יש דרך שמובילה למטרה מסוימת, יש דרך שהיא נתיב בריחה ויש דרך שכולה התכנסות וחקירה פנימית, מסע שהוא מטרה בפני עצמו. את נוהגת לומר שהדרך היא אחד הנושאים המרכזיים בבתים שאת מתכננת. כיצד המושג דרך בא לידי ביטוי בבית?

עדה: דרך היא מעין תפר ארוך בין חוץ ופנים. היא מובילה אותנו בהדרגה ממקום שהוא ציבורי לתוך הפרטיות והאינטימיות של הבית. קשה להגדיר אותה במילים ולמצוא לה מקום משלה, ובניגוד למרכיביו הפונקציונליים של הבית, אפשר לומר עליה שהיא עושה דבר והיפוכו: מצד אחד, מחברת בין החללים השונים ומצד שני, מפרידה ביניהם מבחינה פיזית ורעיונית. הדרך משותפת לכל בני הבית וכולם נעים לאורכה. היא מאפשרת ליצור מקום שממנו ניתן לחוש בו–זמנית את החלל הגדול של הבית ואת מרבית הקשרים הפנימיים בתוכו.

הבית בדרך אל הים, סקיצה, עדה כרמי-מלמד
הבית בדרך אל הים,
סקיצה. עדה כרמי-מלמד
הבית בדרך אל הים, חזית מזרחית. צילומים: ארדון בר-חמא
הבית בדרך אל הים, חזית מזרחית. צילומים: ארדון בר-חמא

האם הדרך של הבית מוגדרת כחלק מהפרוגרמה בתחילתו של תהליך התכנון?

הדרך היא אחד מאותם מרכיבים שאינם מפורטים בפרוגרמה, אך בלעדיהם אי אפשר לתכנן בית. כשם שהרעיון האדריכלי נמצא מעבר לרשימת הפונקציות של המבנה, כך גם הדרך.
אפשר לומר שהאדריכלות מורכבת מחדרים שיש להם שם - סלון, אמבטיה, מטבח וכד' - ומחללים חסרי שם הנמצאים ביניהם. אם נדַמה את החדרים עם השם לטקסט ספרותי, הרי שהחללים חסרי השם הם המשמעות הנסתרת שבין שורות הטקסט.
ישנם רגעים בהם הקורא או המשתמש בבית משפיע על המקומות הללו שבין השורות ובין החדרים, והופך מצופה פסיבי לשותף פעיל בתהליך היצירה.

האם יש כל מיני סוגים של דרך?

יש בתים שבנויים על דרך ישרה או אלכסונית ואחרים שבנויים על דרך משופעת, מסתובבת או מתרוממת. יש דרכים שמסתיימות בתוך המבנה ויש - שמחוצה לו, גבוה מעליו או הרחק ממנו. דרך תמיד תשאף לאסוף חוויות והפתעות ולגעת בכל הפונקציות, אך מכיוון שהיא משמשת גם כמקום של מעבר, החוויה שבתוכה מוגבלת בזמן.
בספריות ובטרקלינים הגדולים של פעם היו הפוגות בדרך. בבנייני הרנסאנס, למשל, הדרך בתוך המבנה עברה מחדר לחדר דרך מפתן מיוחד שהזמין השתהות בתוכו. באנגלית נוהגים לקרוא לזה enfilade והכוונה היא לרצף טורי של חללים. בתקופה ההיא הדרך הייתה החוויה הגדולה של הבית. היום, המעברים הפכו להיות חדים ומהירים ודקים, והדרך - אם היא בכלל קיימת בבית - נותרה כאלמנט מחבר, שמארגן את הפונקציות בתוך המבנה ונטמע בתוכן.
אני חושבת שדרך יכולה וצריכה להיות מקום בזכות עצמו, עם פרספקטיבות ארוכות ונשימה ארוכה ואדריכלות משלה.

איך מתכננים דרך? ממה היא מורכבת?

