מוזיאון הרצליה פותח את עונת הקיץ עם שמונה תערוכות ופרויקטים חדשים, בהשתתפות מיטב המאיירות והמאיירים בארץ. למעלה מ-30 יוצרות ויוצרים בני דורות שונים מציגים עבודות חדשות ומפתיעות של איור פורץ דרך היוצא מהדף ומקבל ביטוי בפיסול, בטקסטיל, בצילום, באנימציה ועוד. מערך התערוכות ''ספרו לי עוד: מהלכים באיור עכשווי'' כולל תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, וכן פרויקטים מיוחדים בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד וחברת monday.com.
ספרו לי עוד
מהלכים באיור עכשווי
24 ביולי – 30 בנובמבר 2023
משתתפים: סרגיי איסקוב, זאב אנגלמאיר, אראלה, גל בולקא, נינו בניאשוילי, אלון ברייאר, שירה גלעדי, ענבל גרי, אורי גרינברג, רן דסקל, שני יסמין, מעיין כהן, נועה כהנא, אביב כץ, נעה כ'ץ, קרן כץ, שמואל כץ, שלי לבבי, בן מולינה, מרב סלומון, גלעד סליקטר, גאי ספרן לולאי, עפרה עמית, עדן פוקסיניאנו, רוני פחימה, רות צרפתי, בתיה קולטון, מירי קונצמן, מישל קישקה, יעל רוזן קרן, לילך רז, ניב תשבי
אוצר: יובל סער, אוצרות שותפות: שוע בן ארי וענבל ראובן, אוצרת ראשית: ד'ר איה לוריא
במהלך ייחודי, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מקדיש את כל שטחו לעולם האיור הישראלי, עם שמונה תערוכות ופרויקטים חדשים שהוכנו על ידי למעלה משלושים יוצרות ויוצרים בני דורות שונים. האיור הוא אחד מעולמות היצירה האהובים על הקהל: הוא נע בין עיצוב לאמנות, יש לו סיפור וקל להתחבר אליו. מערך התערוכות 'ספרו לי עוד' מציג את הפנים השונות והמפתיעות של האיור הפורץ מהדף ומקבל ביטוי חומרי מגוון בפיסול, בטקסטיל, בצילום, באנימציה ועוד. מקבץ התערוכות ספרו לי עוד מבקש לשקף את המנעד הרחב שבו פועלים עולם האיור והמאיירים בין התפקיד המסורתי של האיור, כפרשנות לטקסט, ובין איורים שזכות קיומם טמונה בכוונה האמנותית של יוצריהם. העבודות מדגישות את ה'סיפור' [מי מספר, מי מבקש שיספרו לו, ואיזה תפקיד ממלא האיור בסיפור]; אבל לא פחות חשוב, גם את ה'עוד' [למה ומתי אנחנו לא מסתפקים בקיים, ודורשים עוד ועוד ועוד].
עדן פוקסיאנו ומעיין כהן, איור דיגיטלי בתנועה, 2023
הקוף למד לארוג | בתיה קולטון ורוני פחימה
אוצר: יובל סער | ליווי אמנותי: ליאור שביל
באגדה הסורית 'הקוף למד לארוג' נאלץ קוף ללמוד לארוג לאחר שבעליו מבהיר לו מה יהיה גורלו אם לא ירכוש מיומנות זו. זהו אחד משבעה סיפורים, מעשיות, אגדות עממיות ומיתוסים הקשורים במלאכת הטקסטיל שעליהם מתבססות רוני פחימה [נ‘ 1978, ישראל] ובתיה קולטון [נ‘ 1967, ישראל] בתערוכתן – בהם טקסטים של האחים גרים, ש'י עגנון, המיתולוגיה הנורדית ועוד. אלה מאפשרים להן להרחיב את נקודת המבט ואת המחקר, הן על טקסטיל הן על תאוריות של סיפור.
קולטון ופחימה מכנות את עצמן 'פועלות', ואת העבודה על התערוכה הן מתארות כמפעל, עם סדר יום נוקשה ועבודה פיזית קשה וממושכת. התוצרים הם סיפורי אהבה היוצאים מתוך הטקסטיל ומתוך הטקסטים. הן בוחנות את החוטים הנמתחים בין המכונה, המלאכה והטקסטיל: את הקשר בין חוט לסיפור, בין בד לבדיה, בין טקסט לטקסטיל, בין מלאכת הסיפור למלאכת האריגה.
