''...אדריכלות היא נושא הומניסטי אשר משתמש בכלים טכנולוגיים כדי לספק לאנשים סביבה נעימה יותר ונוחה יותר. לכן בבניינים כמו בית מקסיקו, מוזיאון תל-אביב והכור בדימונה [שתכננתי עם יצחק ישר] תשומת הלב היא לאדם במרכז. ישנו חלל מרכזי שהתנועה הינה חלק ממנו...'ראיון עם זוג האדריכלים הוותיק פרופ' אדר' דן איתן ואדריכלית רות להב. כל אחד בנפרד אחראי עם שותפים שונים על מבנים אייקונים בישראל. אדר' דן איתן תכנן בין היתר את מוזיאון תל-אביב, בניין מקסיקו באוניברסיטת תל-אביב והכור בדימונה עם יצחק ישר, הגלריה לאמנות באונ' תל-אביב עם ברכה חיוטין, המגדל בדן פריש עם ע. גושן, תכנית בניין עיר בירושלים, תכנון ערים באיראן ובחוף השנהב. רות תכננה בין השאר עם טוני ריג את קריית הממשלה המחוזית בבאר שבע, לוז תעשיות בהר חוצבים, בית ספר ירוק ע''ש אילן רמון בירושלים, מתפרה בצריפין ועוד. לשניהם יש ביקורת גדולה על ההתנהלות בתחום היום.
אדר' דן איתן ואדר' רות להב, צילום : א.ל.ר. אדריכלים
ממתי אתם עובדים יחד במשרד?
רות: יצרנו את השותפות במשרד א.ל.ר ב-2010 אך אנחנו בני זוג כבר הרבה שנים. כל אחד עבד בנפרד אבל התייעצנו זו עם זה ועשינו תחרויות יחד. כאשר דן פירק את המשרד עם גושן, לי היה משרד לבד ודן הצטרף כשותף בכיר ושינינו את שם המשרד.
מוזיאון תל אביב. תכנון: דן איתן יצחק ישר אדריכלים. צילום: אדר' גיל בר
כלומר, היה שיתוף פעולה ביניכם לפני?
רות: עשינו ביחד שתי תחרויות של מקב''תים [מכרז קרקע בלתי מתוכננת] שהמנהל הוציא בשנות ה-90 לכמות גדולה של יחידות דיור, שכוונו ליזמים שהתקשרו עם אדריכלים והוגשו ביחד. אחרי זה עשינו גם תחרות מוזמנת לבית המשפט המחוזי בירושלים יחד עם אמנון רכטר ופסלו אותנו כי הצגנו מבנה יותר גבוה ממה שהם רצו, אך הוא היה מאוד ראוי כי זה היה מבנה ירוק.
תכננתי גם את הבית שאנו גרים בו היום. לפני שהוא נבנה, באתי אל דן ואמרתי ''משהו פה לא מוצא חן בעיני'' ודן נתן עצה מאוד טובה. היו לנו כל הזמן נגיעות ודיבורים על העבודה שלנו. אי אפשר לחיות עם בן זוג ולא לדבר על העבודה שלנו.
דן: חוץ מזה הייתי יועץ של קריות הממשלה מטעם המזמין, בין היתר הייתי גם היועץ של רותי בקריית הממשלה לאחר שזכתה בתחרות עם שותפים.
כל אחד מכם הגיע עם דרך עבודה משלו שעוצבה לאורך שנים. רות, מתי התחלת עם תכנון ירוק?
רות: מהיום שאני בטכניון זה התחיל. בטכניון עשינו תחרות למושב חצבה בערבה, עבור הסוכנות היהודית, אחרי מלחמת ששת הימים. אני הייתי סטודנטית שנה שנייה ועשיתי את הפרויקט עם עוד שני סטודנטים משנה רביעית. קיבלנו פרס ראשון כאשר מאחורינו טור של המורים שלנו, שגם להם לא היה מה לעשות בקיץ. כמובן שלא בנו את זה, אבל זה היה תכנון אקלימי. זה היה מבוסס על רחובות מקורים, עם בתים שעולים אחד על השני שתי וערב, כאשר גג של אחד הצל על האחר. אלו שבאו לגור שם, רצו לראות אופק בלי לראות שכן. והפתרון שלנו היה מאוד אורבאני, מאוד מגובש אבל עם מענה אקלימי.
