התארגנות ארצית כדרך לשיתוף ציבור, מאת: שי הרשקו || מאמרי דעה

התארגנות מטה המאבק לבינוי שפוי כדרך להשיג שיתוף ציבור מלמטה ללמעלה; שקיפות חובה; התנגדות
מאמר מאת: שי הרשקו, גאוגרף, מתכנן סביבה וממובילי מטה המאבק לבינוי שפוי.

הליך התכנון משפיע על הציבור החל מתחילת התכנון, דרך סיום הבנייה ולטווח ארוך מאוד. כל פרויקט משפיע על הציבור לרוב לטווח של שנים עד כמה עשורים ולעיתים למאות ואף אלפי שנים. אם הים, לדוגמה, נחסם בפני הציבור, הדבר עלול ליצור בעיות נגישות, חסימה של מעבר אוויר ובריזה וחסימת נוף ויזואלית. הדבר קרה לאורך ההסטוריה עם דרכים שונות או מבצרים, כמו בניית לוד כעיר שיושבת על צומת דרכים או לונדון שהתחילה כמבצר, מה שהשפיע רבות על התושבים לאורך שנים. דרך הים בארץ היא דוגמה מעולה נוספת לכך: דרך שהובילה נוסעים לאורך החוף וחיברה בין ערים ויישובים שונים. במשך מאות שנים עכו הייתה עיר חשובה על הדרך הזו עד שלהי השלטון העות'מאני.

במרבית שנות התכנון המודרני לא היה לציבור מקום בהליך התכנוני, אלא לרשויות וליזמים עם מעט מאוד מקום לגופים הירוקים. הדבר בעייתי ממספר סיבות: הראשונה היא שאין הדבר ראוי שהציבור שמושפע מהתכניות אינו לוקח חלק פעיל בתכנון עצמו. המתכננים, עם כל הידע וההכשרה שלהם, אינם יודעים מהי איכות החיים שהתושבים מבקשים לעצמם. בנוסף לכך, הפוליטיקאים הם בעלי אינטרסים שלא תמיד עולים בקנה אחד עם זה של התושבים.

כשתושבים מגלים את התכניות הללו הם מתחילים להתנגד להן. משכך, לפעמים התכניות נתקעות לתקופות שונות. למשל, באופקים התכנית התמ''לית [תכנון ובניה של מתחמים מועדפים לדיור] נתקעה לחודשים לאחר שחקלאים עתרו לבג''ץ. תכנית אפולוניה בוטלה לחלוטין וישנו ערעור על ביטול התכנית. בנהריה הצליחו התושבים לעצור את תכנית הבנייה בחוף אכזיב לתקופה ארוכה וממשיכים להילחם.


מימין לשמאל: חיזקי סיבק [מתמודד לראשות מוא''ז עמק חפר], אדר' נעמה שבתאי-ציזר, אלישבע ריגבי, מירית שקד ברק [מתמודדת לראשות עיריית כפ''ס], איציק מנהניים. צילום: שי הרשקו

המאבקים הללו ורבים אחרים של תושבים פעילים הם למעשה גם דרישה לשיתוף הציבור בהליך התכנוני. אם התכנון נעשה למען התושבים, גם אם הם אינם יוזמים אותו, אזי יש לשתף שיתוף מלא את התושבים. במיוחד כאשר נעשים הליכים בעלי משמעות רבה, כמו השימוש הנרחב של הותמ'ל [הועדה הארצית לתכנון ולבניה של מתחמים מועדפים לדיור] בקרקע חקלאית ובתולית, או כפי שתזכיר החוק החדש מציע לתיקון חוק התכנון והבנייה לאפשר לרשויות המקומיות לאשר מתחמי בינוי-פינוי גדולים עד פי 3.5 ממה שיכלו לאשר עד כה.

נקודה חשובה נוספת בתחום בישראל הוא חיוב המוסדות לשיתוף הציבור בחקיקה ראשית. כזכור, סעיף 100 לחוק התכנון והבנייה נותן מקום לציבור רק בשלב ההתנגדות. החל ממקור ההתנגדות המנדטורי לסעיף זה, כך גם שנים רבות אחרי החקיקה המערכת והשלטון רואים בציבור בתור חסם. מכאן, הציבור מוגדר רק כמתנגד לתכניות, למרות שלעיתים לחלק מהציבור ישנן הצעות לשיפור התכניות. מצד שני, בשנים האחרונות אנו רואים לעיתים רשויות שמשתפות ברמה זו או אחרת את הציבור ובצורה וולונטרית בלבד. לכן, אני קורא לשינוי חקיקתי שיחייב את הרשויות לשתף את הציבור עוד לפני הרמת הקולמוס הראשונה.

בשנים האחרונות ראינו מהלך המכניס נציגים של הארגונים הסביבתיים אל וועדות התכנון המחוזיות והארציות. כמו כן, הקצאת כיסא לארגונים חברתיים בשלוש מהועדות הארציות. הבעיה מתחילה כשהנגישות של נציגי ציבור אל מנגנון ההחלטות תלויה בקבלת אישור על ידי השר האחראי על מנהל התכנון. עד היום לא מונה ולו נציג אחד מהארגונים החברתיים ומתעכבים חלק מהמינויים של הארגונים הירוקים. לדעתי, יש לקדם את הרחבת הנציגות של הארגונים הללו לכל הועדות, כולל לועדות המקומיות וזירוז אישרור הנציגים החברתיים והירוקים.


עמית יפרח מתנועת המושבים, משה פישר [יו'ר המטה הנוכחי] וירון קדושים. צילום: שי הרשקו

מטה המאבק לבינוי שפוי קם כדי להציף את בעיית חוסר שיתוף הציבור בהליך התכנון מתוך הכרה בנושא שעובר כחוט השני בכל צורות הישוב ברחבי ישראל ומניעת הדרת התושבים מההליך בצורה זו או אחרת, עוד לפני הסימון הראשון על הנייר. לכן, מתוך כורך המאבקים השונים נושא שיתוף הציבור, עוד לפני הסימון הראשון על הנייר, ובכל צומת אפשרית, הוא נושא מאד חשוב לקידום מכלול הנושאים השונים שיביאו לתכנון איכותי.

שי הרשקו הוא גיאוגרף, מתכנן סביבה וממובילי מטה המאבק לבינוי שפוי. .