|
''...אני נותן משמעות מאוד גדולה לנוחות בשימוש, שמלווה ביצירתיות בתכנון, וזה מביא לתוצאה מדהימה. ויזואליות היא עניין של טעם, וגם אני מתפתח בתוך זה. זה לא פשוט לעשות כל פעם חלל אחר, הרבה חוזרים על אותו דבר, אבל אותי זה משעמם. אני תמיד מכוון למוצר שהוא ארוך טווח. טרנדים לא מעניינים אותי והם לא יהיו לעולם אבן היסוד...'
נפגשנו עם מעצב הפנים ניצן הורוביץ, שעוסק בעיצוב של חללים מסחריים ובניה פרטית, ומספר על התשוקה לתחום מגיל צעיר וההגשמה העצמית ביומיום.
 מעצב הפנים ניצן הורוביץ. צילום: אורן דאי
מה משך אותך למקצוע, איך מצאת את עצמך בתחום של עיצוב פנים? מגיל מאוד מוקדם התחלתי להתעסק בהנדסה, תכנון, פיתוח ובניה, זה כלל פיתוח של יכולות ציור, רישום ופיסול והתעסקות באלמנטים קטנים, כמו פירוק פנסים ודברים דומים ואהבה גדולה לקראפט. בשלב התיכון, מדובר בשנת 87-88, נחשפתי לתוכנות תכנון כמו אוטוקאד, ולמדתי במגמה נסיונית טכנולוגית של תכנון בעזרת מחשב. גדלתי בר'ג ולמדתי בירושלים בישיבה שהיתה בי'ס מקצועי, בערך המקום היחיד באותה תקופה ששילב דת וטכנולוגיה.
היה לי ברור שזה הכיוון שאני מכוון אליו. ידעתי שארכיטקטורה לא מעניינת אותי, ורציתי לעסוק בעיצוב פנים. בהמשך עשיתי גם השלמה לעיצוב תעשייתי, לימודים של שנתיים בבי'ס שכבר לא קיים היום. עניינה אותי בעיקר טכנולוגיה והתעסקות עם חומרים כמו פלסטיק ומתכות. אני איש של חומר ופרטים, ומעניין אותי כל הזמן לפתח דברים. בכל פרויקט אני אוהב להתעסק בחדשנות, והכי קל זה לקחת חומר ולעשות בו שימוש אחר. כילד אהבתי לבדוק איך מייצרים כל דבר. אבא שלי מהנדס בכמה תחומים והוא היה הבאר שלי. היום זה תופס אותי בעבודה היומיומית ומשאיר אותי חד.
 בית ברמת השרון עם מטבח בצהוב בוהק. צילום: עודד סמדר
מיד אחרי הלימודים פנית לדרך עצמאית, מה הוביל לכך? בשנה האחרונה ללימודים עיצבתי בתים לשני שכנים שלנו, הקבלן התאהב בי ולקח אותי לעבוד איתו, ומשם זה התחיל. צריך הרבה מזל בהתחלה. זה לא סותר כמובן את זה שאתה חייב להיות מקצוען, והאוטודידקטיות היא מהתכונות הבולטות שלי. בדיעבד ברור לי שהיינו צעירים וחסרי ניסיון, אבל אני חושב שצלחתי את זה יפה מאוד.
מהו תחום העיסוק של המשרד היום? התחום שלנו מאוד מגוון, מחללים מסחריים ועד לבניה פרטית בכל קנ'מ. מלבדי מועסקות במשרד 3 עובדות שעוסקות בתכנון והפקת המערך הטכני האדיר של המשרד שנותן מענה לתוכניות והדמיות עבור אנשי המקצוע.
 שילוב חומרים וטקסטורות בחלל מגורים של דירה בתל אביב. צילום: עודד סמדר
איך היית מגדיר את הסגנון העיצובי שלך? נטול סגנון ועל זמני. אני נותן משמעות מאוד גדולה לנוחות בשימוש, שמלווה ביצירתיות בתכנון, וזה מביא לתוצאה מדהימה. ויזואליות היא עניין של טעם, וגם אני מתפתח בתוך זה. זה לא פשוט לעשות כל פעם חלל אחר, רבים חוזרים על אותו דבר, אבל אותי זה משעמם. אני תמיד מכוון למוצר שהוא ארוך טווח. טרנדים לא מעניינים אותי והם לא יהיו לעולם אבן היסוד של העיצוב שלי.
מהיכן אתה שואב השראה? מכל דבר, איך שאת כותבת, איך שהלקוח התלבש, השראה היא 24/7, והרבה פעמים היא נעשית בצורה לא מודעת. קשה להצביע על משהו ספציפי. אני כן מאוד מתעניין בהיסטוריית העולם הזה – מוצר, אדריכלות, עיצוב פנים. אבל לא יכול להגיד שבהכרח משם אני שואב השראה. יש לנו יכולת לפתח כל פעם בצורה חדשה חלל אחר, וליצור משהו שונה, שיהיה יחיד במינו. אני מסתכל תמיד על רעיון כחד פעמי.