אחרי זה כאשר גרתי בלונדון, מאוד התעניינתי בבניה אקלימית בביה''ס ב-Bartlett. רציתי לעשות תואר שני ב-Tropical Studies אבל זה לא יצא.
דן: זה היה קשור למושבות הבריטיות.
רות: כשחזרתי לארץ ב-1979, הבנייה האקלימית שמתאימה למקום הייתה אצלי בראש. ב-1973 היה משבר האנרגיה. ב-1978 פרסמה חבורת מדענים את ההשלכה של חסכון באנרגיה בבניינים. זו קבוצה שישבה בלוס אלמוס, שסגרו להם את המחקר הסולארי בחלל, ולכן עברו לכדור הארץ. כך נולדה האדריכלות הסולארית, האקלימית ב-78'.
מעולם לא עסקתי בתקנים וחישובים אבל כן עשינו בהתחלה מדידות על המבנים שתכננו ונעזרנו ביועץ ידוע שקראו לו פרופ' ברוך גבעוני. הוא היה פרופסור ידוע בקליפורניה וכתב ספר מפורסם ''Man, Climate, Architecture'' והקים את היחידה לתכנון אקלימי בשדה בוקר.
איתן: הוא עבד איתי קודם באיראן.
קריית הממשלה בבאר-שבע. תכנון: רות להב טוני ריג אדריכלים עם פרופ' לן ורשאו. צילום: עמית גירון
ניתן להגיד שמבנים רבים שלך מאופיינים כמקבץ [Cluster] של מבנים חזרתיים לאורך רחוב פנימי?
רות: כן. התפיסה האורבאנית של קריית הממשלה בבאר-שבע [אשר תכננתי עם טוני ריג ולן וורשאו], הינה ממקור אקלימי. זה מגרש גדול של 17 דונם והצלעות הארוכות שלו פונות למזרח ולמערב. כמעט כל מי שהשתתף בתחרות הזאת הציע מגדל או בניין נמוך שנפרס ממזרח-למערב. אנחנו, לעומת זאת, הפכנו את המגרש לצפון דרום כך שיתאים לסביבה האורבאנית והאקלימית של בעל ידי כך שיצרנו חמישה בניינים שמחוברים בניצב לרחוב פנימי מרכזי. שנית, מכיוון שיש שם כ-30 משרדי ממשלה שונים, רצינו שלכל משרד תהיה כתובת על הרחוב. אחת מהבעיות לדוגמא בקריית הממשלה בתל-אביב, זה שאתה עומד ומחפש היכן המשרד שאתה צריך. רצינו שקיפות מרבית, להנגיש את הממשלה לאזרח, גם ברחוב החיצוני וגם בפנימי. המבנים תוכננו אקלימית, החזית החיצונית פתוחה והדרומית מוצללת וזה מה שקבע את הצורה של ה-Cluster. קיבלנו על זה את פרס עזריאלי של המועצה לישראל יפה לתכנון אורבאני.
קריית הממשלה בבאר-שבע. תכנון: רות להב טוני ריג אדריכלים עם פרופ' לן ורשאו. צילום: עמית גירון, הדמיות אקלימיות: רות להב. תאורת יום: דר' אדר' ערן קפטן
דן, אתה מגיע מכיוון שונה?
דן: אדריכלות היא נושא הומניסטי אשר משתמש בכלים טכנולוגיים כדי לספק לאנשים סביבה נעימה יותר ונוחה יותר. לכן בבניינים כמו בית מקסיקו, מוזיאון תל-אביב והכור בדימונה [שתכננתי עם יצחק ישר] תשומת הלב היא לאדם במרכז. ישנו חלל מרכזי שהתנועה הינה חלק ממנו. יחד עם זאת, פרויקט כמו זה שעשיתי באיראן, שם יש מזג אוויר קיצוני, בנוי על שיכונים אקלימיים. כלומר, אתה נע בעיר הזאת כל הזמן מתחת לגג, אתה לא נמצא חשוף בשמש. כל התנועה של הולכי הרגל בעיר משתלבת בפונקציות הציבוריות שלה, כאשר מבני התרבות כולם יושבים על הציר המרכזי המוגן בעיר. הרצון זה לאפשר תנאי קיום נאותים.