חלון המשקיף לים , הבית בדרך אל הים. צילום: ארדון בר-חמאהשאלה המרכזית היא מה רוצים לחבר באמצעותה, האם יש לה דמות משלה או שהיא רק תוצר לוואי של מה שמתרחש סביבה. היא תמיד עוסקת בתנועה - בתנועה הרַגְלִית והאופטית של האדם שמתהלך בה, בתנועת האור שבתוכה ובתנועת העומס הקונסטרוקטיבי שעובר דרכה.
באחד הבתים שתכננתי - קראתי לו הבית בדרך אל הים - הדרך נמתחת לאורך ציר האמצע של הבית ומוחזקת בין שני קצוות, המאפשרים לה לתמרן בין מצבים מנוגדים. בקצה האחד ניצב גרם מדרגות שמסתיים במפלס הגג, ובקצה השני - הים. הדרך כאילו זורמת אל האופק ונמתחת לעבר השמיים.

את מדברת על שני הקצוות של הדרך. האם לכל דרך יש התחלה וסוף?
האם דרך צריכה בהכרח להוביל אותנו למטרה כלשהי?

אני חושבת שכולנו רוצים להגיע בסופו של דבר לאן שהוא ולא רק להתנועע במרחב. האם בקצה הדרך יש מטרה ברורה? יש מטרות קונקרטיות ויש מטרות מופשטות. זה יכול להיות משהו היולי שאנחנו שואפים אליו או משהו בלתי-צפוי ולא לגמרי ברור.
 
לפעמים הדרך מסתיימת מחוץ לגבולות המבנה - בעץ, בנוף רחוק, או בקיר שאומר: זה הקצה. לפעמים לא ברור במה צריך לסיים אותה. אם יש נוף גדול במרחק, ייתכן שהעיניים ישאפו להגיע לשם, אבל הרגליים אולי יעדיפו מסלול קצר יותר. אולי בכל בית בעצם יש שתי דרכים: האחת קשורה לרגליים והשנייה קשורה לעיניים. לפעמים הדרכים הללו מסתיימות בשני מצבים מנוגדים. אולי הרגליים רוצות לסיים במקום קונקרטי ואילו העיניים במשהו רחוק וערטילאי.

את מבחינה בין הדרך של הרגליים לבין הדרך של העיניים. האם את מנסה באופן מודע ליצור בבתים מצב שבו לעיניים יש דרך אחת ולרגליים דרך אחרת?

כן. יכול להיות שבבית, הדרך הקצרה חשובה מבחינה פונקציונלית והחיפוש אחריה הוא הגיוני ופשוט. אם נחבר בין כל הפונקציות באופן חסכני ויעיל נצליח לכאורה במשימה. אבל אם העיניים נאלצות לעקוב אחר אותה דרך קצרה בדיוק, היא תהיה מונוטונית, כבולה ומוגבלת. מבחינה זו, בבניינים עם מסדרונות ארוכים כמו בנייני משרדים ובתי חולים, הדרך של העיניים אינה נפרדת מזו של הרגליים וכתוצאה מכך חסר בהם תוכן וקנה מידה אנושי.
גם כשהדרך קצרה, העיניים רוצות להמשיך ולטייל בחלל. הרגליים תמיד רוצות להגיע ליעדן מהר ואילו העיניים מחפשות חופש ומרחב, הן לא רוצות להגיע לשום מקום ספציפי. בנתיב האופקי שהולך על הקרקע יש משהו בטוח ומוכר לעומת הממד האנכי שקושר אותנו אל השמיים ואל הלא נודע.

לחיפוש הזה אחר דברים רחוקים ולא ידועים קל יותר להתקיים במקום שיש בו מרחבים בלתי מוגבלים, אבל קצת קשה לו להתקיים במציאות הישראלית. בבתים שאת מתכננת, נראה שאת מנסה לפצות את הבית על מגבלותיו בממד האופקי באמצעות הממד האנכי.

הבית בדרך אל הים, חתך. שירי פרץ-מלעי
הצפיפות בתוכנית יכולה להשתחרר אך ורק על ידי החתך האנכי של הבניין, שפותח עבורה פרספקטיבות ארוכות כלפי מטה ומעלה. בניגוד לפתרון הפונקציונלי, שהוא בדרך כלל דו-ממדי ומתבטא בתוכנית, הרצון לאפשר לעיניים דרך אחרת, ארוכה ומעניינת יותר, מוביל לחשיבה תלת-ממדית.


