תערוכות חדשות בבית בנימיני || ארועים

2 תערוכות חדשות נפתחות בבית בנימיני, אחת מהן היא תערוכה קבוצתית ''אוויר, שקט'', השניה היא תערוכת יחיד ''נשיקה מהתנור'', של האמנית מירה שדות.

''אוויר, שקט''
בהשתתפות: שמחה אבן – חן, פליסיטי ברנשטיין יעקבי, אתי גורן, רני גילת, זהרה הראל, ז'יל ומיכל ז'ורה, אבנר זינגר, שולמית טייבלום מילר, רז ישראל, בוריס כץ, מאיר מוהבן, הילדה מירום, רחל מנשה דור, מיה פלד וטום מן [tomaya], נועה צ'רניחובסקי, חורחה קרליק, רעות רבוח, שני רכס, שלי שביט, לאה שבס, מירה שדות, רעיה שטרן, סיון שפנר
 התערוכה אוויר, שקט, היא תערוכת המשך לתערוכה אתנחתא. שתי התערוכות הן מחווה לריפוי, להפוגה, וליופי. גם תערוכה זו, כמו קודמתה בסדרה, היא תערוכה קבוצתית המתמקדת בהצגת קרמיקה איכותית ומאפשרת נשימה, ובחירה דווקא בימים אלו באנושי, במנחם, בחומל ובאופטימי.
העבודות בתערוכה אוויר, שקט מוצגות נמוך בתצוגה הממשיכה את הגישה של הסדרה: זוהי תצוגה שאיננה מקובלת בהצגת אובייקטים תלת ממדיים, ולעיתים איננה מחמיאה לעבודות כפי שהיינו רוצים לראות אותן. הצגה של עבודות בגובה אחר מהמקובל, מייצרת מערכת יחסים שונה מהרגיל בין הצופים לבין האובייקטים, ומייצרת נקודת מבט הפותחת לדיון שאלות של פרספקטיבה, מערכת יחסים בלתי צפויה בין צופים למוצגים ופרשנות נוספת של האובייקטים המוצגים בתערוכה. אולם, למרות ההצהרה לדבוק באסקפיזם, ההצגה נמוך מעוררת בייחוד חוסר נוחות.


סיון שפנר, צילום: עומר בורין

האם חוסר הנוחות הוא מטרחן ומעיק? או שהוא משקף חוסר יכולת להציג גם בימים אלו תערוכה יפה בפשטות? לקרמיקה יש צד יפה ומנחם הטמון ב-DNA של יצירה חומרית. התערוכה אוויר, שקט היא מעין 'קפסולה בתודעה', אזור מפורז מזוועות, ומנוחה משטף הדימויים הקשים אליהם אנחנו עדיין נחשפים הן החדשותיים והן האמנותיים. בהזמנה שנשלחה לאמנים להשתתף בתערוכה, הם התבקשו להציע עבודות 'שלא מגיבות למצב'. גם בתערוכה זו, נוצר מתח פנימי בין האופי האסקפיסטי של העבודות בתערוכה ובין התצוגה הנמוכה מהמקובל. הפעם בניגוד לתערוכה הקודמת בסדרה – זו כבר לא הייתה שאלה אלא עובדה נתונה מראש. האם זהו ניסוי מעניין? טעות מהותית שכופה את עצמה על המוצגים? נקודת מבט חדשה?


שמחה אבן חן, כלוא, צילום: אילן עמיחי

נשיקה מהתנור / מירה שדות
מירה שדות אמנית קרמיקה מהמובילות בישראל. בתערוכה ״נשיקה מהתנור״ מוצגות עבודות בעלות איכויות חומריות הנראות שייכות לזמן ומקום אחר. ואכן שדות הייתה חלוצה בייבוא שיטות עבודה יפניות מסורתיות השמות דגש על השריפה המשמעותית ביותר ביצירת מופעים צבעוניים וחומריים על הכלים. שדות יצרה וצרפה כלים בעלי טקסטורות תלת מימדיות וצבעוניות טבעית ופראית. כלים, גופי נופים שונים וייחודים אשר לוכדים רגע של התפרצות. חלקם נראים מושלגים ורטובים, אחרים יבשים ומתבקעים, לצד 'נשיקות תנור' אדומות בדופן כלי,  מסכי פיח, גלזורות וולקניות מבעבעות ועוד. שדות היא מאסטרית של הדור הישן אשר חוללה התרחשויות קיצון מרתקות בשריפות מיוחדות. עבודותיה המרשימות הן תוצר של מחקר מעמיק וניסיון רב שנים לצד מיומנות חומרית וגישה רוחנית אסתטית כאחד. כל כלי בעל ייחודיות אשר נובעת מהמפגש שבין המקרי למתוכנן. 

