הכל כלולסאום - מגדלים רב תכליתיים לשיקום כיכר אתרים || מאמרי דעה

הכל כלולסאום - מגדלים רב תכליתיים לשיקום כיכר אתרים
טור דעה מאת: אדריכל מונייר זוהר

לא מעט ברי דעת התנגדו, מתנגדים ויתנגדו לבניית מגדלים בעיר ללא הפסקה. אלו אשר מוחים על בניה בקרבת חוף הים, אלו שמודאגים מהשתלטות אילי ההון שהופכים את העיר ת''א לעיר לעשירים בלבד.

האדריכלות היא אם התרבות. ברוב המדינות הנאורות מתפארים בסמל ארכיטקטוני אחד או יותר, בין אם הוא שריד מהעבר הרחוק מאד, ובין שנבנה בתקופה המודרנית. בצרפת מזדקף מגדל אייפל, באיטליה מגדל פיזה אשר נחבא אל הכלים, בניו יורק מוזיאון גוגנהיים השרמנטי, באנגליה הביג בן הגאה ובאוסטרליה בית האופרה הראוותני, ויסלחו לי שאר המדינות שלא הזכרתי, אני מבטיח להזכיר אותן בעשור הקרוב.

עידן הדלא-ניידי של היום הוא מטורף, התחושה היא כי ישנו לווין בחלל אשר מאתר כל פיסת אדמה פוטנציאלית בכדי לכבוש אותה בקידוחים, בניה, עיצוב וארכיטקטורה. החומר מנסה לקרום מערכת יחסים נבונה עם הרוח, אך לא תמיד זה מצליח, ובמקרה של כיכר אתרים האנמית, כעת זה הולך להצליח – ובגדול.


כיכר אתרים כיום

לפני בניית כיכר אתרים בשלהי שנות השישים, שכנה במקום שכונת מחלול [קרקע לא מעובדת בתרגום לעברית], שכונה שהפכה לבית עבור פליטים יהודים אשר נאלצו לברוח מיפו במהלך מאורעות תרפ''א ועבור עולים חדשים. גם אז סבלה השכונה מרוחות עזות, הצפות והרס.

האדריכל יעקב רכטר וצוותו חשבו שיבצעו במקום את פרויקט חייהם. התכנון היה שאפתני ומבטיח, ושיקף את אחד משיאיו של סגנון הברוטליזם בארץ ישראל. העבודות החלו בשנת 1970 והסתיימו ארבע שנים לאחר מכן. המיזם פעל בראוותנות מספר שנים בודדות, עד שארגונים מן העולם התחתון השתלטו עליו. רבים מהעסקים נסגרו, ואחרים הפכו לשמש כבתי הימורים. המצב החמיר כל כך עד כי בזמן מלחמת המפרץ הראשונה אמר ראש עיריית ת'א המיתולוגי שלמה להט כי: ''אני מעדיף שטיל סקאד יפול במקום ויהרוס אותו''.

האזור שבע במשך שני דורות מברוטליזם שנשאר ערום לאורך כל שנותיו, זוהרו דעך במהירות רבה, ורק מלח הים הסמוך ניסה להתחבר אליו בדרכו שלו. התוצאה היתה הפשטה גדולה אף יותר של האלמנט הערום מלכתחילה. אך ריח השתן הכבד שבמתחם נישא ככל הנראה מעבר לים, בכדי לזמן למתחם הנטוש יזמים בעלי חזון, ממון ואומץ.

זה מגיע - בקרוב מתחם כיכר אתרים המיתולוגי, יהפוך לשלושה מגדלים רבי תכלית. כל מגדל יתנשא לגובה של 40 קומות מעל פני הים, והמתחם יכיל 340 יחידות דיור, 600 חדרי מלון, 129 חללי מסחר, עסקים, מסעדות ומשרדים, לרבות מתחמי פארק מפוארים עם מזרקות, אגמי מים וברבורים צמאי חיים. הכל כלול יהיה במתחם הכלולסאום, רק תחנו ותהנו.

כיכר אתרים, או בשמה המקורי כיכר נמיר, משתרעת על פני שטח של 27,000 מ''ר. כיום הכיכר מהווה מכלול של מבנים וכיכר ציבורית, שנבנו כמבנה רב תכליתי בן מספר מפלסים, וכוללת קומת חניה תת קרקעית, תחנת דלק, מפלסי חנויות מקורים ורחבה ציבורית להולכי רגל. גישת הולכי הרגל לרחבת הכיכר העליונה מתאפשרת דרך רמפה משדרות בן גוריון אשר חוסמת את המבט לים מכיוון השדרה.

במסגרת התוכנית החדשה, הכיכר הקיימת תיהרס תוך ביטול שיקוע הכביש, ובמקומה יבנו מגדלים למלונאות ומגורים וכן מערכת כיכרות ציבוריות עירוניות רחבות ומעברים לציבור. המטרה היא ליצור רצף עירוני וחיבור של שדרות בן גוריון לרצועת החוף באמצעות מרחב עירוני פתוח, באופן שיבטיח את השתלבות הכיכר במרחב העירוני ובאזור התיירות ההולך ומתחדש לכל אורך חופה של תל אביב.

המגדלים יוכלו להבנות לגובה של עד 36 קומות ממפלס הרחוב בהתאם לתוכנית המתאר העירונית כפי שאושרה לאחרונה ע''י הוועדה המחוזית לתכנון ובניה במחוז ת''א. יחידות הדיור שייבנו יהיו בשטח ממוצע של כ- 80 מ''ר. סביב המגדלים במפלס רחוב הירקון, קובעת התוכנית שטחים פתוחים, מבנה ציבור על קרקעי וכן שטחי ציבור נוספים מתחת למפלס הכיכר העליון.