 מודל של בנדר בושר באיראן. תכנון: דן איתן אדריכלים. צילום: פרופ' אדר' דן איתן.
רות: אני חושבת שהפרויקטים שלך, מקורם הוא הרבה יותר חברתי, רובם מסתובבים סביב חלל מרכזי שהכול נהיר בו. האספקט האקלימי בכבודו מונח אך המקור הוא אחר.
החלל המרכזי בבניין מקסיקו. תכנון: דן איתן יצחק ישר אדריכלים. צילום: אלי איתן
דן: כן, במקור אני בא מהבסיס שאנשים צריכים לקבל את התנאים הטובים ביותר. בניין, רחוב ומרחב ציבורי זה כמו ספר. אתה נכנס אליו ואתה צריך לגלות אותו בהדרגה. אתה פותח את הדלת למבנה ואתה רוצה לדעת לאן הגעת. גם המוזיאון ובית מקסיקו, מה שמאפיין אותם זה שכאשר אדם נכנס פנימה למרחב הציבורי, הוא מבין את הבניין שהוא נמצא בו. תוך כדי התנועה בבניין הוא תמיד מקבל תזכורת מה יחסו של המקום הזה לחלל המרכזי. מקום של התמצאות, הבנה והתיידדות עם הבניין. זה נכון גם לדירת מגורים, אנחנו בעצם מארגנים את סביבת הפעילות האנושית כאשר האלמנט החשוב זה ההתמצאות, התקשורת והקשר הסביבתי. כל זה הוא מערכת אחת, בכל קנה מידה, עם הדגשים שונים אך באותו מכלול.
 מבט מהחלל המרכזי במוזיאון תל-אביב. תכנון: דן איתן יצחק ישר אדריכלים. צילום: אדר' גיל בר
אז הקדמתם את הטרנד של תכנון אקלימי?
רות: לתכנון האקלימי היום אין שום הכרה בארץ. הוא מזולזל לגמרי על ידי התקינה.
דן: וגם על ידי המתכננים.
רות: לתקינה אין ערכים אדריכליים בתוכה. היא לא מסתכלת על כך שאתה יכול ליצור מבנה כמו שעשיתי ב'לוז תעשיות' בהר החוצבים [ביחד עם טוני ריג ולן וורשאו]. בשנות ה-80 הם רצו מבנה שישדר את תדמית החברה. המבנה תוכנן סביב אטריום עם הפנייה מירבית לדרום כך שהוא חובק את הדרום. הפרויקט תוכנן במשולשים, שיוצרים מצב שבו אפשר לעשות יותר חזיתות לכיוון מסוים מאשר מרובע. גם מזג האוויר שלנו עובד על זוויות, זה לא כיוונים מוחלטים. החללים הפתוחים מקבלים את האור דרך המשרדים. תכננו מדפי תאורה, שאף אחד לא ידע על זה אז. גם בתכנון המתפרה בצריפין התכנון בנוי על הפניה, בידוד, אוורור לילה וכניסת תאורה מבוקרת על ידי מדפי תאורה.
תעשיות לוז בהר החוצבים. תכנון: רות להב טוני ריג אדריכלים עם פרופ' לן ורשאו. צילום: רפי מגנס
היום בתקן, אתה אוסף נקודות ובעצם אפשר לקחת כל מבנה ולהגיע לתקן מאוד בקלות. לקחתי בניין ישן בתל-אביב ובדקתי את המבנה לפי התקן וגיליתי שאם אני מוסיפה 3 פחי מחזור ו-3 ס''מ בידוד על הגג אני מקבלת 55 נקודות על הבניין. איך? משהו לא בסדר לדעתי בכל הסיפור הזה. מינימום הכרחי זה יותר טוב מכלום, אבל צריך ליצור מצב שבעצם מכירים בתרומה של הארכיטקטורה לכך שהבניין הופך למבנה ירוק ואקלימי. זה לא קורה בארץ, זה קורה בגרמניה, אנגליה ובארה''ב בדרך מסוימת.
