פתיחת עונת הקיץ במוזיאון תל אביב לאומנות || ארועים

עונת הקיץ במוזיאון תל אביב לאמנות נפתחת רשמית השבוע ומציגה תערוכות קיץ חדשות, פעילויות לכל המשפחה, סדנאות לילדים ומבוגרים, ערכות יצירה, סיורים חוויתיים ומפגשים ייחודיים עם אמנים ואמנות בחללי המוזיאון. יוצג מיצב ענק של האמן צדוק בן דוד הכולל 6,000 דמויות של נשים, גברים וילדים. בנוסף, תערוכת יחיד של האמן דוד וקשטיין, שהיא תערוכה קבוצתית המונית בהשתתפות תלמידים, בני נוער, ילדים ומבוגרים - קהל המבקרים במוזיאון.

צדוק בן-דוד / אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי
18.6.21 – 4.9.21
אוצרות: מירה לפידות , טל לניר
גלריה ע'ש לילי ויואל משה אלשטיין - הבניין ע'ש שמואל והרטה עמיר
המיצב הענק במוזיאון ''אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי'' כולל מעל 6,000 דמויות של נשים, גברים וילדים. את כולם ראה האמן צדוק בן-דוד בנסיעותיו ברחבי העולם - בשוק בקזחסטאן, ברחובות טוקיו, ליד הסטודיו שלו בלונדון, על חוף הים בתל אביב ואפילו באנטרקטיקה – אך לא הכיר אותם באופן אישי.
משהו בנוכחותם, בהבעת פניהם או בתנועה שעשו בהיסח הדעת, משך את תשומת ליבו, והוא צילם אותם. את התצלום עיבד בן-דוד תחילה לרישום קווי בעיפרון, ולאחר מכן הפך את הרישום בטכניקה של צריבה בחומצה למגזרת מתכת דקיקה צבועה בשחור. אלפי הדמויות הקטנות ניצבות על מצע חולי הנפרש על פני מאות מטרים רבועים, במרווחים קבועים זו מזו. יחד הן יוצרות נוף אנושי מורכב.


צדוק בן דוד - אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי - צילום אלעד שריג

בן-דוד החל לעבוד על המיצב עוד ב-2015, בכל חודש שחלף הלך וגדל המיצב, ועוד ועוד דמויות נוספו לו. אך נדמה שלא רק הממדים של המיצב השתנו עם הזמן, כי אם גם אופן ה'קריאה' שלו. שנת הקורונה הוסיפה ליצירה רובד מפתיע ולא צפוי של משמעות: רגישות מחודדת שלנו, הצופים, למושגים של התקהלות, תנועה בין מדינות וגבולות פתוחים שנתפסו כדברים מובנים מאליהם, ולפתע הפכו אסורים. המרווחים בין הדמויות נדמים כשמירה קפדנית על הנחיות הריחוק החברתי.
בעקבות הימים המדממים של חודש מאי נעשה המיצב טעון עוד יותר: האלימות המזוויעה בין שכנים הייתה נעוצה בזיהוי – מי כמוני, משלנו, ומי אחר; מראה, לבוש ושפה קבעו לחיים ולמוות, ההרס והאובדן היו ביטוי מכאיב לחוסר היכולת לראות במי שמעבר לגדר, אדם. יש אפוא שמחה מחודשת באפשרות להתכנס שוב יחד לראות את המיצב שובה הלב בפרטיו, המהווה תזכורת כמה כל אחת ואחד הם ייחודיים, יקרים וחד-פעמיים.


