תערוכות חדשות במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
|| ארועים
מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית פותח את עונת החורף עם תערוכה קבוצתית בינלאומית מרכזית, 'על קולו של חוד', שאצר האמן בן הגרי, ושלוש תערוכות יחיד, לאמנים אביבה אורי, איוון שוובל ורותם עמיצור.
על קולו של חוד II תערוכה קבוצתית
על קולו של חוד II תערוכה קבוצתית
אמנים: דייוויד אולטמייד, ג'יימס סטיוארט בלקטון, ג'ואן ג'ונאס, ג'ספר ג'ונס, אליוט גרין, טרנטון דויל הנקוק, בן הגרי, תומס וו-דניאל, קארה ווקר, טרי וינטרס, ג'ורג' לוז ויינברג, שרה זי, רירקריט טיראוואניט, לן ליי, עפרה לפיד, ד'ר לקרה, לותר מגנדורפר, ג'ונאס מקאס, שאזיה סיקאנדר, קיקי סמית, אקי ססמוטו, בקמינסטר פולר, ויליאם קנטרידג', ג'ון קסלר, לוטה רייניגר, דשה שישקין
אוצר: בן הגרי' עוזרת לאוצר: עפרה לפיד
אוצר: בן הגרי' עוזרת לאוצר: עפרה לפיד
בשיתוף עם מרכז לירוי נימן לחקר ההדפס, אוניברסיטת קולומביה, ניו-יורק, ועבודות ממקורות נוספים. התערוכה מבוססת על חקירה אישית מתמשכת על ההיסטוריה והמנגנונים של דימויים נעים. הדימויים הנעים הראשונים, טרום המצאת מצלמת הקולנוע, היו מבוססים על עבודות נייר שנעשו בטכניקות של הדפס. בתקופה של היעלמות מהירה של כתב היד, תערוכה זו מציגה יצירות שנוצרות באמצעים ידניים, המצאות ייחודיות ועבודות שנולדות מחלומות. כותרתה – 'על קולו של חוד' – מהפכת את מבנה הביטוי 'על חודו של קול' ומבקשת להעניק לחפץ חיים אינדיווידואליים וקול.בתערוכה מוצגים תצריבים, קולאז'ים, תחריטים, ספרים זזים, תיאטראות חורי הצצה [peep shows], צלליות, סרטים, הדפסים עכשוויים, עבודות אנימציה ווידאו חדשות לצד עבודות היסטוריות מארכיונים ואוספים. העבודות ההיסטוריות מוצגות בתוך סביבות תיאטרליות חדשות, המקרינות החוצה את המרחב שבו נוצרו – כמו להיכנס פיזית מבעד לחור הצצה אל החלל המכוסה של המוח, שבו נוצרת תפיסה באמצעות ראייה דרך חורים.
מתווה הצבה לתערוכה 'על קולו של חוד': לוטה רייניגר [1899–1981, גרמניה], פפגנו, 1935, פילם שחור-לבן מומר לווידיאו דיגיטלי, סאונד, 10:42 דקות
בתמיכת מכון גתה, ישראל
מתווה הצבה לתערוכה 'על קולו של חוד': לוטה רייניגר [1899–1981, גרמניה], פפגנו, 1935, פילם שחור-לבן מומר לווידיאו דיגיטלי, סאונד, 10:42 דקות
בתמיכת מכון גתה, ישראל
איוון שוובל FSP Free-Standing Painting
ציור העומד חופשי
ציור העומד חופשי
אוצרות משותפת: ד''ר איה לוריא ואורי דרומר
התערוכה התאפשרה הודות לשיתוף פעולה הדוק עם משפחת האמן. למעלה מעשור לאחר פטירתו של האמן איוון שוובל [1932–2011], תערוכה זו מציעה לחשוף ולחדש את ההיכרות עם היוצר ועם יצירתו. מתוך החומר הארכיוני הרב שהשאיר אחריו, ובמאות הציורים, הרישומים והתחריטים שלו, מתגלה אמן טוטלי, קודח, שהציור הוא עבורו צורך קיומי. יומני העבודה של שוובל מהווים ציר מרכזי בחשיבה על התערוכה הנוכחית. הם מתעדים את תהליכי עבודתו, כ'סטורי בורדס', ומדגישים בה חשיבה קולנועית, אסתטיקה דינמית של קומיקס ואלמנטים מהתרבות האמריקאית. שוובל העיד שעבורו בד הציור הוא בבחינת מסך קולנועי המאפשר את התרחשותו של הבלתי אפשרי. לא פעם צייר וילונות גדולים בצידי הבד, כמו באולם קולנוע ישן, התוחמים את המרחב המדומיין. רבים מציורי השמן שלו צוירו על גבי ניירות או תצריבים של מראות נוף עירוני או טבעי, כמו מסכי רקע מצוירים. בפרויקט FSP – ציור העומד חופשי משנות השבעים של המאה העשרים, בנה שוובל קירות והציב אותם במקומות שונים בארץ. אפשר לראות ב'ציור העומד חופשי' גם ייצוג של הצייר עצמו – העומד חופשי, שייך לא שייך. הקירות, שאמורים היו לשמש מצע לציורי נוף, נדמים בדיעבד כמסכי 'דרייב-אין' הניצבים בדד במרחב, נטועים במקום ובו בזמן זרים ומובחנים ממנו. שוובל ראה בעיני רוחו פרויקט דומה גם ברחבי העיר ניו-יורק, כפי שעולה מסדרה שהגה באותה תקופה ובה הדמיות של קולאז' אורבני המחברות בין צילום לציור. התוכניות הללו, שלא מומשו, מעלות לתודעה רטוריקה של שלטי חוצות [בילבורדס] ומלמדות על הזיקה החזקה שיצר שוובל בין חיי היום-יום והרחוב ובין האמנות.
