תערוכת יחיד למאייר דוד פולונסקי במוזיאון תל-אביב לאמנות || ארועים

במוזיאון תל-אביב לאמנות מוצגת תערוכת יחיד מקיפה ראשונה המוקדשת למאייר. דוד פולונסקי, הוא אחד מהמאיירים המרכזיים והפוריים ביותר הפועלים כיום בישראל. איוריו מלאי הצבע והתנועה נוצרים לטובת אנימציה, קומיקס, עיתונות, ספרי ילדים ועוד. עבודותיו מתאפיינות במנעד רחב של סגנונות המשתנים בהתאם לתוכן ולמדיה במסגרתם הם נעשים ובנקודות מבט שונות ובלתי צפויות, הנשענות על מקורות רבים מתולדות האמנות ותולדות האיור, דרך קולנוע ועד לאמצעי תקשורת פופולרית.

דוד פולונסקי נולד בקייב ב-1973 ועלה לישראל כשהיה בן שמונה. לאחר לימודיו בבצלאל החל את דרכו כמאייר לעיתונות ולטלוויזיה. לתודעה הציבורית פרץ עם עבודתו על הסרט ואלס עם באשיר [2008, במאי: ארי פולמן], שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר. מאז נוספו לגוף העבודה שלו אינספור פרויקטים במדיומים רבגוניים. במבט של אמן הנודד מהמקורות הרבים של התרבות האירופית אל המקומיות הארצישראלית, הנופים באיוריו שזורים בתריסולים, מרפסות ודודי שמש. הדמויות המשוטטות בהם לבושות גופיות וכפכפים ואת הצללים החזקים מטילה השמש הקופחת של הקיץ הישראלי. בין לילות חיפה לגני תל-אביב, בין חורבן בית שני למלחמת לבנון הראשונה, פולונסקי לוכד ומגדיר את התרבות החזותית הישראלית.התערוכה במוזיאון תל אביב מתחקה אחר רוחב היריעה בה פולונסקי פועל והתייחסותו להיסטוריה והתרבות הישראליים. היא מאגדת ומציגה מאות דימויים של רישומי הכנה, ציורים, תצלומים, בובות, סצנות קולנועיות וחומרי ארכיון אשר שימשו אותו בהכנת פרויקטים, ביניהם הסרטים ואלס עם באשיר, כנס העתידניים ואגדת חורבן, הספרים אנה פרנק: היומן הגרפי, הכבש השישה עשר, פרח נתתי לנורית, על עלה ועל אלונה ועוד רבים אחרים.

התערוכה בחסות ''רנואר'' שהשיקה את קולקציית האופנה ''ישראליאנה'' עם איוריו של פולונסקי.
בין הפרויקטים המרכזיים בתערוכה ''איורים: דוד פולונסקי'':
ואלס עם באשיר, ישראל-גרמניה-צרפת, 2008 .במאי: ארי פולמן. מעצב ומאייר ראשי: דוד פולונסקי
''הגיבור צף בים. הכל צבוע בגוונים של כתום ושחור, עד שהוא יישיר מבט למציאות וימלא את החלל בזיכרון, ואז שוב יופיע הצבע הכתום, הרבה כתום''.
ואלס עם באשיר, בבימויו של ארי פולמן, הוא סרט אנימציה למבוגרים באורך מלא שב-2008 זכה בגלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר והיה מועמד לאוסקר. זהו הסרט התיעודי המונפש הראשון שזכה לתפוצה עולמית, והוא מגולל את מסע ההיזכרות של פולמן באירועי מלחמת לבנון הראשונה [1982], ובייחוד בשאלה היכן היה כאשר התרחש הטבח בסברה ושתילה. בעוד שסרטים תיעודיים מנסים להיצמד לעובדות כדי לשחזר את האירוע, פולמן מעוניין בחוויה האישית ומתמקד בפוסט-טראומה ובפערי הזיכרון בין עבר והווה. מדיום האנימציה נבחר להמחשת המהלך הודות לכוחו בתיאור מצבי תודעה נזילים וחדירה לחורי הזיכרון. דוד פולונסקי, המאייר הראשי והמעצב האמנותי, מנצל את איכויותיו של המדיום כדי לגשר בין מה שניתן לייצוג ומה שחומק ממנו, ויהיה זה העבר המתעתע או המראה של נופי לבנון בימי המלחמה. הערבוב בין צילום וציור והצבעוניות העזה והסמלית מעניקים עומק ומשרתים את הנפח הרגשי של הסרט: הם מבליטים את ההבחנה בין ייצוג למציאות ויוצרים ריחוק המאפשר התמודדות עם המראות הקשים.


