איים בטחוניים- האם שטח צבאי יכול לשמש את האזרחים? - מאמר || מאמרי דעה

איים בטחוניים: היתכן שילוב בין קרקעות המוגדרות בטחוניות לשימושים אזרחיים? // נילי שטרן ביבר

כ- 46% מקרקעות ישראל שייכות למשרד הביטחון וצה'ל. חלק גדול משטחי אימונים אלה נמצאים בשמורות טבע ואזורים המוגדרים כבתי גידול רגישים ברמה גבוהה. מאמר זה יעסוק במשאב ההולך ומצטמצם של השטחים הפתוחים במדינת ישראל תוך שמירה על מאזן עדין בין מצב ביטחוני לאומי הדורש שטחים נרחבים צבאיים למטרות הכשרה לעומת הצורך ההולך וגובר לשטחים ציבוריים פתוחים.
בנוסף, מאמר זה יתן סקירה קצרה על בדיקת ההיתכנות להטמיע שיטה לניהול שטחי אימונים המשלבים שימושים אזרחיים וצבאיים, שנערכה במסגרת פרוייקט הגמר שלי שהוצג בביאנלה הבינלאומית לאדריכלות נוף מטעם הטכניון, בברצלונה בשנת 2010.



ניתן לדבר רבות על השפעות הפעילות הצבאית בשטחים הפתוחים לשלילה ולחיוב. באופן טבעי, מרבית החשיפה התקשורתית שמקבל העניין עוסקת בהשפעות השליליות שיש לצבא על השטחים הפתוחים. אימונים צבאיים מטבעם עושים שימוש באש חיה וכתוצאה מכך נגרמות שריפות בקנה מידה גדול, רעש, זיהום של מי תהום ופסולת.
אין ספק כי הצבא אחראי על גרימת נזקים קשים ואף ארוכי טווח לשטחי האימונים. אולם, למרבית הפלא, ישנן גם השפעות חיוביות ובלתי מבוטלות מעצם המצאותו של הצבא בשטחי האימונים. מכיוון שקרקעות אלו מוגדרות סגורות לאזרחים [מלבד שטחים בהם מותרת כניסת אזרחים בתיאום מראש מול גורמים צבאיים] ואף לעיתים מגודרות, נמנעת כניסה של גורמים עבריניים ושימוש יתר ללא בקרה. למעשה, כתוצאה מהיותם ''איים צבאיים'' סגורים, ישנה אפשרות לשמר בהם אתרים ארכאולוגיים לדורות הבאים, לטפח בתי גידול ייחודיים ללא הפרעה, למנוע את הפיכת הקרקעות לחצרות אחוריות מלאות בפסולת תעשייתית והחשוב מכל, לשמר את משאב השטחים הפתוחים ההולך ומתמעט.

השאלה הנשאלת היא, כיצד אנו עושים שימוש מושכל והוגן במשאב זה לטובת הציבור והצבא?

>>>להמשך קריאת המאמר במדור המאמרים של Archijob<<<