תכנון עירוני הוא מקצוע דועך, ואיתו דועכות הערים שלנו, מאת: אדריכל ומתכנן ערים נחום כהן || מאמרי דעה

אגדה אורבנית - תכנון העיר תל אביב בימי המנדט הבריטי // מתוך הספר

ספרו של האדריכל ומתכנן ערים נחום כהן, ''אגדה אורבנית'', מסביר כיצד הפכה תל אביב הצעירה לעיר בין לאומית תוססת, יחידה במינה במדינת ישראל. הספר מתאר את הרקע לשינוי העירוני היחידי שהצליח בתולדות האדריכלות המודרנית.

הבסיס ליצירה העירונית התל אביבית, הכמעט אגדתית, הוא תכנוני – רעיונות מחודשים, מבוססים על ידיעת הפיתוח העירוני העולמי הרציף, על חברה עברית בשלה לקבלת החידוש, עם הנהגה עירונית נחושה. מאחורי הרעיונות עומדת תאוריה תכנונית אשר ניתנת להסבר, וכן מודל לתכנון עירוני הניתן לחיקוי, העתקה והשלמה, רעיון אשר לצערנו לא נלקח לערים אחרות בארץ. תל אביב ההיסטורית עומדת לפני הרבה לחצים ושינויים, ואולי הגיעה עת שימור?

מבוא
לספר שתי מטרות עיקריות. הראשונה היא להנחיל ברבים את ההכרה בכך שתל אביב, עיר בת מאה שנים בלבד, היא אחת מהצלחות התכנון הבודדות של העידן המודרני. תל אביב היא מוקד להתרחשות אורבנית אמיתית, כמעט מסביב לשעון, המקיפה את כל שטחי הישגי הרוח האנושית: בתחום התרבות, החברה, הכלכלה, ועוד. רוב רובה של הפעילות העירונית השוקקת מתקיימת ומשגשגת בזכותו של אזור קטן יחסית: המתחם אותו תכנן פטריק גדס, אנתרופולוג סקוטי ואיש חזון. אזור זה מהווה את לב לבה של האורבניות התל אביבית, והוא נושאו המרכזי של הספר, שיוצג כאן באמצעות צילומי אוויר, מפות, תצלומים פנורמיים, והסברים שאנו מקווים שיהיו נהירים גם לקהל הרחב ולא רק לאיש המקצוע, המתכנן העירוני. יש לציין מראש שהספר נכתב מנקודת המבט של המתכנן העירוני, כפי שהולם את נושאו. מטרתו היא לנתח את פרטי התוכנית עצמה, ולא לדון בעיצוב הבניינים. כמתכנן ערים, כותב הספר מוצא עניין בעיקר בהישגיה של התוכנית עצמה, ולא בשאלה האם גדס הוא אכן אבי התוכנית או לא – דבר שהוטל בו ספק בעבר. יהיה אשר יהיה השם אשר מיוחס לתוכנית [ולדעתנו שמו של גדס הוא טוב לפחות כמו כל שם אחר], מה שמעניין אותנו הוא מאפייניה התכנוניים ואופן מימושה. מסמכים כתובים, תעודות ודו''חות למיניהם, עדיף יהיה להותירם לעיונם של היסטוריונים.
המטרה השנייה של הספר היא לטעון שאותה הצלחה נדירה ומשגשגת של תכנון במאה העשרים, על מגוון הישגיה וכושר עמידותה, ניצבת כמקרה מבחן ייחודי עבור המתכנן העירוני, וכהזדמנות ללימוד והפקת לקחים. בכוחה של ''תוכנית גדס'', כפי שנקרא האזור כיום, להוות מודל ומקור השראה עבור תחום מקצועי דועך, ההולך ונעלם בנוף התכנון העירוני של היום. האורבניות, אותו עיקרון שהוביל את המין האנושי לפסגת הישגיו התרבותיים במשך כ-3000 שנה, הולכת ומתפוגגת לנגד עינינו לטובת תהליכים שונים של פרבור וזחילה אורבנית. ניתוח המודל התכנוני המוצע כאן יכול לסייע כנוגדן לאותם תהליכים. אמנם החלק שתכנן גדס מהווה פחות מ 5% משטחה הנוכחי של תל אביב, אבל לטענתנו יש לראותו כהישג התכנוני המשמעותי היחיד, למעשה, בישראל. הספר מציג את התוכנית כמודל מקצועי בתמצות, בלווי מפות ודיאגרמות.
הספר בוחן את הצלחותיו של האזור, כמו גם את הטעויות שנעשו, לאורך תקופה של כמאה שנות פיתוח עירוני. לסיכום הוא מפנה מבט אל העתיד, ומזהה את המקומות בהם הפוטנציאל הגלום בתוכנית לא מוצא עד תום. אנו מקווים שבסופו של דבר יצטרף הספר לדיון הציבורי המתנהל בימים אלה, ויתרום את קולו לטובת קבלת החלטה המתחייבת לשמר את האזור היחודי הזה בכללותו.