איך עובד תהליך התכנון ביחד כאשר כל אחד עם הרקע שלו?
רות: בפרויקט שלנו בחריש לדוגמא, כל אחד מאיתנו תכנן שני בנייני מגורים מתוך ארבע. אך הם בעצם שואבים את ההשראה אחד מהשני.
דן: רותי למדה בטכניון ואני הייתי מורה שם באותו זמן ותלמיד קודם. כלומר, השקפת העולם המקצועית הבסיסית, ההסתכלות על האדריכלות היא באותו אופן. התרגום העיצובי הוא כבר עניין אישי. בוודאי שאנחנו מנהלים דיאלוג הנובע מאותו בסיס אבל לכל אחד הדגשים שלו.
 פרויקט נוף הפארק, יובלים גנים, ירושלים. תכנון: ד. איתן / ר. להב-ריג אדריכלים. הדמיה: 3 מבטים מטעם א.ל.ר אדריכלים.
תמיד אתם עובדים בנפרד או לעיתים יחד?
דן: גם וגם. יש לנו פרויקטים שאני עשיתי בעבר והיום אנו עובדים ביחד על הרחבות שלהם. זה מוזיאון תל אביב, הפקולטה לחברה באוניברסיטה העברית ושני בנייני משרדים במנשייה שכעת משנים את הייעוד שלהם למגורים ומלונאות [כאשר העירייה הבינה סוף סוף שבנייני משרדים על הים זה חסרון כי זה מביא אוכלוסייה לא פונקציונאלית לים]. אנחנו מטפלים ביחד ומנהלים משא ומתן על אופיים של השינויים של השפה האדריכלית הקיימת.
רות: הרבה יותר קל להעביר את זה בשותפות בוועדות. לדוגמא, מבנה מדעי החברה בירושלים מקבל קומה שקופה למעלה על מנת לא לעוות אותו. הוא מקבל מעין סיומת, מעין כותרת שקופה.
הרחבה של הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית. תכנון: ד. איתן / ר. להב-ריג אדריכלים. הדמיה: א.ל.ר אדריכלים
שזו בעצם יותר השפה שלך?
רות: אולי, אבל זה גם השפה של דן לאחרונה. דן עשה הרבה מבני משרדים. החיים התפתחו מאז בניית הפקולטה לחברה בשנות ה-70'.
דן: אם אני לא טועה, מגדלי הזכוכית הראשונים נעשו אצלי במשרד.
רות: יש לנו מגדל מגורים ירוק שאני התחלתי ודן מסתכל ואומר ''בואי נעשה את זה קצת אחרת''. אתה שואל מה כל אחד מביא, אבל אני רוצה להדגיש מה חשוב לשנינו. שנינו מסכימים על שני עקרונות מאוד חשובים. אחד זה על החלל כמחולל הבניין והשני זה האור. גם בעבודות שלנו יחד וגם עם השותפים שעבדנו איתם, אלו היו שני העקרונות המובילים. לדוגמא, במבנים שלנו תמצא מעט מאוד פרוזדורים. לרוב הפרויקט הוא מסביב לחלל מרכזי, גם בציבורי, גם בפרטי וגם בדירות. וגם חשוב לנו מאוד שייכנס הרבה אור. בשנות ה-50 אמרו שיש הרבה אור ועשו פתחים מאוד קטנים, כולל הבאוהאוס. אצלנו זה הפוך, הכול מכוון שיכנס הרבה אור מכל הזוויות, מסונן ומכוון. כמו כן, אצל שנינו כל פרויקט אנחנו חוקרים מההתחלה.