צדוק בן דוד - אנשים שראיתי ומעולם לא פגשתי - צילום אלעד שריג

דוד וקשטיין: תערוכה רבת-משתתפים
18.6.21 – 19.10.21
המרכז החווייתי למשפחה ע'ש יונס וסוראיה נזריאן
אוצרת: רותי דירקטור. עוזרת לאוצרת: גלית לנדאו-אפשטיין
בשיתוף אגף החינוך לאמנות במוזיאון תל אביב
תערוכת יחיד שהיא בה בעת תערוכה קבוצתית ואפילו תערוכה המונית בהתהוות שעומדות מאחוריה אין ספור ידיים. הגלריה, כפי שתיראה עם פתיחתה לקהל הרחב, תלך ותשנה פניה: היא תתמלא בעבודות פסיפס שייעשו בזמן הצגת התערוכה במוזיאון, על ידי האמן ובשיתוף אמנים נוספים, סטודנטים, תלמידים, בני נוער, ילדים ומבוגרים - קהל מבקרי המוזיאון.
התערוכה היא ביטוי לפעילות האמנותית- חינוכית- קהילתית של האמן דוד וקשטיין כפי שהתפתחה במשך עשרות שנים, מאז סיים את לימודיו בבצלאל בסוף שנות ה-70, והקים את סדנת האמנות ביבנה. הוראת האמנות הפכה עבורו לשפה אמנותית, ולמעשה אמנותי בפני עצמו. ב-1997 הגיע לראשונה למתנ'ס באופקים, ומאז הוא נוסע למקומות שונים ברחבי הארץ [נצרת, רמלה, רהט] כמו סוכן-נוסע של אמנות, ומקיים פעילות אמנותית עם בני נוער, בשיתוף סטודנטים לאמנות. החל משנות ה-90 התגבשה העבודה הקהילתית שלו סביב פסיפס, מדיום שמזמין עבודת צוות, וגם מציף סוגיות עקרוניות של עשיית אמנות: טביעת יד אישית מול עשייה אנונימית, אינדיבידואליות מול עבודה שיתופית. התערוכה מעלה שאלות בדבר אמנות, חינוך וילדים, חברה, אמנות מגויסת, יצירה קולקטיבית והאגו של האמן. היא מציעה את ההתארגנות הקבוצתית כאפשרות, כטקטיקה וכאידיאולוגיה.


דוד וקשטיין, שמות, 2020-2014, פסיפס על דיקט, פרט, אוסף האמן

בתערוכה במוזיאון תל אביב, מצגות עבודות פסיפס המורכבות משני מוטיבים מרכזיים בעבודתו השיתופית: מוטיב צמחי קישוטי, שמקורו באריח תורכי מהמאה ה-16, ושמות פרטיים של אלו שעובדים איתו-ילדים, נערים וסטודנטים לאמנות. קיר אחד בגלריה מכוסה ב-140 ריבועי פסיפס, שנעשו מ-2005 עד 2021 על ידי וקשטיין ושותפיו, ומולו שני קירות ריקים שיתמלאו בפסיפס ככל שתימשך התערוכה.
מחוץ לגלריה, על פני קיר נוסף, מוצגים שמות פרטיים כתובים באבני פסיפס קטנות, לעיתים בתוספת שם משפחה, שמות ההורים ומקום המגורים. חיבורם יחד של השמות – בעברית, באנגלית ובערבית – על קיר אחד, מציף מאליו טווח אסוציאציות בין קיר הנצחה לשרידים ארכיאולוגיים לרשימת משתתפים. בהקשר של אמנות, אי אפשר שלא לחשוב עליהם גם כעל חתימה של האמן, ובהקשר של התערוכה, מתבקשות השאלות: מיהו האמן, או מיהם האמנים, מאחורי התערוכה של דוד וקשטיין.בהשראת קיר השמות, מוזמנים ילדים, משפחות ומבקרי המוזיאון ליצור עבודות עם השמות שלהם, ולקחת חלק בתהליך התערוכה. פתיחת תערוכה מציינת בדרך כלל סיום של תהליך. במקרה זה, פתיחת התערוכה תסמן את ראשיתו של תהליך עשייה מורכב, בהשתתפות מאות אנשים נוספים.


דוד וקשטיין, מגדל בבל, 2021-2005, פסיפס, פרט, אוסף האמן

עונת הקיץ במוזיאון תל אביב לאומנות
פתיחה: 18/6/2021
שדרות שאול המלך 27, תל אביב יפו

למידע נוסף,היכנסו לאתר www.tamuseum.org.il