הבית בדרך אל הים, חתך. שירי פרץ-מלעי

דיברנו על הדרך ועל המטרה. האם באדריכלות, כמו בחיים בכלל, יש מטרות שאף פעם לא מגיעים אליהן? מטרות שהולכות ומתרחקות מאיתנו תוך כדי תנועה?

יש מטרות כאלה, מרומזות או סמויות, שדרכן האור בורח למקום שכאילו אין לו קצה. אדם יכול לבוא ולבקש שאעשה לו מקום שתהיה בו תקווה. מקום שישחרר אותו מהצפיפות הפיזית והוויזואלית.

האם יש בכלל ביטוי אדריכלי למושג תקווה?

תקווה זו מילה גדולה. אני מציעה שלא ניכנס לזה. יש בזה משהו קצת יומרני.

בכל זאת, בואי נדבר לרגע על תקווה.

אני יכולה רק לומר שיש מקומות באדריכלות שמשדרים אופטימיות גדולה, אפילו חיוך, רעננות ופתיחות, אבל קשה לדעת מראש איך ליצור אותם. אלה תמיד חללים שקשורים בתנודות האור. אדם יכול למשל לומר: אני רוצה בית עם רשימה של דרישות פונקציונליות כאלה או אחרות, אבל שיהיה בו גם מקום אחר, שאין לו שֵם ושאי אפשר לגעת בו.

ואז מה? היית יודעת מה לעשות עם בקשה כזו?

לא הייתי יודעת מיד מה לעשות, אבל הייתי מתחילה לחפש. משפטים מהסוג הזה מסקרנים אותי והם משמשים טריגר מצוין לעבודת התכנון. זה כמו שמישהו יגיד: תעשי לי בית שתהיה בו פינה לחלום בה.

הבית בדרך אל הים - מבט מבפנים. צילום: ארדון בר-חמא

נתת דוגמאות לכמיהות מופשטות של לקוח ואמרת שזה טריגר מסקרן עבורך. כשמגיע לקוח חדש, האם את מנסה להבין מהו המקום המיוחד הזה שעליו הוא חולם? המקום שאליו אולי תוביל הדרך של הבית שלו?

אני מקשיבה ומחפשת קצה חוט. פעם ביקש ממני מישהו שאסדר לו בבית מקום שבו יוכל לקרוא ולשכוח מהכול. בהזדמנות אחרת התבקשתי לתכנן בית שבחוץ כלל לא יבחינו בקיומו, אבל בפנים יהיה מורכב ומעניין. בקשות מסוג כזה מאתגרות אותי ונותנות לי הרבה חומר למחשבה.

אמרנו שבבית יכולה להיות דרך ארוכה שעושות העיניים ודרך קצרה שעושות הרגליים. למעשה, את מתייחסת לממד הזמן באדריכלות של הבית. מהו תפקידו של הזמן בבניין?

אני חושבת שיש בניינים שאינם זקוקים לזמן ויש אחרים - שזקוקים לו. בניינים שאינם זקוקים לזמן נקלטים בבת אחת ונשמרים בזיכרון כמו תמונה דו-ממדית. בניין שנדרש זמן בכדי לחוות אותו מתגלה בהדרגתיות ואז, לְמה שחווינו לפני רגע יש השפעה על מה שנִגְלֶה אלינו בהמשך. בית כזה יירשם בזיכרון של המתבונן כרצף של תמונות או סרט. בבית שיש בו התחלה, אמצע וסוף אנו אוספים חוויות לאורך הדרך. לעומת זאת, בבתים שבהם הכול נגלה אלינו בבת אחת, לא יהיו לנו זיכרונות מצטברים.

האם תוכלי להמחיש את מה שהסברת באמצעות דוגמאות?