בנוסף לכך, במפלס הביניים, בין הרחוב לטיילת החוף, מתוכננת כיכר עירונית מסחרית, כהמשך ישיר של שדרות בן גוריון, וכמו כן התוכנית כוללת מערך של מעברי הולכי רגל ורוכבי אופניים, מס' מקומות החניה יהיה לפי התקן התקף, כאשר בנוסף יוקמו לכל הפחות 355 מקומות חניה ציבוריים בבעלות עירונית.

בוועדה המקומית מציינים כי ''בנוסף לחוסר הנגישות אשר מאפיין את הכיכר, המתחם על כל חלקיו נמצא כיום במצב פיזי ירוד, אשר כולל שטחים נטושים ואטומים, לצד שטחים שפלשו אליהם''. קידום התוכנית החדשה והססגונית, יאפשר את פיתוח והתחדשות האזור והפיכתו ממתחם ערירי בתכליתו למוקד ציבורי עירוני שוקק חיים, שריחות בשמים ומטעמים ינדפו ממנו. את התוכנית יזמה שותפות נכסי עידית ועל תכנונה הופקדו משרדי האדריכלים פוסטר ושות הבריטי ומשרד האדריכלים הישראלי – ישר אדריכלים.

עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. למען האמת הכיכר מצאה את זיווגה לאחר יותר מ- 35 שנים של הזנחה, חוסר איכפתיות, העדר אומץ ועוז אנושי. תמיד היה חסר לה את אותו אביר אשר יוליך אותה אל דרך המלך ויגאל אותה מיסוריה. קשה לומר שהתמזל מזלה של הכיכר, נכון יותר לומר שההזנחה החליטה להפעיל תדרים חיוביים בכדי למצוא גואל... בלב ים. לבסוף השתלמה הסבלנות וההיסטוריה תשאר נחלת העבר. כעת ישתלט על הכיכר הווה מבטיח, רחום, אמיד ביותר, וללא צל של ספק הוא יוליך אותה אל דרך הזוהר מבלי להחזיר עטרה ליושנה, אלא ליצור עטרה חדשה, מודרנית, יפה וססגונית. בבטחה אני יכול לומר שהכיכר צועדת אל עבר עתיד מאד, אבל מאד פורה.

הרעיון ביצירת מגדלים רבי תכלית, מורכבות התכנון הרב מערכתי למתן מענה לצרכי כל המגזר, מהווה אתגר ארכיטקטוני מן המדרגה הראשונה לצוות הארכיטקטים ברי המזל. נכון שלא מדובר במיזם כדוגמת בורג' חליפה בדובאי, אך בהחלט מדובר בפריצת דרך כבירה למדינת ישראל בכלל ולעיר תל אביב בפרט.

לפי התכנון העתידי, במעליות המגדלים יותקנו מסכים, אשר יציגו את העליה אל עבר הקומות ביחס אל חוף הים בזמן אמת ובשידור חי. חיפוי הקירות יהיה מזכוכית בעובי של כ- 2 ס''מ, עמידה מפני רוחות הים, קרני השמש ורעשים סביבתיים. כל מגדל יזכה בלובי מפואר ורחב ידיים, עם תצפית מדהימה אל הים. הכניסה לכל מגדל תהיה מרוצפת באריחי שיש גרניט מעוטר בטקסטורה מיוחדת, חיפוי קירות הלובי יהיה גם הוא משיש, מעוטר בצורה מלבנית ללא פוגה, נברשות מעוצבות יעטרו את התקרות הגבוהות של הלובאים, ובעת הישיבה בלובי ניתן יהיה לשמוע את שאגת גלי הים רק בעת פתיחת דלתות המגדל, סימפוניה ל- 7 שניות אשר תשמע לסירוגין, רגעים קטנים של אושר. האסתטיקה והיופי יהיו נחלת המקום וישרתו נאמנה את ציבור המתגוררים במגדל, אורחי מלונות המגדל וכל שאר בעלי העסקים באשר הם.

בלתי אפשרי לשקם אדם מת. כל יפי הנפש אשר מוחים על הריסתו של האתר ודורשים בשיקומו, נמצאים תחת השפעת כדורי הרדמה מן הסוג הכבד ביותר ומובלים אחרי אינטרסים אישיים. לומר שכיכר אתרים היוותה אטרקציה תיירותית, זו פשוט אימרה איוולת. אונסק''ו לא הכריזה וכמובן שלא תכריז על האתר כאתר מורשת עולמית.

בקרוב האתר האומלל הזה ישנה את עורו ויוולד מחדש. יתכן שלא ישכח את מאורעות העבר, אך לבטח יהנה מההווה שיוביל אל עבר עתיד בטוח, שופע אופטימיות והצלחה. אין ספק שישנה הדבר את אופיה של העיר, יהיה אולי קשה להתאקלם למצב החדש, להיפרד מהעיגול המפורסם ומהמטריות חשופות הבטון הפזורות שם, אך יעברו כמה לילות והציבור יעכל את הסביבה החדשה, וההמונים יתפקדו בכדי לראות את שקיעת החמה, אשר מעולם לא זרחה בכיכר היתומה. אנו נפרדים ממנה באיחור של יותר משלושה עשורים, אך כפי שציינתי בראשית דבריי, עדיף מאוחר מאשר לעולם לא, היי שלום חברה, ושמועדון הפוסיקאט יחפש לו מתחם אחר.