פתיחת שלוש תערוכות בבית בנימיני
|| ארועים
בית בנימיני מציג 3 תערוכות חדשות שייפתחו השבוע: ''חדר משחקים'' של האמנים/אחים, רועי מעין וארז מעין, ''Changing Room'' של אגי יואלי ודנה יואלי, סבתא ונכדה ו''קינקי'' של האמניות דינה כהנא גלר ורוני פקר.
חדר משחקים | רועי מעין, ארז מעין
אוצר: ליאב מזרחי
תערוכה בהשתתפות הקהל ובהרשמה מראש.
התערוכה החדשה, 'חדר משחקים', של האמנים/אחים, רועי מעין וארז מעין, היא הזמנה למשחק משותף ויצירת זיכרון ביוגרפי, המערבבת בין זיכרון הילדות של היוצרים לבין זיכרונות הקהל המשתתף. בראשית שנות ה 80, טרם השתלטות משחקי המחשב והטלוויזיה, שלטו בחדרי הילדים והנוער, מספר משחקי חברה אשר יצרו לא רק עולם דמיוני עשיר אלא גם תחרותיות גדולה שגרמה לעיתים קרובות למשברים ביחסים בין המשתתפים. בין אחים ואחיות וקרובי משפחה אשר שיחקו יחד בחדר תוך כדי אלתור מרחבי משחק. תחרותיות זו, ואולי גם החלום המשפחתי ושיברו הם חלק מנקודות המוצא של התערוכה 'חדר משחקים'.
לתערוכה בשיתוף הקהל, נבחרו חמישה משחקים: ארבע בשורה, מסירות כדור, זריקת חישוקים, קלפי 'טאקי' ופינג-פונג. משחקים אלו, מהווים בסיס אלגורי למערכות יחסים, עליהם מבקשים היוצרים לדון ולהציף בתערוכה תחושות של דינמיקות משפחתיות שבריריות.זו תערוכה שיש בה הזמנה לפעילות ובתוכה, מערכות יחסים שנשברות ונבנות מחדש. במהלך התערוכה, הקהל מוזמן בהרשמה מראש להירשם לשחק במשחקי הילדות, אשר עברו טרנספורמציה חומרית מן החומר המקורי של המשחק, לחומר יצוק ונוקשה. המשחק הפך לאובייקט שביר ואת השברים יאספו האמנים בסוף כל פעולה ויחברו מחדש למעין טוטם מופשט הטומן בתוכו, מטאפורית, את הדינאמיקה של המשתתפים.
רועי מעין [אמן קרמיקה] וארז מעין [אמן פרפורמנס] יוצרים מזה שנים יצירה בינתחומית, פרפורמנס-קרמי, כחלק ממחקר ארוך שנים לגישור הפער בין גבוה ונמוך, בין אובייקט לפעולה, בין חומר לאי-חומריות, בין הטכני לבינאישי ובין האמנות לחיים. יצירותיהם המשותפות קיבלו תהודה רבה בארץ ובעולם, הציגו וזכו בפרסים בכמה מאירועי האמנות החשובים בעולם ונמצאות באוספים מוזיאליים ופרטיים, וכן מהוות בסיס למחקר ולכתיבה.
רועי מעין, ארז מעין, איור- אמי ספרד
Changing Room | אגי יואלי, דנה יואלי
אוצר: אבי לובין
בסביבה שנראית במידה רבה כמו מודל מוגדל ניצבות זו לצד זו עבודותיהן הקרמיות של אגי יואלי ודנה יואלי, סבתא ונכדה, בהן אריה גדול ממדים, חתול טרקוטה, כפות רגליים גבריות בגודל טבעי, מזרקה מקושטת, עמודים איונים, עצים מוקטנים ופרח ענק. שילוב העבודות של שתי האמניות ואופן ההצבה מייצרים סינתזה בין סביבה פיסולית-קרמית, תפאורה למחזה, מוזיאון היסטורי ואתר הריסות ארכיאולוגי. אף שבשנים האחרונות דנה החלה לעסוק בעבודה קרמית, תחום שבו התמחתה סבתה אגי, זו הפעם הראשונה שהיא בוחנת את הקשר וההשפעה של סבתה על הפרקטיקה שלה, ובמקביל מאפשרת לעצמה באמצעות ההצבה לקרוא מחדש, בצורה עכשווית ומשוחררת, את גוף העבודות של סבתה, שנמצא כיום בעיזבון של משפחתה.