דן: אדריכלות זה מקצוע אקומולטיבי, שבו אתה אוסף כל הזמן. הוא בעצם לא מתיישן, אם אתה לא מתיישן. בדרך יש ניסיונות בוסר שעושים לשם השינוי. אתה כל הזמן לומד ומגיב לסביבה משתנה. אנחנו צריכים להתמודד עם התרבות של היום.
 בניין שרבט ובניין רמיר במנשיה. תכנון: דן איתן ערי גושן אדריכלים. אדריכל אחראי: דן איתן. צילום: אדר' דן איתן, אלי איתן
מדוע עניין הצפיפויות מעסיק אתכם כל כך?
רות: אנחנו מתעסקים היום בפרויקטים שנובעים מהרעיון שצריך לצופף את ישראל מבחינה אורבאנית. כלומר פינוי בינוי, תמ''א, התחדשות עירונית אחרת ועוד. הצעה: בניגוד להרבה אדריכלים ולהתנגדויות של האוכלוסיה, בעינינו יש להשאיר שטחים פתוחים ולבנות את הערים לגובה. במיוחד לאור ההכרה של הוועדות שיש צורך גדול לצופף את הערים כדי לא לצאת החוצה מהגבולות שלהן ולאכול כל חלקה פתוחה שקיימת במדינת ישראל מסביב לערים. אנו משתדלים לתת איכויות רווחה למרות הצפיפויות הגבוהות שהן מנוגדות למספרים כתובים.
.
דן: כדי להקטין את התכסית ולאפשר שטחים ציבוריים, צריך לשים את המגורים על footprint קטן.
רות: בתכנון שלנו, אתה מקבל 60 יחידות לדונם על הנייר. כולם חושבים על המספרים בנייר. אבל בפועל אתה מקבל footprint קטן ושטחי ציבור גדולים. זו בעצם שכונה שנותנת המון רווחה לתושבים.
 פרויקט נוף הפארק, יובלים-גנים, ירושלים. תכנון: ד. איתן / ר. להב-ריג אדריכלים. הדמיה מטעם א.ל.ר אדריכלים.
דן: יש בעצם שני קריטריונים חשובים. אחד הוא גידול האוכלוסייה. האוכלוסייה בארץ גדלה כל שנה כמעט באחוז. ב-10 שנים בתנאים של היום, הגידול שלה הוא מיליון. וזה גדל ריבית דה ריבית. זה אומר שאתה מתחיל אחד מהשניים: או לנגוס בקרקע הפתוחה באופן אכזרי או שצריך להתייחס מחדש למרחב העירוני. כלומר, אפשרות שימושים שונים במפלסים שונים בבניין. שמירה על שטחים ציבוריים והגדלת הצפיפות הפיסית. המערכת עדיין אינה בנויה לקבל את השיטה הזו בצורה טובה. לדוגמא עוד לא התקבל, שניתן לבנות חניון תת קרקעי פרטי ומעליו מבנה ציבורי למשל. או להכניס מערכת ציבורית לתוך בניינים, כגון גני ילדים.
יש בוועדות פקיד שאמור לשמור על קרקע פנויה אך מצד שני הוא מתנגד לבנייה לגובה. זה בעצם קונפליקט. אתה אומר לו את זה והוא מחייך ואומר ''אני יודע''.
צריכות להיות פה הכרעות מדיניות. היה משבר גדול בעלייה בשנות ה-90, יצרו פתרון חירום. התכנית קבעה כמה דברים עיקריים, כמו למשל שהקרקע הפנויה היא משאב ואי אפשר לקחת אותה בקלילות ויש רזרבה ביישובים העירוניים לכמה עשורים ועדיין לא להגיע לצפיפות קיצונית. אך זה קיבל ביקורת גדולה והמערכת לא התאימה את עצמה. זה קשור לאינטרסים ועמדות פוליטיות.
 לוז תעשיות בהר החוצבים. תכנון: רות להב טוני ריג אדריכלים עם פרופ' לן ורשאו. צילום: רפי מגנס
כאשר יש צפיפות על footprint קטן, ניתן לבנות מבנים אקלימיים כפי שאתם אוהבים. כיצד זה בא לידי ביטוי בפרויקטים?