יש חללים אדריכליים שיוצרים חוויה ויזואלית מתמשכת ויש חללים מדהימים כמו הפנתיאון, שמייצרים חוויה ויזואלית מרוכזת ונקודתית. בפנתיאון יש חלל מעגלי, עם כיפה מורכבת, שכולו ממוקד וממורכז. זהו מבנה שנקלט ומובן תוך זמן קצר, אך לתנועת
האור שבו נדרש זמן ארוך ולכן קשה להיפרד ממנו. לעומת זאת, אם נתבונן בקתדרלה גותית, נתרשם מהתזמור המופלא של החלל ומהמבנה הארוך והגבוה, שמזכיר לנו שאנו קטנים ושייכים לאדמה, ושיש משהו רחוק, גדול מאיתנו. בבניינים הללו יש ציר הליכה ברור עם קצב משלו, שהולך לקראת הטרנספט (ההצטלבות), ויש סדרת חלונות עליונים המלווה אותנו בתנועה. אדריכלות מסוג זה זקוקה לזמן כדי שנוכל לחוות אותה במלואה.
היא גם זקוקה לפסק זמן שנמצא בתוך פסק המקום. כשאני אומרת ''פסק מקום'', אני מתכוונת למקומות שנמצאים בתווך, בין החדרים. על פי רוב אלה חללים שחפורים מתוך המסה הבנויה, מפוסלים בתוך קירות עבים או כלואים בין עמודים כבדים. אלה מקומות של שהייה שאפשר להתמהמה בהם, לנוח וליהנות מנוכחותם המיוחדת.

הזכרת את המושג תווך. גם הוא בעצם קשור לחוויית הזמן שבבניין. האם תווך הוא מקום של השתהות פיזית ורגשית?

כן. תווך הוא מקום נייטרלי המזמין אתנחתא.

הבית בדרך אל הים - חלל מגורים. צילום: ארדון בר-חמא

אין ספק שהמושג תווך השתנה היום, אולי אפילו נעלם. היום המעברים בין מצב למצב הם הרבה יותר מיידים וישירים, לא רק באדריכלות. במובנים רבים איבדנו את ההנאה שבאיטיות, ואת הטרנספורמציות שיכולות להתרחש בתווך.

זה נכון. הייתי אומרת שהאדריכלות של היום עוסקת בסוגיות אחרות. התוכנית הפתוחה, שמקורה באדריכלות המודרנית, טשטשה את הגבול שבין פנים וחוץ וכשזה נעלם, התבטל גם התווך.
הבית בדרך אל הים - סקיילייט. צילום: ארדון בר-חמא

האם בבתים שאת מתכננת יש מקומות שמשמשים כתווך?

כן. כמעט בכל הבתים שלי יש מקומות המשמשים להפוגה, לשהייה ולמעבר של אור וקונסטרוקציה. במקומות הללו חומרי הבניין מתגלים במיטבם.

אז התווך אצלך הוא סוג של חלל אדריכלי?

כן. אם באדריכלות הקלאסית התווך היה חפור מתוך החומר, אז בבתים שאני מתכננת התווך הוא חלל שנמצא בין שני קירות, או בין שתי שכבות מבניות שונות.



דיברנו על חוויית הזמן כחלק מחוויית הדרך. מה תפקידו של הקצב בבית? האם הוא זה שנותן לנו תחושה ברורה של כיוון?

קצב הוא קנה המידה של הזמן והמרחק גם יחד. הוא נותן לנו הכוונה, התחלה וסוף באמצעות עמודים, קורות, רצף של פתחים או כתמים של אור. כל דבר שיש בו חזרתיות יוצר קצב. עד המאה ה- 19 הקצב היה חלק בלתי נפרד מהבניין מכיוון שנבע מהקונסטרוקציה. שורות העמודים, שהיו מסודרות במרווחים זהים, יצרו מעין דופק ונתנו קנה מידה אנושי. היום, כשהמגבלות ההנדסיות של פעם כבר אינן וניתן לייצר חללים גדולים ופתוחים ללא עמודים, הקצב נותר כעניין של בחירה. יחסי הגומלין בין האדריכלות והקונסטרוקציה השתנו לגמרי.
יש משהו בקצב, שנובע מהגוף ומהטבע, כמו דופק. אנחנו נולדים לתוך קצב וחיים בתוכו. בניין שיש בו קצב כאילו מהדהד בתוכנו, משוחח איתנו ונותן לנו תחושה נוחה.

הבית בדרך אל הים - כניסה וגרם מדרגות. צילומים: ארדון בר-חמא

מדוע כל כך חשוב לך לעסוק בדרך ובתהליך בעידן שהוא כולו קוצר רוח וחיפוש אחר פתרונות מיידיים?