הקורא יתן ודאי את ליבו לכך, שהחיבור הנוכחי נוקט בעמדה תכנונית רחבה אשר הנושא דורש, ומשתדל לא להיכנס לסוגיות של עיצוב. נלווית לכך הרגשת המחבר, שארכיטקטורה הפכה לנושא עיצובי, ונזנחה הגישה של תכנון הערים, אשר היתה פעם הגישה הראשית בתכנון.

נחל הירקון והנמל
השטח שבין הנמל ונחל הירקון שימש תחילה כמרכז כנסים ותערוכות בינלאומי, ובהמשך כאצטדיון ספורט. רובו שייך למנהל מקרקעי ישראל, כמו רובם המכריע של השטחים הלא בנויים במדינה [כ-90% מהם]. המיקום של תחנת הכוח רידינג לא מוצלח משום שהוא נבנה קרוב מדי לעיר המתפתחת, וגם המיקום של שדה התעופה [שדה דב] הסמוך יצר את אותה בעיה. נראה ששני המקרים הללו הם שגיאות שנבעו מהיעדר תכנון, משום שהיו שטחים פתוחים שלא בשימוש גם במקומות אחרים אך בכל זאת נבחר השטח שבצמוד לתוכנית גדס. במקומם הנוכחי שני המוסדות הללו עמדו בדרכו של הפיתוח לאורך החוף, על פי המודל שהתוותה תוכנית גדס.
בין הבחירות המוטעות שנעשו באזור ישנם גם כמה מיכלי גז [אותם ניתן לראות בברור בתמונה האווירית]. באופן כללי, אזור הספר הזה הפך לשטח מעין מלאכה, פנוי למחצה, גדול למדי שרובו אינו בשימוש. הטעויות שנעשו באזור, וההזנחה שבאה בעקבותיהן, הובילו לתוצאות שליליות ביותר שעדיין ניכרות בשטח.

הבעלות על הקרקע באזור הזה היא ממשלתית ואין זה מפתיע שהוא סובל מניהול כושל, מצב אופייני למקרים עירוניים דומים. בשל קרבתו המצערת במשך יותר משבעים שנה הוא פעל כגבול ממשי, שהגביל ותחם את תוכנית גדס. ייתכן והגבול הזה היה שימושי לתקופה קצרה, בזמן שהתוכנית עוד התעצבה והבשילה, אבל נכון להיום אבד עליו הכלח, והוא רק משמש מכשול לפריסתה הנכונה של העיר.
הנמל הסמוך הוא חלק מהבעיה. רשות הנמלים היא עדיין הקובעת בשטח, למרות שהשימוש בנמל עצמו והרווחים מצומצמים ביותר. הרשות ''החרימה'' את השטח סביב הנמל ובמשך יותר מחמישים שנה מנעה כל אפשרות לנצל אותו למטרות הולמות יותר. לאחרונה נלקחו הצעדים הראשונים על מנת לבטל את שליטתה הבלעדית [שהתבטאה בבעלות על הקרקע ושימוש לרעה לכאורה] שהוכיחו עצמם כמוצלחים ביותר מהרגע הראשון: למקום יש פוטנציאל עצום, והוא כבר מהווה מוקד משיכה משמעותי. עצם קיומו ומיקומו הופכים אותו לאטרקטיבי, במיוחד בגלל חופי הרחצה הסמוכים לו [נמל יפו המרוחק אמנם גדול אך במעט, אך יש בו יותר שימוש ותנועה של תחבורה ימית]. בהמשך יהיה עליו להתחבר לתכניות אזורי מגורים חדשות, בסמוך לו או רחוק יותר. הפוטנציאל שלו ימומש באופן מלא רק כאשר הוא ישולב במרחב העירוני וישמש כחוליה עירונית מקשרת בין אזורים שונים.

נחל הירקון וגדותיו זוכים למידה מינימאלית של טיפול, ויוצרים הרגשה של ניתוק וריחוק. החופים הקרובים הם תוצאה של ייבוש חופי, בעזרת גושי אבנים לא מוסדרים. לא נעשה נסיון חיבור לתצורת הרחובות מסביב. הנסיונות הבודדים בסביבת נחל הירקון לחיבור, נראים זמניים ומקריים. הדבר נכר בייחוד בגשרים מעל הנחל.



