תערוכה: יצחק דה לנגה - 'אסקפיה' || אקדמיה

ההיבטים האוטוביוגרפיים ביצירתו של דה-לנגה מדלגים בין דורות, ונוגעים בשכבות שונות של זיכרון. הוא נוגע בזיכרון משוחזר מן ההיסטוריה המשפחתית טרום "המלחמה" - זכרון ילדותם הקטועה של הוריו, בזיכרון הפרטי שלו כבוגר מול דור הוריו, ובזיכרון הילדות שלו עצמו מן המשפחה הקרובה בה גדל. היבטים אלה אפיינו את יצירתו של דה-לנגה בתערוכותיו הקודמות, והולידו בשנים האחרונות מעין סדרות-המשך: "שיחות- חלולים", "שיחות-צללים" ו"שיחות- כתמים" - וריאציות רבות-משמעות על מוטיבים חוזרים, המוצגות בתערוכה זו, לצד שתי סדרות חדשות לגמרי-"הביקור" ו"אסקפיה".

זיכרון ילדות מעומעם עולה בסדרה חדשה - "ביקור נעלם", הנראית לכאורה חריגה בתוך המכלול השלם. סדרה מצומצמת זו, טרילוגיה בצבע ובתחריט, מספרת, בשפה לאקונית, מדווחת, סיפור פרטי מאוד המחזיר את האמן לילדותו. אך הפרספקטיבות החדות, הצבעוניות הקודרת של העבודות והשמים המאיימים מרמזים על העומס הרגשי הרובץ על המתואר בה.

בסדרה החדשה "אסקפיה", עובר האמן מזמן עבר לזמן הווה, ומן הרחוק אל הקרוב. על גבי בדים גדולים מעצים דה-לנגה דימויים הנראים לנו מוכרים מאוד, כאילו תיארו את ביתו של "השכן ממול". האמן בודק את סביבתו הקרובה, אולי אפילו את עצמו. האם גם הוא חי בתוך בועה? האם כולנו בורחים מן המציאות אל תובנות אסקפיסטיות הנראות כפורקן אידיאלי? חרדה קיומית חוזרת ועולה לאורך כל יצירתו של יצחק דה-לנגה. האסקפיזם שאפיין את החיים בין שתי מלחמות העולם מקביל בתודעתו לנתיבי הבריחה של החברה הישראלית, הנמצאת תמיד במצב של אחרי מלחמה אחת ולפני המלחמה הבאה, אך נאחזת בחיים ובהנאותיהם כדרך של הישרדות. "האם כבר לא עברנו ילדות חמקמקה, מאויימת, נעלמת שנבעה מתוך עבר נורא, שם במלחמה ההיא? האם לא חזרה מציאות מתעתעת לכאן בהקשרים ובעוצמות שונות?", שואל האמן. ההקבלה הנוצרת ביצירתו, בין אז לעכשיו ובין כאן לשם, מנסה לפענח קוד של התנהגות אנושית - אסקפיזם שמהותו בצורך לשרוד בתוך עולם הפכפך ובלתי צפוי. האם זו אסטרטגיה אנושית של הגנה או מפלט בטוח? (ענת גטניו, מתוך מאמר בקטלוג התערוכה)

פתיחה: 25.1.2005 נעילה: 10.2.2005

האקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה רח' הגנים 21, המושבה הגרמנית, חיפה. טל': 04-8562555.

ימים ושעות פתיחה לקהל א' – ה' 10:00 – 18:00 ו' 10:00-14:00