ואלס עם באשיר. קרדיט: דוד פולונסקי

טינקרטנק
מאת: נורית זרחי. אייר: דוד פולונסקי. הוצאת כתר, 2012.
'כשהתחלתי לעבוד על הספר הייתי בעיצומה של התאהבות באנימציה של שנות ה-30. הרגשתי שהסגנון הזה מתאים לבטא את המתח שקיים בסיפור בין המתיקות של עולם הפיות לבין הדרמה של עיצוב זהותה של הגיבורה בניגוד לתכתיבי המוסכמות'.
טינקרטנק היא פיה שלא מצליחה להשתלב בעולם הפיות הקליל והוורוד. היא נזרקת לארץ על-ידי מלכת הפיות, ומנסה למצוא את מקומה בעולם. בבואו לתאר את החריגות של טינקרטנק בעולם הפיות, פנה דוד פולונסקי אל האנימציה המוקדמת והחתרנית של מקס פליישר [Fleischer], שבעיצוב דמותה של בטי בופ הכניס מהפכה סגנונית בתחום. לעומת דקיקות ה'ברבי' הבלונדינית של שאר הפיות, טינקרטנק מעוצבת כגרסה ילדית של בטי בופ: נמוכה, כהת שיער, בעלת עיניים גדולות ולבושה בחולצה גדולת מידות, גרביים מפוספסים ונעלי צבא כבדות. טינקרטנק היא הניגוד של דמות הפיה או נסיכת דיסני שהתקבעה בתודעה החזותית. זוויות המבט בעולם הפנטזיה של טינקרטנק הן קולנועיות ודרמטיות, וכך גם גודלן המשתנה של הדמויות. העורבת מיס אובריין, הנוחתת על כתפי טינקרטנק בתחילת הספר, גדלה בהמשך ומאפשרת לטינקרטנק לרכוב עליה. מעופן של השתיים מעל ערים וכפרים מסתיימת בכפולת עמודים ספירלית, הממחישה את ממדי הזמן והמרחק ואת מבטה של הגיבורה על עולמם של בני האדם.


טינקרטנק. קרדיט: דוד פולונסקי

אגדת חורבן
ישראל 2021 . במאי: גידי דר. ציורים: דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט.
'ה-production value מגיע מהמורכבות של הציור, מהעושר שלו, מזה שאפשר להסתכל עליו במשך כמה שניות. וזה לֶקח מתולדות האמנות, מציור בארוקי רנסנסי, ציורי-ענק היסטוריים שאת יכולה לעמוד מולם עשרים דקות ולהתבונן'. אגדת חורבן הוא אפוס היסטורי המבוסס על סיפור המרד ברומאים ומלחמת האחים שהובילה לחורבן בית שני בשנת 66 לסה'נ, כפי שהוא נדון בתלמוד הבבלי. הציורים המרכיבים אותו, כ-1,500 במספר, אינם מונפשים ליצירת תנועה. אלה אמנם ציורים סטטיים שצוירו במחשב, אך הם נראים כציורים בצבע שמן או פסטל, והמצלמה המשתהה על כל ציור מאפשרת התבוננות בקומפוזיציה ובפרטים לפני המעבר לציור הבא. במקרים אחדים, המצלמה נעה על פני הציורים עצמם. את הציורים יצרו דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט במשך כשבע שנים. כל ציור מנסה לשחזר מבחינה היסטורית את היומיום של תקופת המרד – את רחובות ירושלים ובנייניה, תפאורת בית המקדש, לבושה של המלכה ושל פשוטי העם, פני הדמויות. כדי לדייק ככל האפשר, ובהעדר מקורות ראשוניים של ייצוג חזותי, חרגו המאיירים מן המידע הנמסר בכתובים אל מקורות חזותיים משניים, כגון דגם ירושלים בימי בית שני המוצג במוזיאון ישראל, כך שהציורים עצמם מתקבלים כייצוג של זיכרון היסטורי קולקטיבי. להדגשת הפאתוס ההיסטורי, התבססו הציורים על סגנונות שונים של ז'אנר הציור ההיסטורי, דוגמת ציוריו של קראוואג'ו או ציוריו האוריינטליסטיים גדולי הממדים של דלקרואה, וכן על אפוסים הוליוודיים כמו אלה של הבמאי ססיל ב' דה-מיל.