אגי [אגנס] יואלי [1921-2018, צ’כוסלובקיה], הייתה פסלת וקרמיקאית. יואלי למדה באקדמיה לאמנות דקורטיבית בבודפשט, ולאחר מלחמת העולם השנייה למדה פיסול באקדמיה לאמנויות יפות בפראג, ובהמשך באקדמיה לאמנות בשטוקהולם. ב-1947 היגרה לישראל, ובשנת 1949 נישאה לפרופ' פנחס יואלי. יואלי גרה ויצרה בחיפה ובתל אביב, והתארחה כמרצה לפיסול בקולג' הממלכתי של מלבורן, אוסטרליה, באקדמיה לאמנויות יפות שטוקהולם שבדיה, ובבית הספר לאמנות באוניברסיטת ויסקונסין, ארה'ב. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בישראל, קנדה, אירופה, אוסטרליה, יפן, טורקיה ובארצות הברית. בעבודותיה ביקשה יואלי למתוח ולאתגר את מסורת העבודה בחימר מעבר לתכונותיו הטכנולוגיות המוכרות, תוך שהיא עוסקת בהשתקפויות של המצב האנושי; מסדרת החיות הידידותיות והאנושיות, עבור דרך משפחות האסטרונאוטים, בעין רגישה ובהומור. עבודותיה לרוב נוצרו בסדרות: חתולים, ביכורי פירות וירקות ענקיים, מתעמלים אולימפיים ברגעי השיא, קבוצת דמויות ותמונות ויקטוריאניות [ויקטוריאניה] הנוגעות ללב ברגישותן וסדרת פסלים/מיצבים של מקומות שהם מצבים, ומצבים שהם מקומות. יואלי הייתה משוחררת מהשאלות הגדולות של היוצרות המייסדות של הקרמיקה הישראלית כמו: מה היא יצירה קרמית מקומית ומה מגדיר אותה כישראלית? במקום שאלות אלה, היא פעלה מתוך הקשרים תרבותיים רחבים יותר, לעיתים בעקיצה ובחוש הומור.עבודותיה נמצאות באוספים רבים בארץ ובחו'ל.
דנה יואלי [נ.1979, ארה'ב] היא אמנית רב תחומית, החיה ועובדת בתל אביב. עבודותיה מערבות סגנונות וטכניקות ונעות בין הצבות גדולות מותאמות לחלל, רישום מוקפד בצבעי עיפרון ובגרפיט, ספרי אמן וצילומים גזורים, מאקטים מיניאטוריים, צלחות פורצלן מפורטות וקירות בטון גדולי מימדים.בחלק ניכר מעבודותיה, יואלי עוסקת באופן שבו סיפורי זיכרון והנצחה אישיים, שמתאפיינים לא פעם בחוסר קוהרנטיות ובסובייקטיביות, הופכים לאתוס קולקטיבי של זיכרון והנצחה, ובתפקידים שממלאים נוסטלגיה, זיכרון וטקסי הנצחה ביחסים אלו.
חדר משחקים | רועי מעין, ארז מעין
אוצר: ליאב מזרחי
תערוכה בהשתתפות הקהל ובהרשמה מראש.
התערוכה החדשה, 'חדר משחקים', של האמנים/אחים, רועי מעין וארז מעין, היא הזמנה למשחק משותף ויצירת זיכרון ביוגרפי, המערבבת בין זיכרון הילדות של היוצרים לבין זיכרונות הקהל המשתתף. בראשית שנות ה 80, טרם השתלטות משחקי המחשב והטלוויזיה, שלטו בחדרי הילדים והנוער, מספר משחקי חברה אשר יצרו לא רק עולם דמיוני עשיר אלא גם תחרותיות גדולה שגרמה לעיתים קרובות למשברים ביחסים בין המשתתפים. בין אחים ואחיות וקרובי משפחה אשר שיחקו יחד בחדר תוך כדי אלתור מרחבי משחק. תחרותיות זו, ואולי גם החלום המשפחתי ושיברו הם חלק מנקודות המוצא של התערוכה 'חדר משחקים'.