מאז 2008 הנמל הוסב לאזור בילויים מצליח ופופולרי, בו מתנהלות זו לצד זו פעילויות מכל סוג וזן הניתנים לדמיון. הנמל השכיל לעשות שימוש בשטחים ריקים ועזובים לאורך שפך הירקון כשטחי חנייה. מלא בברים, מסעדות, מרכזי קניות ושווקים פתוחים, הוא פעיל ושוקק חיים כמעט 24 שעות ביממה, והמבקרים נהנים מקרבתו וקרירותו של הים והחופים הסמוכים, ומבילוי תחת כיפת השמיים שאינו מופרע על ידי בנייה מסיבית כמו זו שמופיעה בחלקו הדרומי של החוף, עליו מאפילים מגדלי המלונות הגדולים.
אך יש לסייג את ההצלחות, משום שהשלכותיה של ההזנחה הארוכה עדיין ניכרות בשטח. לאתר [שגודלו כ-0.5 קילומטר מרובע] אין הקשר עירוני מוגדר או חיבור לסביבתו. ניתן היה להרחיבו עוד לאורך החוף, משום שהוא נגיש לתנועת מכוניות. המיקום המרכזי של הנמל דורש שהוא יחבור למרכז העיר ויחזק אותו, בעיקר באמצעות בניית שטחי מגורים שנעדרים ממנו נכון לעכשיו. בגלל ניהול מוטעה, ובגלל שהנמל נמצא בידיים הלא נכונות, הפוטנציאל הגלום בו מבוזבז על כמה בתי קפה, גם אם אטרקטיביים ומלאי חיים, ולא מוקדש לתושבי העיר עצמם. העובדה שהפופולריות של האתר נשענת על אנשים שמגיעים מחוץ לעיר ועל בעלי כלי רכב לא מבטיחה את עתידו. למרבה הצער, הוא לא מתחבר לטיילת או למוקדי משיכה אחרים. כתוצאה מכך הנמל הוא אירוע מבודד במושגים עירוניים, ומנותק מסביבתו הקרובה. גבולה הצפוני של התוכנית הוא נחל הירקון, אך מעולם לא נערך סביבו פיתוח לקידום אופי עירוני של ממש. במקום זאת, הוא עוד ביטוי לתירוץ הנפוץ של ''שטחי פארק ירוקים'' שתמיד מחליפים תכנון עירוני צפוף ואינטנסיבי יותר.
האזור למעשה מתפקד כמכשול להתפתחות הטבעית של תוכנית גדס, וכפי שהמצב נראה היום, הוא אפילו חונק אותה. המתכננים ככלל מתעלמים מהתנאים האזוריים או מהתמונה הגדולה. נכון להיום כולם אוהבים ''שטחים ירוקים'', פשוט משום שהם ישנם. מי שאינו איש מקצוע אינו יכול להבין או להכיר בלחצים שנוצרים במקום, בגלל העדרם של חיבורים חשובים לחלקים של תל אביב שמצפון לנהר. הלחצים הללו מונעים התפתחות עירונית טבעית, כולל תנועה מוטורית פרטית מיותרת, במקום רגלית. הפארק נטוש במשך רוב שעות היום, ואיש אינו חוצה את המכשול הטבעי הזה על מנת להגיע לצפון העיר, או עושה את דרכו בכוון ההפוך, למרכז העיר. עדיין לא מדובר בדעיכה או התנוונות משמעותיות – אבל קישורים הם הכרחיים בהקשר העירוני, והם מועילים לכל. הרחבה לא יכולה להתמצות בהוספה של שטחים בנויים מסביב לגבול קיים: עליה להתבצע בהדרגתיות ולשאוף לחיבור הגיוני בין אזורים ישנים וחדשים יותר. קישורים אורבניים מעצימים את רמת ואיכות השימוש באתר ואת האינטנסיביות שלו, שני גורמים שמעודדים מגוון [תרבותי, כלכלי, חברתי וכו'], שהינו סיבת החיים העירוניים ומהותם.



הספר הופק בעזרתם האדיבה של עירית תל אביב-יפו, מנהלת המאה, קרן רבינוביץ, אגף האמנויות והתרבות.
לרכישת הספר לחצו כאן

נחום כהן הוא צייר, אדריכל ומתכנן ערים ותיק. כמו כן, הוא כתב מספר ספרים וחיבורים הנלמדים בבתי-ספר לאדריכלות ותכנון ערים ברחבי העולם.