שדות ילידת צ’רנוביץ 1939 עלתה ארצה ב1946. המפגש הראשון שלה עם החומר התרחש בסמינר אורנים בשנת 1962, ובשיעוריה של אמנית הקרמיקה חנה חר״ג צונץ, אחת מאמהות הקרמיקה בישראל, נפתח עבורה הצוהר לבסיס היצירתי. משם המשיכה לחקור לעומק ולפתח דיאלוג רחב טווח עם הקרמיקה תוך כדי לימודי רישום מהאמנים מרסל ינקו ויוסף הירש ופיסול עם האמן מיכאל גרוס. ובשנים 71-75 למדה שדות במחלקה לקרמיקה ב”בצלאל” בירושלים. בין מוריה היו ראש המחלקה דאז, האמנית גדולה עוגן והאמנית לידיה זבצקי. שרה הקרט מסכמת במאמר שפורסם אודות שדות כי בבצלאל ספגה ממוריה רגישות לכלי ואהבה לחומר ולאש, שילוו אותה כל חייה. לאחר סיום לימודיה שדות ממשיכה בתשוקתה להתפתחות תוך התנסות חומרית מעשית לצד הרחבת השכלתה התיאורטית בתחומי אמנות ותרבות וכך ממשיכה שדות בלימודי ציור צבע אצל האמן ג’ורג’ יונס, לימודי זן בודהיזם ואסטתיקה יפנית באוניברסיטת ת”א, אצל פרופ’ יעקב רז. ולימודי תולדות האמנות לתואר ראשון ושני באוניברסיטה העברית בירושלים. ב-1980, שדות אף מגיעה להשתלמות בתולדות הקרמיקה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון [V&A [Museum. בשנת 1984 שדות שבה למחלקה לקרמיקה בצלאל כמרצה ועד מהרה הופכת שדות לציר משמעותי במחלקה לקרמיקה בבצלאל עד לפרישתה לגמלאות ב-2000. בהתאמה למסלול התפתחותה האישי שדות היטיבה לשלב הוראה תיאורטית לצד הוראה מעשית ובמהלך השנים העבירה קורסים בתולדות האמנות עם דגש על מקורות ומסורות המזרח הרחוק, אגן הים התיכון ואמריקה הלטינית וכן קורסים בתולדות הקרמיקה המודרנית וזיקתה לאמנות הפלסטית. במקביל לימדה שדות מיומנויות מעשיות כגון בנייה באובניים, טכנולוגיה, ושרפות יחודיות [שרפת עצים, שריפת מלח, גז, רקו ועוד]. על אותם הימים אומרת גדולה עוגן: “בסוף הדרך, איכות המוצר נקבעת בדיאלוג עם הלהבות בתנור, לאורך השריפה. מירה יודעת למשוך לשון אש דרך חלון הראיה בתנור ולאבחן את סמיכותה ואת מידת רעבונה לחמצן. הקשר המתמשך של החומר עם האש לאורך כל תהליך הייצור מניב מוצרים שיש בהם הרמוניה טבעית וחיות וככאלה הן תרומה לתרבות. 


מירה שדות צילום: נוי שדות מוזיקה

מירה שדות במהלך כל שנותיה כיוצרת ומרצה לא הפסיקה לרכוש השכלה ולהשתלם מעשית בסדנאות ביישום טכניקות שריפה, בארץ ובחו”ל. אחד המפגשים המשמעותיים עם תרבות יפן חוותה כשהצטרפה, בקיץ 1995 לתוכנית עבודה בטוקונמה [TOKONAME] יפן – מרכז קרמי מסורתי שממשיך לפעול גם היום. 
אמן הקרמיקה אמנון עמוס אשר החל את דרכו המקצועית כסטודנט של שדות במחלקה לקרמיקה בבצלאל מספר כי בין השניים נוצר חיבור מיוחד ואף ברבות השנים לבקשתה החליף אותה כמרצה בתחומה במחלקה לקרמיקה. עמוס מתאר מרצה ואמנית טוטאלית אשר הוראת החומר היוותה עבורה שליחות משמעותית. 'מצד אחד דמותה הייתה סוערת, חסרת שקט, היפראקטיבית, תמיד עושה המון דברים במקביל ומצד שני אדם רוחני מאסטרית ביוגה ומדיטציה' - וכך במהלך שיעורי הגלגל הקפידה שדות ללמד יציבה נכונה ולהעשיר בשיעורי יוגה את המחלקה.

אוויר, שקט / תערוכה קבוצתית
אוצרת: שלומית באומן


נשיקה מהתנור / מירה שדות
אוצרת: שלי שביט
פתיחה: שישי 19.1.24, 10:00-14:00
נעילה: שבת, 17.2.24, 14:00
שעות פתיחה: א' ו' 10:00 - 14:00, ב' - ה 11:00 - 19:00, שבת 11:00 - 14:00