לתערוכה בשיתוף הקהל, נבחרו חמישה משחקים: ארבע בשורה, מסירות כדור, זריקת חישוקים, קלפי 'טאקי' ופינג-פונג. משחקים אלו, מהווים בסיס אלגורי למערכות יחסים, עליהם מבקשים היוצרים לדון ולהציף בתערוכה תחושות של דינמיקות משפחתיות שבריריות.זו תערוכה שיש בה הזמנה לפעילות ובתוכה, מערכות יחסים שנשברות ונבנות מחדש. במהלך התערוכה, הקהל מוזמן בהרשמה מראש להירשם לשחק במשחקי הילדות, אשר עברו טרנספורמציה חומרית מן החומר המקורי של המשחק, לחומר יצוק ונוקשה. המשחק הפך לאובייקט שביר ואת השברים יאספו האמנים בסוף כל פעולה ויחברו מחדש למעין טוטם מופשט הטומן בתוכו, מטאפורית, את הדינאמיקה של המשתתפים.
רועי מעין [אמן קרמיקה] וארז מעין [אמן פרפורמנס] יוצרים מזה שנים יצירה בינתחומית, פרפורמנס-קרמי, כחלק ממחקר ארוך שנים לגישור הפער בין גבוה ונמוך, בין אובייקט לפעולה, בין חומר לאי-חומריות, בין הטכני לבינאישי ובין האמנות לחיים. יצירותיהם המשותפות קיבלו תהודה רבה בארץ ובעולם, הציגו וזכו בפרסים בכמה מאירועי האמנות החשובים בעולם ונמצאות באוספים מוזיאליים ופרטיים, וכן מהוות בסיס למחקר ולכתיבה.
רועי מעין, ארז מעין, איור- אמי ספרד
Changing Room | אגי יואלי, דנה יואלי
אוצר: אבי לובין
בסביבה שנראית במידה רבה כמו מודל מוגדל ניצבות זו לצד זו עבודותיהן הקרמיות של אגי יואלי ודנה יואלי, סבתא ונכדה, בהן אריה גדול ממדים, חתול טרקוטה, כפות רגליים גבריות בגודל טבעי, מזרקה מקושטת, עמודים איונים, עצים מוקטנים ופרח ענק. שילוב העבודות של שתי האמניות ואופן ההצבה מייצרים סינתזה בין סביבה פיסולית-קרמית, תפאורה למחזה, מוזיאון היסטורי ואתר הריסות ארכיאולוגי. אף שבשנים האחרונות דנה החלה לעסוק בעבודה קרמית, תחום שבו התמחתה סבתה אגי, זו הפעם הראשונה שהיא בוחנת את הקשר וההשפעה של סבתה על הפרקטיקה שלה, ובמקביל מאפשרת לעצמה באמצעות ההצבה לקרוא מחדש, בצורה עכשווית ומשוחררת, את גוף העבודות של סבתה, שנמצא כיום בעיזבון של משפחתה.
אגי [אגנס] יואלי [1921-2018, צ’כוסלובקיה], הייתה פסלת וקרמיקאית. יואלי למדה באקדמיה לאמנות דקורטיבית בבודפשט, ולאחר מלחמת העולם השנייה למדה פיסול באקדמיה לאמנויות יפות בפראג, ובהמשך באקדמיה לאמנות בשטוקהולם. ב-1947 היגרה לישראל, ובשנת 1949 נישאה לפרופ' פנחס יואלי. יואלי גרה ויצרה בחיפה ובתל אביב, והתארחה כמרצה לפיסול בקולג' הממלכתי של מלבורן, אוסטרליה, באקדמיה לאמנויות יפות שטוקהולם שבדיה, ובבית הספר לאמנות באוניברסיטת ויסקונסין, ארה'ב. עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות רבות בישראל, קנדה, אירופה, אוסטרליה, יפן, טורקיה ובארצות הברית. בעבודותיה ביקשה יואלי למתוח ולאתגר את מסורת העבודה בחימר מעבר לתכונותיו הטכנולוגיות המוכרות, תוך שהיא עוסקת בהשתקפויות של המצב האנושי; מסדרת החיות הידידותיות והאנושיות, עבור דרך משפחות האסטרונאוטים, בעין רגישה ובהומור. עבודותיה לרוב נוצרו בסדרות: חתולים, ביכורי פירות וירקות ענקיים, מתעמלים אולימפיים ברגעי השיא, קבוצת דמויות ותמונות ויקטוריאניות [ויקטוריאניה] הנוגעות ללב ברגישותן וסדרת פסלים/מיצבים של מקומות שהם מצבים, ומצבים שהם מקומות. יואלי הייתה משוחררת מהשאלות הגדולות של היוצרות המייסדות של הקרמיקה הישראלית כמו: מה היא יצירה קרמית מקומית ומה מגדיר אותה כישראלית? במקום שאלות אלה, היא פעלה מתוך הקשרים תרבותיים רחבים יותר, לעיתים בעקיצה ובחוש הומור.עבודותיה נמצאות באוספים רבים בארץ ובחו'ל.