 בית קל במושב. צילום: עודד סמדר
איך אתה ניגש לעבודה על פרויקט חדש? זה מתחיל מהיכרות מעמיקה וזריזה עם הלקוחות, יש לי יכולת לקרוא אותם - מי הדומיננטי, מה חשוב לו, משחקי התפקידים ביניהם. כשאני רואה תוכנית לראשונה אני כבר יודע מה הולך לקרות ויזואלית ותכנונית ברמה של 80%. זה קורה מאוד מהר. בחללים מסחריים זה קצת שונה, כי זו נישה עם פרמטרים גדולים ומורכבים יותר. בפרטי.
 בית בשפלה - אח יוצרת הפרדה חלקית בין החללים. צילום: עודד סמדר
באיזה פרויקט שלך אתה גאה במיוחד? הדירה הקומפקטית בפלורנטין – מדובר בדירה בגודל של 36 מ''ר, מעולם לא עיצבתי משהו כ'כ קטן, וזו התמודדות שונה ומאוד מאתגרת. הפרויקטים במשרד שלי הם ברובם בין 140 מ'ר וצפונה, אז כששמעתי לראשונה על המטרז' בדירה מיד החלטתי לקחת את הפרויקט, לא משנה איזה הנחה אצטרך לתת ללקוח, רציתי אותו ברמה השיווקית וגם כדי להתנסות.
זה פרויקט שמצריך מחשבה הרבה יותר מפורטת. מצריך יעילות בתכנון, בביצוע, כל מ'מ שווה כסף. התייחסתי לתכנון הדירה הזו כאילו מתכננים בית של 100 מ''ר, עם פונקציות גדולות שיודעות לחיות יחד – אין שום דבר מתקפל או נפתח זו לא דירה מודולרית. היא עובדת בשביל הלקוח, וזו היתה גם אחת הדרישות הראשונות של הלקוח.
 דירת 36 מ''ר בפלורנטין. צילום: עודד סמדר
אחד הקשיים בתכנון היו תשתיות הבנין הישנות, הדירה היתה במצב מאוד לא טוב. זה יצר בעיות ועיכובים גם בתכנון וגם בביצוע, עבדנו בזהירות והיה קושי גדול להכניס פנימה את פרטי נגרות. זה הרבה יותר מורכב מדירה של 200 מ'ר.
פרויקט נוסף: אולם התצוגה של רגבה ברעננה – היתה שם תקרת בטון מקורית שלא רציתי להנמיך ולכן נאלצנו לעבוד רק עם הרצפה. פיתחנו עבורם שיטת מכירה באולם, שבעקבותיה הם תכננו את המטבחים בהתאם. האורינטציה השיווקית נמצאת בכל שלב בתכנון. אמורים לייצר עליית מכירות, זה לא לשם יופי בלבד, אלא לשיפור תדמית, יכולות ומכירות.
רצינו לקחת את כל החומרים בצבע מסוים, ולשים אותם באותו חלל כדי למנוע מהלקוח הסתובבות מיותרת באולם. אזור של כל החומרים הלבנים למשל, בכל העוביים, בכל רמות הברק וכו'. זה היה מאתגר כי צריך להמנע מבלאגן ולשמור על פרופורציות אנושיות. תכננו שם הכל החל מהכיורים, דרך הריהוט, כל צורות האחסון. רגבה היא חברה יצרנית טובה מאוד בעיניי, והם נענו לכל שיגעון שלי.
 אולם התצוגה של רגבה ברעננה. צילום: עודד סמדר
פרספקטיבה על המקצוע לאורך השנים: כשהתחלתי במקצוע היו לי ספקות, כי יש בתחום הרבה אופציות מקבילות. אבל מהר מאוד נעלמו הספקות. אני רואה את עצמי פה לתמיד ולא רואה את עצמי עושה משהו אחר. מצד שני השוק מוצף. מי שאוהב את התחום וזה בדמו תמיד ימצא עבודה, אבל יש קושי של התמודדות ביומיום מול ההצפה בשוק. אני נשאר נאמן לחבילה שאני נותן, והלקוחות יודעים שהשירות שלנו יסודי, ושהחבילה לא זולה.
 בית במושב. צילום: עודד סמדר
פרויקט החלומות: אני חושב שאני מממש כל יום חלום אחר שלי, מציב יעדים ומגיע אליהם. כל התמודדות חדשה היא הגשמה מבחינתי. אבל אשמח לתכנן פרויקט ציבורי גדול ומעניין, כמו בית אופרה או תאטרון.
 אולם התצוגה של זהבי עצמון. צילום: ניצן הפנר
|