רוני פחימה ובתיה קולטון, הקוף למד לארוג, 2023, מיצב תלוי מקום [צילום דניאל חנוך]
ניב תשבי: הקרנבל
אוצר: יובל סער
קרנבל הוא טקס עממי המבליט יסודות של חופש, פנטזיה ודמיון. הוא מתריס נגד הסדר החברתי בכך שהוא חוגג משאלות אסורות, פריצת גבולות ואיסורים וחדוות יצרים. הקרנבל שיצר ניב תשבי [נ' 1986, ישראל], מנכיח רגע קפוא מתוך תהלוכה במיצב תלוי-מקום גדול ממדים, שהוא ספק חגיגה ספק הפגנה או מצעד צבאי; מערך סדור של פסלי דמויות מובלות ומובילות, הולכות, שותקות וצועקות. תשבי נותן דרור למאוויים כמוסים; למשיכה לאסתטיקה של אלימות, טרור ואסונות; להתמכרות לחרדה, לפאניקה ולצריכת תקשורת המונים, המלהיטה את היצרים והופכת אימה לבידור. האיור של תשבי יוצא מהדף, פרקטיקה המזוהה איתו מתחילת דרכו. המיצב הפיסולי שלו מציע התבוננות על החיים שלנו כקרנבל משולח רסן. הוא מציב מראה למול הדחפים והצדדים המודחקים, המכוערים, העצובים והמגוחכים, כמו גם המשעשעים, בחיי היום־יום שלנו.
ניב תשבי, פרט מתוך הקרנבל, 2023, מיצב תלוי מקום [צילום דניאל חנוך]
מרב סלומון: הבלתי נשכחים
אוצר: יובל סער
מרב סלומון [נ' 1967, ארה'ב] מספרת סיפורים באמצעות דימויים חזותיים, וכמעט בלי מילים. על הקירות נפרשות עבודות חדשות העוסקות במתח בין שני הכוחות המעצבים את חייה: הצורך לזכור והכמיהה לשכוח. במרכז התערוכה סדרת העבודות הבלתי נשכחים: רישומי פחם גדולי ממדים, כל אחד מהם מוקדש לזיכרון אישי מאחד מקרוביה של סלומון, שמתו לפני או במהלך חייה. בתחתית כל רישום ראשי התיבות של שם המת ושנת הפטירה. ממדי הרישום, הסמלים המלווים כל אחת מהדמויות ואופן ההצבה מקנים לזיכרון האישי אופי מיתולוגי ומעניקים לו מעמד של אנדרטת זיכרון.
אבן, בד ומספריים .אראלה, שמואל כץ, רות צרפתי
אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער
כדי לראות עבודות של מאיירים רבי השפעה, צריך רק להושיט יד לארון הספרים בבית. כך, גם הקהל הישראלי זכה לארח בספרייה הביתית את יצירותיהם האהובות של שלושה מבכירי המאיירים הישראלים: שמואל כץ [1926–2010], רות צרפתי [1928–2010] ואראלה הורביץ [1929–1994]. הדמויות שאיירו היו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית: דיירי המגדל של דירה להשכיר של כץ; דודי שמחה של צרפתי; איה הג'ינג'ית של אראלה [כפי שחתמה את שמה, ללא שם משפחה] ורבים אחרים. כץ, צרפתי ואראלה העמידו גופי יצירה איקוניים בתחום האיור בישראל. אולם מעבר לכך, הם חלקו תכונה ייחודית נוספת, שהיא לב ליבה של התערוכה 'אבן, בד ומספריים': שלושתם פרצו את גבולות הדף הלבן ופורמט הספר, והצליחו להשתמש בשפתם האיורית בעת עיסוק בחומרים נוספים – אריחי טקסטיל וקרמיקה, עיטורי בטון, פיסול בברזל ומגזרות קרטון. תערוכה קבוצתית היסטורית זו מסתמכת על עיזבונות האמניות והאמן השמורים בארכיוניים המשפחתיים ובארכיון קיבוץ הל'ה.