רות: זה בא לידי ביטוי עד שהוועדה אומרת להוריד את זה. במגדלים יש תופעה של רוח. אפשר לבטל את הרוח על ידי ארקאדות. הועדה צריכה לחייב את זה.
דן: אך היא משאירה את זה בעצם להחלטות של היזם, אם זה משפר את סיכויי המכירה. ולכן זה נכנס לרובריקה לא נכונה, זה הופך לעניין של כסף ולא איכות. אתה רוצה לעשות מערכת ידידותית למשתמש, זה צריך להיות כלול בוועדה כהבנה של המרחב, אך זה לא, למרות שזו הוצאה מאוד נמוכה ואפשר לתת עבורה בונוס.
רות: עוד מעט הפרויקטים האלה יעברו לועדות מקומיות. הועדות צריכות לשמור הרבה יותר על איכות הבנייה לדעתי. באנגליה, יש פקיד פיקוח שיושב בתוך משרד האדריכלים. פקיד העבודות [Clark of work] ישב בתוך המשרד שעבדתי בו והיה משולם על ידי היזם כדי לפקח על עבודת האדריכל והאתרים.
 מגדל נצבא תל-אביב. תכנון: דן איתן ערי גושן אדריכלים. אדריכל אחראי: דן איתן. צילום: אלי איתן
וכאן?
דן: היום האדריכל כבר לא מפקח. מנהלי הפרויקטים התחזקו והאדריכלים נבעטו החוצה מתחום הפיקוח. משום שבעת הביצוע עולות אפשרויות רבות של מחיר ופתרונות, דברים רבים נסגרים בין היזם לקבלן ללא ידיעת האדריכל. זו בעיה גדולה. אדריכלים נדחפים החוצה מתוך המיקום הנכון בתוך תהליך הבנייה.
רות: הבקרה האדריכלית על העבודות האדריכליות הינה חיונית. מילא שלא משלמים לך, אבל חובה לבצע בקרה בשטח במקום העירייה ומכוני רישוי המבצעים בקרה על תוכניות. אומרים על אנגליה שהם מתכננים 5 שנים ובונים שנה. ואומרים עלינו שמתכננים שנה ובונים 5 שנים. היום ממש מבקשים מאיתנו לא לבוא לאתר. פיקוח עליון זה פתאום אחריות משפטית על עניינים הנדסיים. מסתכלים על התקן ולא על איכות ביצוע.
 מגדל העיר בירושלים בתכנון דן איתן אדריכלים ובניין המגדל בתל אביב. תכנון: דן איתן ערי גושן אדריכלים. אדריכל אחראי: דן איתן. צילום: אדר' דן איתן, רן ארדה.
דוחקים את האדריכלים החוצה?
דן: קשה מאוד להגדיר את האדריכלות מפני שהיא עוסקת בכל כך הרבה תחומים. אני מגלה ברום שנותיי, שאין תחום שאדריכלות אינה נוגעת בו. זה לא מקצוע, זו דרך חיים. האוכלוסייה שואלת מה בעצם עושה האדריכל וכל אחד חושב שהוא יכול לתת את דעותיו. הציבור לא יודע מה אתה עושה ולא נמצא בתרבות שאתה מייצג וחושב שסך הכול מדברים על אסתטיקה. לך תסביר לציבור שאנחנו לא מתעסקים רק באסתטיקה. פעם היתה הבנה בין האדריכל והמזמין. זה מתחיל בעליות הראשונות בסוף המאה ה-19, אנשים שהגיעו מאותה סביבה, הבינו אחד את השני. התייחסו לבניין כערך. מאז תום מלחמת העולם ה-II, הבנייה הפכה להיות קבלנית. שיקולי הביצוע הם כבר שונים. המזמין אינו בעל הבית ולא אכפת לו, הוא רק בודק כמה כסף נכנס לו מזה. ולכן הוא מחפש משהו אחר ואינו מעוניין בדיאלוג עם האדריכל. לפיכך חשוב הקליינט הנאור. כיום השוק שלנו לא נמצא במקום הזה, וזה יותר גרוע מנושא הצפיפות. כי את הצפיפות יפתרו, אך איכות העבודה זה המבחן הכי גדול שאנו נמצאים בו, והחברה שלנו כיום כושלת בזה.