אגדת חורבן. קרדיט: דוד פולונסקי

לילה בלי ירח
מאת: שירה גפן ואתגר קרת. אייר: דוד פולונסקי. הוצאת עם עובד, 2006. 'רציתי להפגיש את הסגנון של המאייר האוקראיני גיאורגי נרבוט עם נופי חיפה, בתוספת תבלינים יפניים ונגיעות של אנימציה אמריקאית משנות ה-30'. הילדה זוהר מגלה שהירח נעלם בשמים, ויוצאת למסע כדי למצוא אותו ולהחזירו למקומו. החיפוש אחר האור, כמוטיב מרכזי בספר, מודגש באיוריו של דוד פולונסקי ובצבע הכסף שבחר לדפים. נוכחותה של זוהר, שגם בשמה גלום האור, מאירה כל דף ברעמת תלתליה הבהירה, ופוגשת במסעה דמויות נוספות המייצגות מופעים של אור: חתול מפונק המתמתח בצורת ירח, שוטר קפדן המאיר את העולם בפנסו, או איש בבקתה שקרחתו בוהקת. הצבע הכסוף של אור הירח, כאור הבוקע בחשכה, משמש רקע לאיורים וממלא את הפערים בין טקסט לאיור ליצירת אודיסיאה קסומה. האיורים כמו מהלכים בין אימת הלילה ויופיו ומציגים זוויות ראייה קולנועית שאינה שגורה בספרי ילדים. בהשראת יוצר האנימציה היפני הייאו מיאזאקי, הטבע והדומם מתעוררים לחיים והמציאות מתערבלת בפנטזיה. מאחר שהסיפור מתייחס לספרה הקלאסי של פניה ברגשטיין, ויהי ערב [1949], שבמרכזו מסע לילי של ילדה, גם באיוריו התייחס פולונסקי לספר זה. את ויהי ערב אייר חיים האוזמן [2006-1921], שהגיע ארצה מגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה ונחשף בילדותו למבע העיצובי שהיה נהוג בה באותן שנים. עם צאת הספר, קבלו כמה מן המבקרים שהחזות הבלתי ישראלית של איוריו, בעיקר בדמות הילדה הבלונדינית ולבושה האירופי, זרה לרוח החלוצית. פולונסקי, לעומתם, הולך בעקבות האוזמן ויוצר שושלת איורית חדשה לספרות הילדים הישראלית.


לילה בלי ירח. קרדיט: דוד פולונסקי

על עלה ועל אלונה
מאת: שירה גפן. אייר: דוד פולונסקי. הוצאת עם עובד, 2002. 'משך אותי לשלב בין משהו שהוא לא מכאן למשהו שמייצג את הנופים שהילדים בישראל מכירים. נולד מין חיבור בין נוף הדירה השכורה שגרתי בה בתל-אביב לבין הסגנון ששאבתי מתולדות האמנות, ערבוב בין ציור מושקע לבין הנוף התל-אביבי'. ספר הילדים הראשון שאייר דוד פולונסקי, מציג את מערכת היחסים הנרקמת בין אלונה לבין עץ, מנקודת מבטה של הילדה. האיור בוצע בצבעי אקריליק על לוחות עץ שמצא ברחוב, כאשר המצע המשותף של מרקמי העץ וצבעיו מחבר בין האיורים ומעניק להם חמימות אינטימית. הזרות הסגנונית של האיורים, המתכתבים עם ציור איטלקי מהרנסנס המוקדם, ממותנת בשילוב עם מראות טיפוסיים מרחובות תל-אביב. החזות התל-אביבית המוכרת יוצרת קִרבה וחיבור אל אתרי ההתרחשות – הגן התל-אביבי הטיפוסי, נופי הגגות עם דודי השמש, או אריחי הרצפה בדירתה של אלונה. הספר בנוי כ'פיקצ'רבוק' [Picturebook], שהופך את ההיררכיה הנהוגה בין טקסט לאיור. האיור מקבל בו מקום מרכזי, כאשר בחוויית הדפדוף החזותי נוצרים רבדי משמעות חדשים בין המלה לדימוי ובין קריאה להתבוננות.


דיוקן עצמי כעץ. קרדיט: דוד פולונסקי

איורים לעיתונות
במשך יותר מ-15 שנה, יוצר פולונסקי איורים רבים לעיתונות היומית, למוספי סוף שבוע ולמגזינים. בשל אילוצי האקטואליה ולוחות הזמנים הקדחתניים של ההורדה לדפוס, נוצרה סוגה ייחודית לתחום המותאמת לביצוע מהיר. כדי למשוך את תשומת הלב של המדפדפים, האיורים מתאפיינים לא-פעם בדרמטיזציה צבעונית, בצללים כבדים ובהקצנה קריקטורית. האיור לא רק מושך את תשומת הלב של הקורא, אלא גם מְתַקְשֵר את הכתבה באמצעים החזותיים של הדימוי וצובע אותה בגוון פרשני מוסף. בכושרו להעביר מסרים מופשטים ומורכבים, הוא מצליח לא-פעם להראות את הסמוי מן העין. במקרה של כתבת פרופיל, האיור חורג מתצלומי יח''צ שגרתיים ביצירת קִרבה לדמות, המתוארת לעִתים בגוון הומוריסטי. זווית ראייה יוצאת דופן או פרטי רקע בלתי שגרתיים מציגים את הדמות במבט ייחודי. אפשר להבחין בסגנון האיור המשתנה בהתאמה לנושאים השונים, תוך חידוד פרשני של תכני הכתבה ותמצות של שורה תחתונה.

מוזיאון תל-אביב לאמנות II איורים: דוד פולונסקי
פתיחה: 23.9.22
נעילה: 18.2.23
אוצרת: טל לניר

למידע נוסף ורכישת כרטיסים באתר מוזיאון תל אביב לאמנות:www.tamuseum.org.il