איוון שוובל, ללא כותרת [האמן וגרטה גרבו], 1990, מתוך הסדרה בעקבות הסרט גרנד הוטל [בימוי: אדמונד גולדינג, 1932, MGM],
טכניקה מעורבת על בד, 97x116 ס'מ, אוסף אדוה פרנק שוובל [צילום: דניאל חנוך]
התערוכה התאפשרה הודות לשיתוף פעולה הדוק עם משפחת האמן. למעלה מעשור לאחר פטירתו של האמן איוון שוובל [1932–2011], תערוכה זו מציעה לחשוף ולחדש את ההיכרות עם היוצר ועם יצירתו. מתוך החומר הארכיוני הרב שהשאיר אחריו, ובמאות הציורים, הרישומים והתחריטים שלו, מתגלה אמן טוטלי, קודח, שהציור הוא עבורו צורך קיומי. יומני העבודה של שוובל מהווים ציר מרכזי בחשיבה על התערוכה הנוכחית. הם מתעדים את תהליכי עבודתו, כ'סטורי בורדס', ומדגישים בה חשיבה קולנועית, אסתטיקה דינמית של קומיקס ואלמנטים מהתרבות האמריקאית. שוובל העיד שעבורו בד הציור הוא בבחינת מסך קולנועי המאפשר את התרחשותו של הבלתי אפשרי. לא פעם צייר וילונות גדולים בצידי הבד, כמו באולם קולנוע ישן, התוחמים את המרחב המדומיין. רבים מציורי השמן שלו צוירו על גבי ניירות או תצריבים של מראות נוף עירוני או טבעי, כמו מסכי רקע מצוירים. בפרויקט FSP – ציור העומד חופשי משנות השבעים של המאה העשרים, בנה שוובל קירות והציב אותם במקומות שונים בארץ. אפשר לראות ב'ציור העומד חופשי' גם ייצוג של הצייר עצמו – העומד חופשי, שייך לא שייך. הקירות, שאמורים היו לשמש מצע לציורי נוף, נדמים בדיעבד כמסכי 'דרייב-אין' הניצבים בדד במרחב, נטועים במקום ובו בזמן זרים ומובחנים ממנו. שוובל ראה בעיני רוחו פרויקט דומה גם ברחבי העיר ניו-יורק, כפי שעולה מסדרה שהגה באותה תקופה ובה הדמיות של קולאז' אורבני המחברות בין צילום לציור. התוכניות הללו, שלא מומשו, מעלות לתודעה רטוריקה של שלטי חוצות [בילבורדס] ומלמדות על הזיקה החזקה שיצר שוובל בין חיי היום-יום והרחוב ובין האמנות.
