התערוכה על החיים ועל המוות מציגה פרשנות ישראלית עכשווית לז'אנר ציורי ה-''ואניטס'', שהתפתח בצרפת ובהולנד של המאה ה-17. ז'אנר זה [הקשור בסוגת הטבע הדומם] קושר משמעות פילוסופית דתית לחפצים הביתיים, מדגיש את ארעיות החיים, את היות הכול בר חלוף, הבל הבלים. ציורים אלה היוו תזכורת לגבי חוסר התועלת וחוסר התוחלת שבהישגים החומריים, ותחת זאת הדגישו את ארעיותו של היופי הגופני, את חלוף הזמן ואת המוות הבלתי נמנע המצפה לכל חי. בתערוכה זו, מעבר למבט הרפלקסיבי התוך אומנותי, מתקיים גם רובד אקטואלי המתייחס למציאות חיים רוויית מלחמות ואלימות. העבודות המוצגות בה מעלות אל פני השטח את זרמי העומק של התודעה, את הדואליות שבין ויטאליות, לפעמים היסטרית [בבחינת 'אכול ושתה כי מחר נמות'], לבין תחושת פאניקה וחרדת מוות.
מציגות ומציגים: נזקט אקיגי', רונית גורביץ, אורי גרשט, אילת כרמי, יצחק לבנה, רוני לנדה, יאנה מיטניק, שחר מרקוס, עינת עריף- גלנטי, ורה קורמן, דורון רבינא, דינה שנהב.
בצילום ללא כותרת [שיכור 1/2] מחבר דורון רבינא מסורת של ציורי טבע דומם מתולדות האמנות עם מחשבה על שינה כעל מוות זמני. השינה [או חוסר ההכרה הנובע ממצב של שכרות] היא מקום של שחרור מהתבונה, מקום של ארוס ובכחנליה, אותם ניתן להגדיר כסוג מסוים של חירות. בתוך מסורת הואניטס שמצביעה על ארעיות הקיום – מדיום הצילום מציע הקפאה של רגע חולף. ובדומה לרמיזה בציורי הואניטס לגבי המוות הקרב, כך גם הנעורים המשתקפים בשני התצלומים הללו שלו, של הגוף השיכור, הישן, סופם לחלוף ולהיעלם.
 אורי גרשט, סטילס מתוך עבודת הוידאו Falling Bird, 2008. צילום: באדיבות האמן
עינת עריף-גלנטי מציגה בתערוכה את המיצב אי תנועה בו היא משלבת חומרים מלאכותיים עם חומרים אורגניים, במבנה המדמה זר פרחים. החפצים שנבחרו על ידה ואופן הנחתם זה לצד זה, מציעים הצצה אל תוך סצנת טבע דומם המתייחסת לציורי ה'ואניטס' מהמאה ה-17 בתוספת פרשנות עכשווית . במהלך התערוכה, החלקים האורגניים [פרחים ופירות] יתפרקו וירקבו ולעומתם החלקים המלאכותיים, נציגי עידן הצרכנות, העשויים ברובם מפלסטיק בלתי מתכלה, צפויים להתרומם ולצוץ מתוכם. בזכות הכיסוי השקוף המכסה את הפסל, תתאפשר הצצה נוחה וסטרילית על תהליכי התכלות ובליה.
יצחק לבנה, ציורי גולגלות, שמן על בד, 2005 ו 2008: יצחק לבנה, העוסק שנים רבות בז'אנר ציורי ה'ואניטס' ובפרשנותיו, כאמן וכמרצה בכיר במחלקה לאמנות באקדמיה לאמנות ועיצוב, בצלאל, בירושלים, מציג בתערוכה ארבעה ציורי גולגלות מהשנים 2005 ו 2008. 'הגולגולת כמסמלת חלופיות היא דימוי מורבידי וטעון אך שחוק ואף דקורטיבי. המצב הדו-קוטבי הזה הוא שמסקרן אותי. רציתי לבדוק האם ניתן להשיב לגולגולת את עוצמתה ומשמעותה, זו שעמדה לנגד עיניהם של אינספור ציירים משחר ההיסטוריה'. יצחק לבנה
 יצחק לבנה, המצאת הציור, 2004, שמן על בד. צילום: באדיבות האמן
במרכז חלל התערוכה, ניצב המיצב הסעודה של דינה שנהב: שולחן גדול מימדים בעל מראה מהודר הגדוש בפירות, מיני מאפה, כוסות יין ועוד מטעמים מכל טוב, העשויים כולם מספוג חשוף, ומשדר דקדנטיות ובה בעת גם שיממון וריקנות גדולה. הספוג שהנו חומר בעל קונוטציה עלובה, הלקוחה מחיי היומיום, מופיע בניגוד חריף למראהו המלכותי של השולחן. כחומר סינתטי שימושי, הוא מציג את היפוכם של האובייקטים האורגניים החושניים המגולפים ממנו. חיים ומוות, הדר ועליבות, טבע ומלאכותיות, מופיעים בעבודה זו בכפיפה אחת.
יאנה מיטניק המציגה את סדרת עבודות הזכוכית פירות, היא בוגרת טרייה של המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. פירות, היא סדרת פירות ארץ ישראליים במצבי ריקבון שונים, עשויים כולם בטכניקה של פיסול בזכוכית. תפוח, תפוז, רימון, ופירות מוכרים נוספים בגודלם הטבעי, מציגים את תחילתו של הריקבון הפושה בהם. האובייקטים העשויים מזכוכית צבעונית שקופה ופתיינית, מציעים קריאה ביקורתית הטוענת לזמניות כל חי ולהבל היופי.
בעבודת הוידאו טבע דומם המוצגת באמצעות מסך טלוויזיה ישנה, מופיע ראשו של האמן שחר מרקוס, מבצבץ מתוך ערימה של פירות עסיסיים המונחים על גבי שולחן. במעבר בין מדיום הציור הקלאסי לווידאו, הופך האמן סצנה מוכרת דוממת וסטטית של טבע דומם להתרחשות פעילה ודינמית. הפירות הנאכלים על ידי האמן נעלמים אט אט, באופן המסמן בהומור את סמיכות מצבי החיים והמוות.
 אנה מיטניק, סדרת פירות, 2023, פיסול בזכוכית חמה, עבודה קרה. צילום: באדיבות האמנית
על החיים ועל המוות
אוצרת: נטע גל-עצמון
פתיחה: יום שישי 22 בספטמבר, 2023 10:00-14:00
שיחי גלריה: יום שישי, 13 באוקטובר, 27 באוקטובר בשעה 12:00
נעילה: יום שבת, 18 בנובמבר 2023
בזוּזוּ, גלריה להנעה תרבותית,
עמק חפר
|
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה' 
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל 
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום 
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון 
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
אהבה על שרטוטים: כשהשיפוץ הופך למבחן הזוגיות
הוא רצה מודרני. היא חלמה כפרי. והמעצבות? מצאו דרך שלישית 
עולם המטבחים: כל מה שרצית לדעת
ט״ו בשבט בבית – אדריכלות ועיצוב כדרך חיים המחוברת לטבע