בית הוא חוויה תלת-ממדית עשירה ודינמית. בתוכו מתהווה קשר בין הפונקציות השונות, המושפע מן התנועה ומן הזמן ובאמצעותם לובש צורה. הוא משוחח אתנו דרך החלל הפנימי, האור והחומר והיחסים הנרקמים ביניהם.
הרצף החללי שנוצר לאורך הדרך מתווך בין הקוטביות הקיימת בכל בית ־ בין הפרטי והציבורי, הפתוח והסגור, הרועש והשקט.

את מתארת משהו חי, שכל הזמן משתנה. האם בית זה דבר חי בעינייך?

אני חושבת שאפשר ומעניין לחוות בית בכל פעם באופן שונה. כשזה קורה, והבית מצליח ללוות אותנו לאורך זמן, נזכה לראות גם את עצמנו משתנים באמצעותו.

זאת אומרת שהבית הוא דומם רק באופן טכני.

אני מאמינה שההבדל בין אדריכלות ובין סתם בניין טמון בממד הרוחני של האדריכלות. השאלה איפה נמצאת הרוחניות הזו וכיצד נוגעים בה. היא בוודאי לא נמצאת בפרוגרמה או בפונקציות, אלא בפרשנות שניתנת להן ובמה שמסתתר מאחוריה.

גם הדרך וגם התווך הם מושגים שפעם היו קיימים באדריכלות והיום הולכים ונעלמים. האם אלה דברים שחשוב לך לשמר מבחינה ערכית?

כן, כי בעצם בלעדיהם אין תהליך. הם אלה שמשדרים היישר לחושים ומאפשרים לנו להתרומם לקראת מקום שאנחנו לא מבינים אותו בשלמותו.

הבית בדרך אל הים - מבט מהמרפסת. צילום: ארדון בר-חמא

הבית בדרך אל הים

הבית מונח על רכס אדמה חולית, המתנשא מעל רצועת החוף ומשקיף אל הים. רצף מגרשים צרים ומאורכים הניצבים לקו האופק יוצרים שורות מקבילות זו לזו, שביניהן כבישי שירות. הים נוכח בכל צעד וצעד במגרש ורק הקו החד של האופק הרחוק מפריד בין מים ושמיים, חוזר ונעלם כלעומת שבא.
רצינו ליצור בית שתחילתו במפתן בעל נוכחות חזקה. מפתן שיוצר פסק זמן בין חוץ ופנים, וממנו והלאה מתפתחת לה דרך בניצב לים עם קצב ואדריכלות משלה. הדרך נגישה ממרב הפונקציות בבית ומלווה בסדרת עמודים. היא נמתחת לאורך חזית שקופה ומופנמת, שממנה ניבטים הגן הפרטי וחדר המגורים הנטוע בלב הגן.
בין העמודים ישנו מרחק קבוע וחזרתי שצובר תאוצה ויוצר תהליך דינמי בחלל. תהליך זה כרוך בזמן, ובאמצעותו מועצמת איכות התחושה שלנו במעבר ממקום אחד למשנהו. הדרך היא חלל הנמצא בתווך, אשר מחבר ומפריד בין הפונקציות השונות ומסתיים - במישור האופקי והאנכי שלו - מעבר לגבולות הפיזיים של המבנה.
גשר קטן ומרחף נפרד מן הדרך ומוביל לחדר המגורים, שנמוך ממפלס הכניסה. החדר משקיף אל הגן מבעד לקירות הזכוכית שלו וניצב כאובייקט עצמאי, שייך לשאר חלקי הבית ומנותק מהם גם יחד. הירידה אליו יוצרת מעין אתנחתא בכיוון ההליכה אל הגן, שיוריק בעתיד. מעצם העמדתו ושקיפותו של הבית, מתארכות בו כל הפרספקטיבות שמתוך המבנה אל מחוצה לו ומעשירות את החוויה החללית. ממדי הבית כאילו משתנים, נעלמים ומתגלים לסירוגין.
אם הכניסה לבית היא העוגן המרחבי היציב שלו, הרי שבקצהו מתעגל החלל, משתחרר ופונה אל הים. האור והצל, המרצדים על פני כתליו, מדגישים ניגודים וגורמים לקדמת הבית כאילו לשקוע, ולקצהו השני - לרחף. זהו בית שעיקר עניינו בתנועה המתפתחת בין המישור האופקי לבין המישור האנכי, תנועה שראשיתה על פני הקרקע והיא שואפת אל הים שממול ואל השמיים הפתוחים שמעל.
[עדה כרמי־מלמד, נובמבר 2005]