איוון שוובל, ללא כותרת [האמן וגרטה גרבו], 1990, מתוך הסדרה בעקבות הסרט גרנד הוטל [בימוי: אדמונד גולדינג, 1932, MGM],
טכניקה מעורבת על בד, 97x116 ס'מ, אוסף אדוה פרנק שוובל [צילום: דניאל חנוך]
אביבה אורי: כוחו של גורל
עבודות מאוסף בנו כלב
אוצר: בנו כלב
את תערוכתה של אביבה אורי, 'כוחו של גורל', אצר החוקר והאספן בנו כלב מתוך עבודותיה באוסף שלו. במשך שנים אסף כלב, בתשוקה ובמחויבות עמוקה, אוסף ובו מיטב העבודות של האמניות והאמנים המודרניים שפעלו בארץ. התערוכה מעידה על הדיאלוג בין אורי לכלב, בין אספן ליצירת אמנות – אהבה ממבט ראשון, שהלכה והתעצמה עם כל עבודה חדשה שלה שראה. דיאלוג נוסף המקבל ביטוי בתערוכה הוא הקשר הזוגי בין אורי ודוד הנדלר – באמצעות רישומים של הנדלר ופתקי אהבה ויום-יום שהחליפו ביניהם. בתערוכה משולבות גם שתי עבודות מאוסף מוזיאון הרצליה, תרומתו של האוצר יונה פישר ז'ל, לצד תצלומי דיוקנה של אביבה אורי שתועדו ביד האמן של הצלם אברהם חי. אביבה אורי הלכה לעולמה ב-1 בספטמבר 1989. בימי חייה הוצגו יצירותיה במיטב הגלריות וכמעט בכל המוזיאונים בארץ. התערוכות הקנו לה מעמד קנוני, של יוצרת פורצת דרך ו'ציירת של ציירים'. הטיפול שלה בנייר והווירטואוזיות של הקו שלה השפיעו על מיטב אמני תקופתה, שעקבו בעניין רב אחר כל חידוש והתפתחות שבאו לידי ביטוי בעבודותיה. ב-2005 נערכה לה תערוכה רטרוספקטיבית גדולה במשכן לאמנות, עין חרוד [אוצרים: גליה בר אור וז'אן פרנסואה שוורייה], אך פרט לכך הוצגו עבודותיה בשנים שלאחר מותה רק בכמה 'תערוכות זיכרון' קטנות, שחלקן היו תערוכות מכירה. רק עבודות ספורות שלה כלולות בתצוגות אוספי הקבע של המוזיאונים המרכזיים בארץ. איזה סיכוי יש, אפילו ליוצרת-על בסדר גודל של אורי, להמשיך להשפיע על התרבות הישראלית העכשווית, כשעבודותיה מוצגות לעיתים כה נדירות? התערוכה בוחנת את הגבול הדק שבין הכוח היצירתי ובין אובססיביות לשמה. כבר בעבודות המוקדמות שלה, משנות החמישים ותחילת שנות השישים, אפשר למצוא את רוב אוצר המילים האמנותי של אורי. בחלק מעבודותיה הקו נקי, שוטף, ברור ונזירי והיא שולטת בו שליטה מלאה, אך בעבודות אחרות ניכר בבירור שמרגע שעפרונה נגע בגיליון הנייר, הקו הוא השולט בה.
אביבה אורי, ללא כותרת, שנות ה-50 של המאה ה-20, עיפרון על נייר, 47.5x34.5 ס'מ, אוסף בנו כלב [צילום: אברהם חי]
עבודות מאוסף בנו כלב
אוצר: בנו כלב
את תערוכתה של אביבה אורי, 'כוחו של גורל', אצר החוקר והאספן בנו כלב מתוך עבודותיה באוסף שלו. במשך שנים אסף כלב, בתשוקה ובמחויבות עמוקה, אוסף ובו מיטב העבודות של האמניות והאמנים המודרניים שפעלו בארץ. התערוכה מעידה על הדיאלוג בין אורי לכלב, בין אספן ליצירת אמנות – אהבה ממבט ראשון, שהלכה והתעצמה עם כל עבודה חדשה שלה שראה. דיאלוג נוסף המקבל ביטוי בתערוכה הוא הקשר הזוגי בין אורי ודוד הנדלר – באמצעות רישומים של הנדלר ופתקי אהבה ויום-יום שהחליפו ביניהם. בתערוכה משולבות גם שתי עבודות מאוסף מוזיאון הרצליה, תרומתו של האוצר יונה פישר ז'ל, לצד תצלומי דיוקנה של אביבה אורי שתועדו ביד האמן של הצלם אברהם חי. אביבה אורי הלכה לעולמה ב-1 בספטמבר 1989. בימי חייה הוצגו יצירותיה במיטב הגלריות וכמעט בכל המוזיאונים בארץ. התערוכות הקנו לה מעמד קנוני, של יוצרת פורצת דרך ו'ציירת של ציירים'. הטיפול שלה בנייר והווירטואוזיות של הקו שלה השפיעו על מיטב אמני תקופתה, שעקבו בעניין רב אחר כל חידוש והתפתחות שבאו לידי ביטוי בעבודותיה. ב-2005 נערכה לה תערוכה רטרוספקטיבית גדולה במשכן לאמנות, עין חרוד [אוצרים: גליה בר אור וז'אן פרנסואה שוורייה], אך פרט לכך הוצגו עבודותיה בשנים שלאחר מותה רק בכמה 'תערוכות זיכרון' קטנות, שחלקן היו תערוכות מכירה. רק עבודות ספורות שלה כלולות בתצוגות אוספי הקבע של המוזיאונים המרכזיים בארץ. איזה סיכוי יש, אפילו ליוצרת-על בסדר גודל של אורי, להמשיך להשפיע על התרבות הישראלית העכשווית, כשעבודותיה מוצגות לעיתים כה נדירות? התערוכה בוחנת את הגבול הדק שבין הכוח היצירתי ובין אובססיביות לשמה. כבר בעבודות המוקדמות שלה, משנות החמישים ותחילת שנות השישים, אפשר למצוא את רוב אוצר המילים האמנותי של אורי. בחלק מעבודותיה הקו נקי, שוטף, ברור ונזירי והיא שולטת בו שליטה מלאה, אך בעבודות אחרות ניכר בבירור שמרגע שעפרונה נגע בגיליון הנייר, הקו הוא השולט בה.