ספרו לי עוד: בעקבות הרומן הגרפי
זאב אנגלמאיר, נינו בניאשוילי, אלון ברייאר, נעה כ'ץ, קרן כץ, גלעד סליקטר, עפרה עמית, מישל קישקה
אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער
שמונה מאיירות ומאיירים שכתבו ואיירו רומן גרפי למבוגרים התבקשו לחזור לספר שהוציאו לאור ולספר לנו עוד: זאב אנגלמאיר [נ’ 1962, ישראל], נינו בניאשוילי [נ’ 1980, גאורגיה], אלון ברייאר [נ’ 1983, ישראל], נעה כ'ץ [נ’ 1991, ישראל], קרן כץ [נ’ 1986, ישראל], גלעד סליקטר [נ’ 1977, ישראל], עפרה עמית [נ’ 1966, ישראל] ומישל קישקה [נ’ 1954, בלגיה]. הספרים שפרסמו הם חלק מפריחה בסצנה המקומית של רומנים גרפיים בעשור האחרון, בעקבות התפתחות האיור והעמקת הוראת האיור במחלקות לתקשורת חזותית; התמיכות בהוצאה לאור של ספרות חזותית; ואמצעי העיצוב, הייצור וההפקה שנעשו לנגישים יותר.
זאב אנגלמאיר, 1,000 שושקות, 2023, מיצב תלוי מקום [צילום דניאל חנוך]
ההיסטוריה המטורפת של האיור הישראלי
זאב אנגלמאיר, לילך רז, קרן כץ
אוצר: יובל סער
סדרת תצלומי סטילס מוקומנטריים “מתעדים“ אירועי מפתח בתולדות האיור והקומיקס המקומיים, תוך ניכוס קומפוזיציות של כמה מהיצירות הגדולות והמזוהות ביותר בתרבות המערב: שיעור הקומיקס הראשון בבצלאל, הולדת שושקה, מותו הפתאומי של דודו גבע, הגיליון האלף של זבנג!, ביטול שבוע האיור ועוד – כולם מקבלים פרשנות רוויית פאתוס ומוגזמת. איור דורש הישענות תמידית, אך מתעדכנת כל העת, על נכסים תרבותיים. על מאיירים לאתגר את העין הביקורתית של הצופה, להרחיב את הקשרי הדימויים המרכיבים את התרבות החזותית, ולרבד דימוי בודד במגוון משמעויות מורכבות. זאב אנגלמאיר [נ' 1962, ישראל], קרן כץ [נ' 1986, ישראל] ולילך רז [נ' 1971, ישראל] מעבירים את היצירות הקלאסיות למזרח התיכון, לתפאורות כגון חוף הים, מבנים וחדרים מקומיים, ובהתאם נוכחת באיורים גם 'דלות החומר' המקומית. הם לא מנסים לשחזר במדויק את היצירות, או חלילה את ההיסטוריה, אלא לאזכר אותן ולהציג פרשנות חופשית והומוריסטית שלהן.
היוצרים והיוצרות מושאי הפרויקט: יוסי אבולעפיה, זאב אנגלמאיר, דודו גבע, נחום גוטמן, דוש [קריאל גרדוש], אילנה זפרן, דניאלה לונדון דקל, מ. אריה [אריה מוסקוביץ], דוד פולונסקי, חנוך פיבן, אורי פינק, זאב [יעקב פרקש], מישל קישקה, דני קרמן ותמיר שפר.
בינג'
סרגיי איסקוב, שירה גלעדי, אביב כץ, בן מולינה, גאי ספרן לולאי
אוצרים: יובל סער, ענבל ראובן
פרויקט מתמשך. התערוכה נערכת בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד, הפועל לקידום וטיפוח יוצרים ויוצרות בתחילת דרכם. המסך הוא חלק בלתי נפרד מהווייתם ומזהותם העצמית של סרגיי איסקוב [נ' 1991, אזרבייג'ן], שירה גלעדי [נ' 1995, ישראל], אביב כץ [נ' 1996, ישראל], בן מולינה [נ' 1992, ישראל] וגאי ספרן לולאי [נ' 1993, ישראל] – חמישה מאיירים צעירים שהשלימו את לימודיהם באקדמיות לעיצוב ולאמנות בארץ בחמש השנים האחרונות. השימוש האובססיבי כמעט במסך, הגובל לעיתים בהתמכרות, מספק גם להם בריחה זמנית והסחת דעת מהמציאות.
