התערוכה ''פה פעור'' עוסקת בדיבור, מרגע הופעתו של הקול האנושי, דרך התגלגלותו במשך אלפי שנים לשפה, ועד העתידים האפשריים שלו אל מול המכונה המדברת. הפה הפעור הוא השופר של רחשי הבטן, הוא הפצע שלא הגליד במרכז הפנים, הוא האילמות המשתקת שעולה דווקא ברגע שנדרשת זעקה. התערוכה הנוכחית עולה בזמנים של סערה פוליטית ותאוצה טכנולוגית, בתקופה בה הקול האנושי ניצב בפני שינויים אדירים. פייק ניוז, רטוריקת כאוס מפלגת ואמיתות אלטרנטיביות שנוצרות במקביל לניסיונות לכונן קודים תקינים פוליטית של דיבור.
תערוכה זו מעלה את הדחיפות להתבונן בקולו של היחיד בתוך קולות ההמון, להטות אוזן אל הקול האחד בין הקולות הרבים ולהפנות את הקשב אל אותו קול אנושי בודד שמראש נמצא בתודעה של ריבוי : אם מתוך היות האדם חלק מהטבע, אם מתוך השותפות הפורה שלו עם המכונה, ובין שבתוכו קיימים קולות פנימיים, סותרים.
התערוכה שמה דגש על החומריות של הקול האנושי, מאינטימיות בקיעתו מאיברי הגוף ועד מופעיו הפומביים הפוליטיים. העבודות מתעכבות על הפקת הקול, החומרים והחללים הגופניים שהופכים את הדיבור למדיום העיקרי של האדם. בקפיצה גדולה, התערוכה עוברת מהמובנים החומריים של הקול, לבחינת מעמדו של הקול הבודד, שנשחק בשנים האחרונות, לאור התגברות החשדנות והאי־אמון ברטוריקה הציבורית, ובפרט בזו הפוליטית. בשל התחושה כי מאחורי כל איש ציבור עומדים כותבי נאומים, צוות מדיה ויחסי ציבור, היחס שלנו אל נבחרי ציבור נהיה דומה יותר ליחס שלנו כלפי חברות מסחריות.
חביב קפצון, האסטרונאוט העירום פרט מתוך וידאו 2023
הרגישות החברתית שהולידה את התקינות הפוליטית צופה כעת בהתהפכות הקערה על פיה – דווקא בתקופה שבה כוננו קודים בלתי פוגעניים של דיבור, נעשה העולם גזען וחסר סבלנות באופן מוחצן.
במקביל, האינטראקציה עם מכונות מדברות הולכת ונהיית שגרתית יותר בחיינו. אנו מתייחסים למכשירים כיחידים בעלי מגדר [לרוב אישה, לרוב צעירה]. ברקע ידוע לנו כי אין לדמות זו אם או אב, אלא המוני הורים שחזו אותה ומפעילים אותה. אלו דמויות בעלות שפה אך ללא פֶּה, מורכבות מקולות רבים אך חסרות חלל תהודה. מאחורי המכונות החכמות עומדים אנשים אנונימיים, חוליות מזעריות שנאספות [בידיעה או בעל כורחן] ל'חוכמת המונים'.
האמנים והעבודות בתערוכה:
ליאור ווטרמן מציג מערך פסלים ובו הכלאה בין צורות משובללות, קונכיות ואוזניים קרמיות המוטמעות בעגלות ניקיון מוסדיות. החומר העיקרי בהצבה הוא אדמה באופני עיבוד שונים: בוץ גולמי וחומר קרמי, חלקו שרוף ומזוגג לכדי קרמיקה בגימור סניטרי, מונחים על גבי עגלת הפלסטיק התעשייתית שנועדה להכיל חומרי ניקוי ולפנות אשפה. הפסלים הם מעין מכונות, גופים או ישויות, ומקיימים ביניהם קשר דרך גלי קול: פסל אחד מתפקד כרדיו ומשדר מתוכו תדר שנקלט על ידי הפסלים האחרים. הקול הבוקע הוקלט על ידי אדם בשר ודם, שמנסה על דרך ההיפוך לחקות בחתך הדיבור שלו תוכנות מדברות בנות זמננו.
ליאור ווטרמן, המת שלא נולד 2023 צילום דניאל חנוך
שתי עבודות של שאיה חזן רואות את הדיבור כחומר פיזי. עבודת הווידאו הבל פה מתעדת מופע יחיד של שחקנית דרמטית מול קהל עייף ואדיש. השחקנית מתחילה את המופע בהתנצלות על הריח הרע היוצא מפיה, שאותו היא מקווה לאוורר בזכות פעולת הדיבור. בהמשך היא נסחפת לזיכרון ילדות שחושף זהות נוספת החיה בתוכה. קולה בוקע ממנה משני מקורות: הראשון מהפה והשני בדיבור מהבטן. העבודה מתייחסת לקשר בין מקור הקול לתוכן שלו, ומעמתת בין דיבור רגיש שפורץ מהבטן לנרטיב סיפורי שבוקע מהפה, כאלגוריה לרטוריקה הפוליטית של ימינו ושיטותיה להבניית מושג האמת.
עבודה נוספת של שאיה חזן בשיתוף אורי טוכמן, נקראת מכתב אהבה לפה של הפוליטיקאי, מאת כותב הנאומים. העבודה היא מכתב אהבה ארוטי, לאיברים המשתתפים בהפקת הקול של הפוליטיקאי שעבורו נכתבים הנאומים. הכותב מתאר את הסגידה והתשוקה לחומרים הגופניים המעבירים כצינור את המילים שהוא כותב: השפתיים, הרוק, הריאות, מיתרי הקול, הסרעפת. מבין השורות עולה הקשר התלותי בין הכותב לפוליטיקאי, והחיבור ההדוק בין היד הכותבת לפה הדובר.
חביב קפצון מציג את מיצב הווידאו האסטרונאוט העירום, שבמרכזו סיפורה של עצם ההיואיד [עצם הדיבור] המהווה הוכחה ארכיאולוגית לזמן שבו החל האדם להשתמש בשפה. המעבר מקול לשפה מורכבת הוא סימן לנפרדות של האדם מעולם החי. כמו בעבודות קודמות של קפצון, הוא מנסה לחתור אל גרעין האנושיות: הוא פונה אחורה אל הארכיאולוגיה וקדימה אל המכונה המדברת, בניסיון לנסח את האנושי בטווח שביניהם. כותרת העבודה לקוחה מתוך אחת המסות שחיבר ויליאם ס' בורוז ובה תיאר את השפה כווירוס שבני האדם נושאים בגופם.
שאיה חזן, הבל פה, 2023 וידאו
מוזיאון תל אביב לאמנות II פה פעור
משתתפים: ליאור ווטרמן, שאיה חזן, חביב קפצון
אוצרת: עדי דהן
פתיחה: 16.6.23
נעילה: 2.12.23 במוזיאון תל אביב לאמנות
שד' שאול המלך 17
תל אביב
|
תכנון ועיצוב מטה חברה בברזיל
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה' 
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל 
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום 
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון 
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
אהבה על שרטוטים: כשהשיפוץ הופך למבחן הזוגיות
הוא רצה מודרני. היא חלמה כפרי. והמעצבות? מצאו דרך שלישית 
עולם המטבחים: כל מה שרצית לדעת