אביבה אורי, ללא כותרת, שנות ה-50 של המאה ה-20, עיפרון על נייר, 47.5x34.5 ס'מ, אוסף בנו כלב [צילום: אברהם חי]
רותם עמיצור: הארץ השטוחה
אוצר: עידו מרקוס
פרויקט מונומנטלי שהתחיל במפגש מקרי של האמנית הצעירה רותם עמיצור עם רפרודוקציה קטנה ודהויה של לוח אחד מתוך תשעה בציור מפורסם של אמן הרנסנס אנדראה מנטניה, תהלוכת הניצחון של יוליוס קיסר [1484-92]. בעקבות אותו מפגש יצרה עמיצור אינספור פרשנויות למבנה הציור בצבעוניות חזקה ורוטטת, בטכניקה המשלבת ציור וקולאז'. הפרויקט אינו חותר לחקור את הציור ואינו מבקש לחקותו או להעתיקו, אלא לחשוף את הצירים שבבסיסו, את שורשיו, ומהם לבנות מלודיה אחרת.
שפתה ההיברידית של עמיצור, בין ציור לקולאז', שואבת השראה ממסורות אמנות שונות, כמו גם מטכניקות של עבודות טלאים [quilts] וטקסטיל. היא אינה מסתירה את תהליך העבודה: אלפי חורים קטנים בניירות המרכיבים את הקולאז'ים מעידים על השינויים שנעשו בהם בתהליך היצירה; מפת חורים המייצגת את תנועת הידיים היוצרות ושינוי מתמיד בניסיון להטיל עוגן. חומר הגלם בעבודותיה של עמיצור הוא נייר לבן ופשוט, שאותו היא צובעת בצבע תעשייתי, המשמש כבסיס למגוון פעולות מורכבות ומפגשים מפתיעים. הניירות החתוכים שלה נראים כיבשות השטות במעין תנועה טקטונית על פני כדור ארץ שטוח, והתוצאה היא מחזה מרהיב, שפשטותו מבוססת על מלאכת מחשבת. התערוכה היא תולדה של דיאלוג מתמשך בין עמיצור לבין האוצר, האמן עידו מרקוס. השניים פועלים בעשור האחרון כחלק מקולקטיב של יוצרים ויוצרות בחיפה.
רותם עמיצור, הארץ השטוחה 2, 2020, קולאז' ניירות צבועים, 200x200 ס'מ' [צילום: יובל חי]
רותם עמיצור, הארץ השטוחה 2, 2020, קולאז' ניירות צבועים, 200x200 ס'מ' [צילום: יובל חי]
תערוכות חורף 2023
פתיחה: 14 בינואר 2023
נעילה: 20 במאי 2023
במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית,
רח' הבנים 4, הרצליה
שעות פתיחה: שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי ושבת: 10:00 – 14:00, ימים שלישי וחמישי 16:00 – 20:00, ימי ראשון סגור
דמי כניסה – 30 ש'ח.
כניסה חינם– ידידי המוזיאון, ילדים ונוער עד גיל 18, חברי ארגון יד לבנים, עיתונאים, חברי איקו'ם
מה שנשאר תערוכת יחיד | נעמה עילם
הישג חשוב לזכויות המיגון בתל אביב-יפו - התאחדות האדריכלים ובוני הערים בישראל
תכנון ועיצוב מטה חברה בברזיל
למרות הכל: ענף האדריכלות והעיצוב בתנועה
רענון אביבי לבית: מבצעים והשקות לפסח
מול הכנרת: בית שמרגיש כמו חופשה - אדריכלות ועיצוב: סטודיו 'רות ולבנה' 
צבע כאמירה של שמחה: השפה האופטימית של סטודיו טולה
נשים שיודעות לבנות, לעצב ולהוביל 
קולקציות 2026 אביב
דווקא עכשיו: צאו החוצה מאת שי דוד, מעצב נוף, כרכום 
הגוונים החדשים באקריל - בלורן
מלון בוטיק פרטי: דירה בראשון לציון שעוצבה כפרק חיים חדש - מעצבת פנים שני חיוט
לא רק עיצוב - יצירה מחדש של בית - מעצבת פנים גלית ששון 
הצד השמח של העיצוב: הבחירות שעושות חג בבית
אהבה על שרטוטים: כשהשיפוץ הופך למבחן הזוגיות
|
||||||||