 דיור מוגן ''נופים'' קרית יובל, ירושלים. תכנון: רות להב טוני ריג אדריכלים. צילום: נח פולברג
תוכל לתת דוגמא?
דן: הממשלה מוציאה מכרזים אשר קובעים מה תנאי הסף למי שמבקש להשתתף במכרז. קובעים תנאי סף שבנית כך וכך היקף עבודה בשבע השנים האחרונות. אפילו אם עשית היקף עבודה גדול בשנה האחרונה, זה לא בא בחשבון. ואם לא עשית אבל אתה מוכשר, גם אין לך סיכוי, אפילו אם ההצעה שלך מעניינת. אבל זה נוח מאוד לפקיד, מפה לפה אני לא צריך להתעסק. אם אתה לא עומד בסעיפים, אתה לא נכנס ואני לא צריך לתת דין לאף אחד. כי כל אחד מפחד שמא יגישו תביעה וכך יוצרים קבוצה קטנה ולא בהכרח איכותית, כי היא נבדקת בכמות ולא באיכות. והקבוצה הקטנה הזו מקבלת עבודה. רות: ותמשיך לקבל עבודה
דן: כי השוק הפרטי לא מייצר כמות עבודה כמו שהשוק הציבורי מייצר. מכתיבים את צורת המקצוע לשנים הבאות. לוקחים אנשים טובים ולא נותנים להם להימצא שם. גם ותיקים שהוכיחו את עצמם וגם אדריכלים צעירים שטרם ואין להם סיכוי. בשוק הפרטי, הם תמיד ימשיכו לעבוד על עבודות קטנות ולעולם לא יצליחו להיכנס לרובריקה הזו.
רות: איך שחוק חובת המכרזים החל, הגופים הציבוריים קפצו על זה בהתלהבות, כי הם לא קבעו תנאי סף, למשל לתת פרויקט מסוים לאדריכלים תחת גיל 40. והם מעריכים את אלו שעברו את תנאי הסף לפי 80% איכות ו-20% מחיר. כלומר, כמעט נטרלו את נושא המחיר. אז מי שהם אוהבים מקבל ציון איכות גבוה יותר. הגופים הציבוריים לא יודעים לשמור על המקצוע שלנו. הצעירים צועקים כל הזמן אבל לא שמים לב אליהם.
דן: הם צועקים בבית, לא באופן משמעותי. זו אחת הבעיות, אנחנו האדריכלים חיים כאינדיבידואליסטים, לא מתנהגים כציבור. ולכן אתה רואה הפרשים בעלויות ואת היעלמותה של האתיקה המקצועית.
 בית ספר ירוק וגני ילדים ע''ש אילן רמון, ירושלים. תכנון ר. להב-ריג אדריכלים. צילום: עמית גירון. הדמיה אקלימית: אדר' רות להב. תאורת יום: דר' אדר' ערן קפטן
אז מה אפשר לעשות?
דן: מוכרחים לשנות את המערכת. לדוגמא כמו בבלגיה שהינה מדינה באותו סדר גודל מבחינת תושבים. בבלגיה כל פרויקט ציבורי, מתחנת אוטובוס ועד שכונה, חייב להיעשות בדרך של תחרות מוגבלת. ישנו גוף שקובע למי מותר להשתתף, והם מגיעים לאדריכלים דרך המועצה המקומית, חלקם צעירים וחלקם ידועים. כל הזמן יוצרים תערובות כאלה של כ-6 עד 10 מוזמנים, תלוי בחשיבות התחרות. בארץ למשל, הייתה תחרות על פרויקט ציבורי גדול ודרשו כתנאי סף תכנון של פרויקט דומה בעשר השנים האחרונות. אבל לא היה פרויקט בסדר גודל כזה בארץ עדיין. אמרתי להם שלא יהיו להם משתתפים וכך היה. הם הגיעו עם תנאי הסף עד אבסורד. קוברים אותנו באדמה.