דנה יואלי [נ.1979, ארה'ב] היא אמנית רב תחומית, החיה ועובדת בתל אביב. עבודותיה מערבות סגנונות וטכניקות ונעות בין הצבות גדולות מותאמות לחלל, רישום מוקפד בצבעי עיפרון ובגרפיט, ספרי אמן וצילומים גזורים, מאקטים מיניאטוריים, צלחות פורצלן מפורטות וקירות בטון גדולי מימדים.בחלק ניכר מעבודותיה, יואלי עוסקת באופן שבו סיפורי זיכרון והנצחה אישיים, שמתאפיינים לא פעם בחוסר קוהרנטיות ובסובייקטיביות, הופכים לאתוס קולקטיבי של זיכרון והנצחה, ובתפקידים שממלאים נוסטלגיה, זיכרון וטקסי הנצחה ביחסים אלו.
סטודיו דנה יואלי, צילום דנה יואלי
Kinky | דינה כהנא גלר, רוני פקר
אוצרות : רעות רבוח ושלי שביט
התערוכה קינקי בוחנת את המונח דרך שני מיצבים של האמניות דינה כהנא גלר ורוני פקר. המונח לרוב מתייחס לתשוקה בעלת אופי חריג או מוזר. למונח אין מקבילה בשפה העברית. כחלק מגוף העבודה יצרו האמניות סביבה עבור האובייקטים המוצגים: חציצה במקרה של פקר, ומצע הגנה אצל גלר. רובד זה מעמיק את ההיבט הרגשי הקושר בין האמן לעבודתו והמעבר להצגתו הפומבית וחשיפתה עבור הצופה או ה'מבקר'. נוצר מתח הגובל בין הצצה לביישנות, והמסתור אינו מבקש לחסום או לבטל את האובייקט אלא לעטוף אותו, לתת לו כח. ניתן לדמות את תהליך היצירה של האמניות בסטודיו כיצירת עולם תוכן חושי, אין זה מתייחס למיניות אלא נקשר ל'תגובת מרידיאן חושית אוטונומית' [ASMR, Autonomous Sensory Meridian Response]. מושג מהשנים האחרונות שנחקר בהקשר של 'סרטונים מספקים' [Oddly Satisfying Video] [לא פורנו] שיוצרים תגובה לגירוי חזותי על ידי תכנים בהם פעולות נשנות, סאונד [דוגמת נקישה, רשרוש ועוד] ותוכן ויזואלי רפטטיבי. זהו עולם תוכן מודרני שיוצר חריגות אחרת שהיא לא מוזרה, מעוותת או סוטה. התערוכה קינקי מציעה לצופה להתמסר למוצגים כמי שמתמסר לצפייה בסרטון. זאת דרך תנועתיות האובייקטים של כהנא גלר ופיתולי הנייר; ודרך הרקמה על הרשת והצורות האמורפיות של פקר. התערוכה יוצרת מרחב מאפשר לחוויה רגשית מתווכת בין אמן ויצירה וצופה ויצירה. כהנא גלר ופקר חושפות כל אחת בדרכה עולם אינטימי של אובייקטים נחבאים. אף שהאובייקטים כבר שוכנים בעולמם החדש, בחדרי הפלאות שמציעים מדפי הגלרייה הקטנה הם עדיין חושפים את מעשה האהבה עם היד שיצרה אותם ומבקשת להמשיך להגן עליהם.
דינה כהנא גלר, צילום- האמנית
פתיחה: 2.3.2023 בשעה 19:00
נעילה: 29.4.2023 בשעה 14:0
בבית בנימיני המרכז לקרמיקה עכשווית
העמל 17, תל אביב-יפו
שעות פתיחה: א' ו' 10:00 - 14:00, ב' - ה 11:00 - 19:00, שבת 11:00 - 14:00
מה שנשאר תערוכת יחיד | נעמה עילם
הישג חשוב לזכויות המיגון בתל אביב-יפו - התאחדות האדריכלים ובוני הערים בישראל
תכנון ועיצוב מטה חברה בברזיל
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה' 
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל 
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום 
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון 
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
אהבה על שרטוטים: כשהשיפוץ הופך למבחן הזוגיות
|
||||||||