|
3 תערוכות חדשות נפתחות בבית בנימיני בחודש יולי, של האמנים קובי רבר, ליאור גריידי ואופיר נאור.
בכתבה הבאה נציג אותן את התמונות.
אודות התערוכה: קובי רבר
אוצרת: אינה ארואטי
'פגשתי את קובי רבר [1951-2006] לפני שנים, ביריד 'כד וחומר' שהתקיים ברעננה, וחשתי התלהבות מידית ביחס לכדים הגדולים ולקערות המצוירות שלו. כבר אז בקשתי לערוך לו תערוכה, אך זה לא יצא לפועל. היום אני מתכבדת לאצור תערוכה לזכרו. ציר מרכזי ביצירותיו המופלאות של רבר עובר דרך דימויים וביטויים צורניים, במקצבים החופפים זה את זה לפחות במבט ראשון.
קובי רבר הוא אמן קרמיקה וצייר הפורץ את גבולות המסורת, תוך כדי כמיהה וחיפוש אחר הגדרה, נע בין העולמות, באופן המסגיר את הדרמה הטבועה בו, הן בכלים שיצר והן בתבליטים, בצלחות, בציורים ובשאר יצירותיו. הכלים של רבר מלאי תנועה, אקספרסיביות, ועומק היפנוטי בכל משיכת מכחול. כתב ידו המיוחד והאופייני בא לידי ביטוי באופן חי ונושם, תוך כדי שהוא מתנסה במרחבי הידע החומרי העמוק שצבר, הן מבחינת הטכנולוגיה של הקרמיקה והן מבחינת השימוש בסימבוליקה מלאת כבוד אל הטבע מצד אחד ואל ההיסטוריה של הקרמיקה מצד שני. בכליו ניכרת תנועה דינמית, כמו תנועה ברוח המוכתבת על ידי קווי מתאר צבעוניים בגרפיקה דמיונית.
קובי רבר, צילום שי בן אפרים
כל סדרה שיצר מלאה באנרגיות, רגש ודחפים – ונראה היה שהוא מודע – ולא מודע אליהם בו זמנית. יצירותיו עוסקות בגוונים ומרקמים, שברי תבליטים וצורות מפותלות תוך כדי כמיהה דמיונית לקשר שבין שמים לאדמה, בין חומר לרוח, ובין הסוף לאין סוף. רבר צייר לעיתים צורות גיאומטריות מופשטות ולעיתים עלי קקטוס או שיבולים או פרחי השדה, מתמזגים בשלמות נפלאה עם צלחות, ספלים, כדים ותבליטים שיצר, ומעוררים רגש, אווירה וחוויה חומריים וצבעוניים באוושת מכחול.
רבר היה קדר מחונן, ויצר על האבניים עבודות פשוטות, קלילות ויפיפיות במהירות רבה. עיקר עבודתו הושקעה בציור על פני הכלים מתוך הנאה צרופה ותוך כדי יצירת פנטסיה 'רקומה' בכימיה שנוצרה מתוך ערבוב הגוונים השונים, כקסם דמיוני המשקף את זהותו ואת אישיותו.
בציוריו, קיימים רגעים ספק משובבים ספק טרגיים, כאילו הם מעניקים לעולם החיצוני ולזה הפנימי השפעה הדדית זה על זה. יתכן, כי הציורים מציפים ניתוק, הגנה, ומילוט מתוך מציאות פנימית סוערת. ביצירתו של קובי רבר משולבים להט ויופי: הקו הכתם, הצבע, והקומפוזיציה הפכו לאמצעי לעיכול המציאות המורכבת בה אנו חיים.'
אודות התערוכה: ליד | ליאור גריידי
אוצרת: שלומית באומן
התערוכה ליד של ליאור גריידי הינה מהלך המתחיל מהתבוננות בחלל. זו איננה תערוכה של אובייקטים בחלל נתון, אלא תערוכה של אובייקטים המגיבים לחלל. אבחנה זו באה לסמן כי בשפה הייחודית של גריידי ההצבה בחלל היא חלק משמעותי מאוד מהיצירה. גריידי בחר להתייחס לשני פתחים בחלל הגלריה של בית בנימיני: החלון הגדול בחזית הגלריה ממנו ניבט הברוטליזם היצוק בבטון של קריית המלאכה, והחלון הצר בחלל הגלריה המשקיף לחצר הפנימית של המרכז. בדרך כלל, החולפים על פני המרכז מבחוץ וצופים לתוך הגלריה מהחלון החזיתי – נפגשים עם עבודה בעלת נוכחות, המזמינה אותם להיכנס למרכז ולהתבונן בתערוכה. אולם הבחירה של גריידי – שלא להציב מול החלון עבודה [אלא לידו] – נותנת תחושה של חלל ריק ומעלה את השאלה: מה מוצג בחלל? האם מוצגת בו תערוכה? התערוכה ליד מחולקת לשניים, חלוקה הנובעת מהתייחסות לשני החלונות שבגלריה: ליד החלון הגדול, בצורניות וגודל המדמים אותו, מוצגים קנווסים מפשתן עליהם רקומים בחוט זהב טקסטים ממקורות שונים [הרב שלום שבזי והמשוררת רחל], חלקם מרוחים בשמן זית. על קנווס אחר מפשתן מצוירת הכינרת בצבע זהב. כל אלו הינם אלמנטים המזוהים עם האיקונוגרפיה של גריידי מתערוכות קודמות. גם בתערוכה זו, הקנווסים אינם תלויים על הקיר כמקובל, אלא נשענים על הקיר ונערמים זה על זה, כמחסן מושגים פרטי. בנוסף במרכז המקבץ הזה ניצבת שידה מעץ, בעלת מאפיינים מודרניסטיים משנות ה-60 לערך, המלאה בכלי טרקוטה. השידה והכלים בתוכה, נוסכים בצופים תחושה נוסטלגית, ביתית ומנחמת. החומרים בחלק זה של ההצבה כלומר הפשתן, חוט הזהב, שמן הזית, העברית והערבית, העץ המצופה בפורמייקה חומה והטרקוטה – כל אלו יוצרים מיפוי זהותי שבין המקומי לבין הזר, בין הגולמי למַלְכוּתִי, בין המילולי לחומרי ובין הפשוט והישיר למורכב ולמושגי.