 קמ''ג, דימונה. תכנון: דן איתן יצחק ישר אדריכלים. צילום: פרופ' אדר' דן איתן.
ממה זה נובע?
דן: החברה שלנו מטריאליסטית מאוד היום. ואחת הבעיות הינה שהשלטון המרכזי סילק את ידיו מתחומים שונים, בהם הוא היה צריך להיות מעורב ולא להפריט כל הזמן. לדוגמא משבר הדיור בארץ, נובע מכלים לא נכונים שהממשלה משתמשת בהם. כי ''מחיר למשתכן'' זה בעצם מסביב לדבר עצמו, זה מבוסס על השקפת עולם פוליטית. כאשר השלטון מפעיל מנגנון מסוים, זה נקרא סוציאליסטי, אז הוא נמנע מזה ונותן את הכוח לאחרים. והשיקולים של האחרים הם שונים ומגוונים.
בתקופת המחאה ב-2011 הייתה לי הרצאה ואמרתי את דעתי על רמת המעורבות הממשלתית. וכשהגעתי הביתה, ראיתי שמישהו שלח לי חוברת של האו''ם של ה-Habitat [מדור שעוסק בדיור ושממציא פתרונות לבעיית דיור]. הוא הביא את ישראל בתור דוגמא לפתרון PFI, אך זהו פתרון שהממשלה משתמשת בו רק לפרויקטים של עצמה. הקליינט מזמין יזם, נותן לו סכום חלקי, והיזם מממן את כל הפרויקט, ומנהל אותו כ-25 שנה. הממשלה משלמת כל שנה סכומי כסף כמו בהסכם שכירות ובתום התקופה היא קונה את הנכס בהדרגה.
בעולם, הפעולה הזו נעשית ברשות מקומית, כאשר היא דואגת לאבטחת הקונה הפרטי. התושב קונה את הנכס בהדרגה לאורך 25 שנה ובסוף הדירה שלו. וכך גם כך הממשלה דואגת לתשתיות ולתחזוקה במשך 25 שנה והיזם לא צריך לעשות את זה. ואת זה עושים במדינות קפיטליסטיות וארצות מתפתחות.
רות: אני בכלל לא מבינה איך עולים מקבלים קודם כל דיור ותוקעים אותם באיזה חור בארץ. לדעתי, יותר טבעי שאדם קודם ימצא איפה הוא יכול לעבוד ואז איפה לגור בהתאם.
 גלריה ריץ', תוספת אגף למוזיאון תל אביב. תכנון: דן איתן יצחק ישר אדריכלים. אדריכל אחראי: דן איתן. צילום: פרופ' אדר' דן איתן,
לסיום, איזה טיפ תוכלו לתת לאדריכלים צעירים?
דן: להלחם על זה!
רות: לא רק צעירים, לכולם.
דן: אני לא רואה הבדל גדול בין צעירים לוותיקים, לשניהם צריך לתת הזדמנות להגיע למכרז או תחרות ולנטוע אמונה שהאיכות שלהם חשובה. ישנה בעיה של הערכת האיכות. לרוב האנשים ששופטים הינם בתוך המערכת והשיקול שלהם אינו דווקא מקצועי. אתה יכול לבחור בלי צורך להוכיח שבחרת בפרויקט באיכות גבוהה. כל זה נובע מהשיטה, שהגוף המזמין קובע את מי הוא מזמין ואת מי הוא מקבל. צריך להיות גוף שיפוטי שיכלול נציגות חיצונית מקצועית שתעמוד על האיכויות האמיתיות.
|
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה' 
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל 
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום 
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון 
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
אהבה על שרטוטים: כשהשיפוץ הופך למבחן הזוגיות
הוא רצה מודרני. היא חלמה כפרי. והמעצבות? מצאו דרך שלישית 
עולם המטבחים: כל מה שרצית לדעת
ט״ו בשבט בבית – אדריכלות ועיצוב כדרך חיים המחוברת לטבע