הבית בדרך אל הים, חזית דרומית. צילום: ארדון בר-חמא
הבית בדרך אל הים, חזית דרומית. צילומים: ארדון בר-חמא

לרכישת הספר:
office@de-nur.com 03-5663050

ניתן להגיב על מאמר זה ב פורום אדריכלות





יצירת קשר ופרסום באתר

קראו אודות אתר Archijob
פרסום ב Archijob
יצירת קשר
חשיפת פרויקטים
שליחת חדשות
המלצות לשיפור
המליצו לחברים

חתימה על ניוזלטר

הוספת ארכיג'וב למועדפים

קביעת האתר כעמוד הבית

 

ארכיג'וב-סטודיו

קורס רוויט
Revit

קורס אוטוקאד
קורס סקצ'אפ
Sketchup

קורס ויריי לסקצ'אפ

קורס עיצוב פנים
מכינה לעיצוב
מכינה לאדריכלות
הכנת תיק עבודות
קורס הום סטיילינג

קורס פוטושופ

קורס פוטושופ
לאדריכלים ומעצבים

קורס אילוסטרייטור
קורס אוטוקאד
תלת מימד

 

לימודים וקורסים

לימודי אדריכלות
לימודי עיצוב פנים
תואר שני באדריכלות ועיצוב
לימודי עיצוב תעשייתי
לימודי תקשורת חזותית עיצוב גרפי
לימודי אדריכלות נוף
לימודי הנדסה אזרחית
מכינות לעיצוב ואדריכלות
לימודי אוטוקאד
לימודי פוטושופ
לימודי רישום וציור
לימודי צורפות
לימודי עיצוב אופנה טקסטיל
לימודי צילום

טיפ אוטוקאד

אנשי מקצוע

אדריכלים
מעצבי פנים
מהנדסי בנין
קבלני שיפוצים
אדריכלי נוף
מעצבים תעשיתיים
מעצבים גרפיים
מבצעי הדמיות
בוני מודלים
ניהול / פיקוח בניה

 

לוח המודעות

דרושים
חיפוש עבודה
לוח דירות - נדלן
קונים - מוכרים

 

חברות ומוצרים

ריצוף
דלתות
אביזרי אמבטיה
ריהוט
מטבחים
חלונות
ריהוט משרד
גינה ונוי
תאורה
עץ
ריהוט גן
קרמיקה
אלומיניום
אבן
חיפוי וציפוי
פרגולות
פרקט

 

פורומים

פורום אדריכלות
פורום בניה
פורום עיצוב פנים
פורום בניה ירוקה

פורום ריצוף
פורום אלומיניום
פורום צבעים וטיח
פורום מים
פורום מיזוג אוויר
פורום דלתות
פורום יבוא אישי מסין
פורום פרזול ועץ

פורום תאורה
פורום איטום בידוד אקוסטיקה
פורום גבס
פורום זכוכית
פורום חיפוי וציפוי
פורום שיש ואבן
פורום בית חכם אודיו-וידאו
פורום אנרגיה סולארית
פורום ריהוט משרדי
פורום תמ"א 38
פורום מדרגות
פורום מטבחים
פורום מיגון וממ"דים
פורום מחשבים ורשתות
פורום הדפסות ופלוטרים
פורום אוטוקאד
פורום הדמיות
פורום סקצ'אפ
פורום פוטושופ

 

 

האתר מנוהל באמצעות חברת ארכיג'וב עסקים בע"מ | כל הזכויות שמורות: איתי אלמוג-בר , אדריכל - יוצר האתר  2000 - 2017 ©
טלפון : 03-7467780 | דוא"ל :
webmaster@archijob.co.il  |  כתובת: ארכיג'וב עסקים רחוב הברזל 38 כניסה ב' קומה 2 רמת החייל - תל אביב
www.Archijob.co.il  |  www.Archifind.co.il  |  www.Archijob.biz  |  www.archijob-studio.co.il

Archijob Business ltd operates the Archijob website  |  All rights reserved : Itay Almog - Bar, Architect - Site creator  2000 - 2017 ©
phone: +972-3-7467780 | email:
webmaster@archijob.co.il  | address: Archijob Business , 38 Habarzel st. B