 ליאור גריידי , צילום טל אזולאי
אודות התערוכה: יצורה / אופיר נאור
אוצרות: רעות רבוח ושלי שביט
בתערוכה ׳יצורה׳ מוצגים אוסף יצורים פרי דמיונה של האמנית אופיר נאור. על אף זרותם מביעים יצוריה אנושיות ונדמה כי בין היצורים מתקיימים יחסי כוחות ומערכת חברתית קהילתית. נאור בוראת יצורים היברידיים העשירים בטקסטורות והבעה של תחושות ורגשות פנימיים אישיים וחברתיים. כל יצור ייחודי ובעל מקור לכח. הדימוי נאיבי, גוף רך המחופה שריון, קשקשים או קוצים. הטבע משמש כמנוע פנימי עבור תהליכי היצירה של נאור, ובהשראתו היא מפתחת יצורים מופלאים.. החופש לשוטט בטבע, לאסוף ולקחת ממנו פריטים, מתורגם בסטודיו לשפה פיסולית. פרווה, נוצות וקשקשים בבעלי חיים לצד שימוש באבני צור, טוף, צדפים, זרעי צמחים וגלעיני פירות הפכו לתבניות לחיצה עבור יצוריה של נאור. חותמות של חומרים מתכלים ההופכים נצחיים על קליפת גופם של יצוריה. נאור מעתיקה את צורתם במקצבים שונים לגוף פסליה ובכך מייצרת היברידיות בין החי, הצומח והאנושי.
יצוריה מביעים תחושות שהצופה יכול להתחבר אליהן. מלבד המראה המנוגד של הגוף הרך הבשרני המוגן קליפה קשה או דוקרנית, הבעתם מתקשרת ואנושית: פה פתוח חושף שיניים, חניכיים ולשון הנראה צועק בתסכול לעומת פנים נינוחות/עצלות, תרחישים ופעולות יומיומיות כמו הימתחות, התגרדות או הבעה מתפנקת, יוצרים נוכחות והבעה רגשית. היצורים עשויים מעולמות חי שונים ואפילו השתייכותם לעולם היבשה או המים אינו מוחלט. נאור מספרת על עצמה כי היא הייתה ילדה עם דמיון עשיר המתמודדת עם דיסלקציה והפרעות קשב קשה. את המפלט מהשונות היא מצאה ביצוריה אשר בריאתם העניקה לה שקט ושלווה. על ידי שימוש בצבעוניות החומר הקרמי החשוף, מעצימה נאור את איכות הבעתן החומרית והאורגנית של היצורים. אופיר נאור היא ילידת קיבוץ בית קמה שבצפון הנגב. היא בוגרת תואר ראשון מהמחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים בין השנים 2011-2015. היא זוכת מלגת סטודיו ראשון בבית בנימיני בין השנים 2015-2016.
'אופיר נאור, צילום מעיין דיסקין
תערוכות חדשות בבית בנימיני
פתיחה: חמישי 25.7.24, 19:00
שיח גלריה: שישי 16.8.24, 11:30
נעילה: שבת, 7.9.24, 14:00
שעות פתיחה: א' ו' 10:00 - 14:00, ב' - ה 11:00 - 19:00, שבת 11:00 - 14:00
|
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה' 
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל 
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום 
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון 
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
אהבה על שרטוטים: כשהשיפוץ הופך למבחן הזוגיות
הוא רצה מודרני. היא חלמה כפרי. והמעצבות? מצאו דרך שלישית 
עולם המטבחים: כל מה שרצית לדעת
ט״ו בשבט בבית – אדריכלות ועיצוב כדרך חיים המחוברת לטבע
