''מסע סביב חדרי'' תערוכה קבוצתית בגלריה דואק, ירושלים || ארועים

שם התערוכה הקבוצתית ''מסע סביב חדרי'' הוא בהשראת הרומן של גזביה דה מסטר בו הוא מאמין שאדם יכול למצוא את אושרו מבלי לצאת מחדרו; כל מה שהוא צריך זה ספרים, יצירות אמנות ובעיקר רעיונות שימלאו את ראשו. חלל החדר מתגלה כעולם אינסופי בו האדם מממש את חירותו האמיתית. האמנים הוזמנו על ידי האוצר האיטלקי ארמנו טדסקי והאוצרת הישראלית ורה פלפול להרהר במושג הבידוד והבדידות, הפיזי והנפשי, לאור תקופת הבידוד החברתי שנכפה על כולנו ברחבי העולם במהלך שנת הקורונה.

חלק מהאמנים שיחקו באור, אחרים פשוט תיארו את עצמם. חלק השתמשו בצבעוניות עזה, אחרים בשחור-לבן: כל אחד סיפר כיצד הוא חי וחווה את התקופה בדרכו שלו.
ארמנו טדסקי ביקש מכמה אמנים איטלקיים בולטים לעבוד על נושא החדר, לעבד את התחושה של שהות כפויה כמעט בתוך ארבעה קירות, האמנים הישראלים שבחבורה מתארים חללים ביתיים, דחוסים, חומריים מאד או בעלי צבעוניות בולטת. כל העבודות המוצגות מפתיעות ורב-משמעיות.


נולי עומר, 2019, עשר דקות אחרי, ריקמה, דובדבני עץ, עלים סינטטיים, 64x56. קרדיט צילום: אלה אורגד

מושגים כמו פרטיות, אוטונומיה וביטוי עצמי, אינטימיות, דמיון, הם נקודות התייחסות מרכזיות לעבודות התערוכה שיצרו אמנים איטלקים וישראלים בינלאומיים עכשוויים. התערוכה מנסה ליזום שיח חדש על רעיון החדר והמרחב האישי, המושפע מהשינויים המתמידים ביחסינו עם הסביבה, הטכנולוגיה ואחרות, בהמשך לדיון שמקורו בספרות הקלאסית.
אמנים פירשו את המושגים של חדר, בדידות, ריקנות. לדוגמה, טוביה רבה מתארת ​​את ונציה ריקה להפליא בזמן הקורונה, והכיסא הריק של קרלה צ'יוסאנו מרמז על תחושת נטישה. אריה ברקוביץ' יוצר קפסולה המייצגת מרחב ביתי דחוס. מאיה סמירה 'נוסעת' למקומות רחוקים זרים המוקרנים על גופה, בעודה נשענת על קיר בחדרה.
אנו פוגשים בתחושת הבדידות שמקרינות הדמויות הגלמודיות והביתיות המתוארות בצבעי מים של פטריציה קולומבו או בילדה הקטנה, העדינה של ואלריו ברוטי, או בדמויות הבלתי מוגדרות של פאולו ספינוליו. דיאלוג מתקיים בין החרדה בצילומיה של אקווה אאורה לבין הדמות של אדגרדו ג'יורג'י, המתבוננת דרך חור ומוארת דרכו, כמו קרן של תקווה. דמויות רבות מביטות מהחלונות הקטנים של שיכוני הדירות של ריקרדו גוסמארולי, אבל כולן דמויות בודדות, לא נראה שהן מנהלות דיאלוג זו עם זו.


ריקרדו גוזמרולי. קרדיט צילום: יח'ץ

האמנים לא רק פירשו את הבדידות שלהם בבית: הוגו נספולו, למשל, ראה את עצמו לבדו במוזיאון: המקום השומם הזה, זועק בדידות, שהרי בדרך כלל מסתובבים בו אנשים רבים בחללי התצוגה. עדי קיכלמאכר, לעומת זאת, ייצגה את החיפוש אחר עצמה במגירות הזיכרון שלה, וביטאה את המסע הפנימי שלה. דיאן חנין ספרא לוכדת את המרחב הביתי בצבעים אניגמטיים ומסתוריים בשעת בין ערביים והרקמות של נולי עומר מתארות רגעים יומיומיים דחוסים בחייהם הביתיים של בני זוג. פרנצ'סקה דוסיה, לעומת זאת, הרחיבה את אופקיה עד להקרנה של האגו שלה במרחב כוכבים. דדו שפירא, מתאר בצמידות שני כסאות המייצגים את ההמתנה למישהו ואת התקווה להיות מסוגל לחלוק את הבדידות. דניאל פלדהקר יוצרת קומפוזיציות ארכיטקטוניות קונספטואליות שקופות למחצה שנראות כמו איים ששרדו צונאמי והותירו מאחוריהם מכתבי פרידה וזיכרונות.

4 אמות, הביאנלה של ירושלים 2021 II מסע סביב חדרי

מציגים: הוגו נספולו, ואלריו ברוטי, דניאל פלדהקר, פטריציה קולומבו, נולי עומר, פאולו ספינוליו, טוביה רבה, ריקרדו גוסמארולי, דדו שאפירא, ג'יוצ'ינו אלבנטה, פרנצ'סקה דוסיה, אקווה אורה, עדי קיכלמאכר, אדגרדו מאריה ג'יורג'י, קרלה צ'יסיאנו, דיאן חנין ספרא, אריה ברקוביץ, מאיה סמירה.

אוצרים: ארמנו טדסקי, ורה פלפול

בגלריה דואק, משכנות שאננים, ירושלים
פתיחה חגיגית: יום שישי 12 בנובמבר
התערוכה תוצג עד סוף דצמבר בשעות הפעילות הרגילות של הגלריה.