לאורך חודשי התערוכה ייכנסו חמשת המאיירים אל חלל התערוכה, כל אחד בתורו, ויספקו למבקרים פרשנות מאוירת לעולמם, בטכניקות שונות. כל אחד מהם יציע, בפרק זמן קצר, נקודת מבט ייחודית על הדרך שבה מידע נצרך ומהדהד בחיי היום־יום שלנו. שירה גלעדי תיקח את המבקרים למסע שופינג בלתי נגמר דרך שכבות של איורי תלת־ממד; גאי ספרן לולאי תאפשר, באמצעות מוביילים מיניאטוריים, הצצה לעולם הדייטינג ולמערכות היחסים הנרקמות דרך מסך; סרגיי איסקוב יכניס את המבקרים אל עולם של קונספירציות המתנהל באזורים חבויים ברשת, ויעבד אותן בטכניקות הדפס; בן מולינה יציץ לסלון של כל אחד ואחת מאיתנו באמצעות כלי אנימציה; ואביב כץ תיקח את המבקרים אל תוך חור שחור של התראות, הודעות ושרשורי מיילים אינסופיים שיתורגמו לאיורים על גבי גלויות ומכתבים.
בכל רגע נתון מוזמן כל אחד מחברי הקבוצה להתערב בעבודת האחר, לפלוש למרחב המוגדר שלו ולשבש את עבודתו. כך מציגה התערוכה מהלך דינמי ומתפתח המאפשר למבקרים לחזות בתהליך עבודה משתנה, ומעוררת מחשבה על היחסים המורכבים בין אנשים וטכנולוגיה ועל הצורך הבלתי מסופק שלנו בעוד ועוד ועוד.
שירה גלעדי, Online Shopping, 2023, איור דיגיטלי
monday.com: האיור שאינו נגמר
גל בולקא, ענבל גרי, אורי גרינברג, רן דסקל, שני יסמין, מעיין כהן, נועה כהנא, שלי לבבי, עדן פוקסיניאנו, מירי קונצמן, יעל רוזן קרן
אוצר: יובל סער | ניהול אמנותי: שי ענבר
הפרויקט נערך בשיתוף חברת monday.com
לכבוד מערך התערוכות 'ספרו לי עוד', קיבלו על עצמם מעצבי מושן ומאיירים מחברת monday.com את האתגר ליצור כרזות נעות שבליבן שם המערך בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. המשתתפים, המורגלים בעבודה יום־יומית על מוצרים דיגיטליים, יצרו כרזות אנימטיביות באורך אחיד, של עשר שניות, המוקרנות בלופ אינסופי על גבי מסכים במבואת המוזיאון. הם עבדו לבד ובזוגות, והציגו את הפרשנויות האישיות שלהם לבקשה 'ספרו לי עוד' במגוון שפות חזותיות בהשראת גזירי עיתונים, שרבוטים ידניים, איורים ממוחשבים ועוד. התנועה שהתווספה לפורמט הסטטי מאפשרת להם לספר סיפור נוסף, ומבטאת את האופן שבו איור חי ונושם בעולם הדיגיטלי.
תערוכות קיץ במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
רח' הבנים 4, הרצליה
www.herzliyamuseum.co.il
שעות פתיחה: שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי ושבת: 10:00 – 14:00,ימים שלישי וחמישי 16:00 – 20:00
ימי ראשון סגור
|
תכנון ועיצוב מטה חברה בברזיל
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה' 
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל 
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום 
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון 
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
אהבה על שרטוטים: כשהשיפוץ הופך למבחן הזוגיות
הוא רצה מודרני. היא חלמה כפרי. והמעצבות? מצאו דרך שלישית 
עולם המטבחים: כל מה שרצית לדעת
