המורה שהפכה למעצבת מרחבי למידה- ראיון עם עידית אבו || ראיונות

לאחר שנים של עבודה כמורה לאמנות, הבינה עידית אבו כי לחללי למידה נכונים ישנה השפעה מכרעת על התפתחות התלמידים. את התובנות שפיתחה החליטה לקחת צעד אחד קדימה ויצאה ללמודי תואר שני באוריינות חזותית בסמינר הקיבוצים בשילוב לימודי עיצוב פנים. מאז עובדת אבו על מרחבי למידה בעיקר מול המגזר הציבורי ומוסדות חינוכיים ועוזרת להם להתאים עצמם למאה ה21.


בית ספר באבו טור, צילום: שי אפשטיין

כמי שחיה הן את נושא ההוראה והן את עולם העיצוב כבר לא מעט שנים, מאמינה אבו כי תהליך הלימוד הוא אינסופי מהסיבה הפשוטה כי לכל דור יש צרכים שונים. ''עיצוב המרחב הלימודי צריך להתאים את עצמו לצוות הפדגוגי'', אומרת אבו. ''אם נחשוב לרגע כמה שנים מורות ומורים, מנהלות ומנהלים, נשארים במערכת החינוך יהיה קל יותר להבין למה תהליכים פדגוגיים קשים לשינוי, מורים מסגלים לעצמם תהלכי עבודה מסויימים שאיתם הם עובדים במשך שנים, ולמרות שיש מוטיבציה להתקדם ולשנות, זה לא תמיד קורה בקצב הרצוי, גם נושא התקציבים הוא בעייתי, דבר שדוחק את העיצוב לתחתית סדרי העדיפויות''


מסדרון בית ספר כסביבת עבודה, בית ספר עין ראפה, צילום: דקל אבו

רוב בתי הספר, למעט בתי ספר חדשים, בנויים כמסדרונות ארוכים מהם יוצאות כיתות. מדוע יש צורך להמציא מחדש את עיצוב מרחבי הלמידה ולא פשוט לעשות קופי פייסט לעיצוב קיים שכבר עשית?

שאלה טובה שמחדדת מה אנחנו חושבים על מערכת החינוך. גדלנו בתוך מערכת שבשבילה כל התלמידים נראו אותו הדבר, לא היה ביטוי לייחודיות ולשונות בין תלמיד לתלמיד. לאורך שנים בתי הספר היו בנויים על פי אותה פרדיגמה, אם נכנסת לבית הספר היה לך ברור מיד לאן נכנסת רק על פי האדריכלות ולכך שיטת ה-''קופי-פייסט'' התאימה.
לשמחתינו התפיסה הזאת הולכת ומשתנה. היום לכל מוסד חינוכי ומי שמנהל אותו של DNA שונה וחזון דידקטי שונה. המנהלים, הצוות וקהילת הלומדים שואפים ליצור יחודיות, בידול ומענה על צרכים שונים. המסקנה המתבקשת היא שגם העיצוב צריך להתפר כמו חליפה טובה שמתאימה בדיוק לחזון הספציפי של בית הספר עם דגש על פרסונליות והתאמה לקהילה.


מסדרון בית ספר כסביבת עבודה, בית ספר עין ראפה, צילום: דקל אבו

ספרי לנו מהי ההשפעה של חללי למידה מעוצבים על התלמידים?

בזמנו פגשתי מנהל בית ספר שרצה להתייעץ איתי על אפשרות לפרוייקט. בתום הפגישה אמר לי – עידית לא חבל להשקיע כל כך הרבה כסף על עיצוב מחדש? הרי הילדים בכל מקרה יהרסו הכל. בקשתי ממנו שיביט סביב, ויתאר לי מה הוא רואה, אפשר היה לסכם זאת בשתי מילים : מחסן גרוטאות.
אמרתי לו, אם אתה מאפשר לחלל להיראות ככה למה שהילדים לא יתייחסו אליו ככה? לאחרי שיפוץ ועיצוב החלל אותו מנהל ניגש אלי ואמר: הילדים מבקשים לחלוץ נעליים לפני שהם נכנסים לחלל המעוצב והם מקפידים להתנהג בו בצורה מכבדת. אני חשובת שזה אומר הכל.
אם החלל מותאם לתלמידים הם יעריכו אותו ויהנו ממנו ואין ספק שזה יגרום לתוצאות טובות יותר גם פדגוגית. יש אינספור מחקרים שמוכיחים את הזיקה הישירה שיש בין הארכיטקטורה של המבנה מול התנהגות המשתמשים בו. בכוחה של האדריכלות לדרבן את הפדגוגיה.


M21 – מרחב עתידי, בית ספר תיכון ע'ש יצחק נבון, מודיעין, צילום: דקל אבו

מה מעורבות הצוות כאשר נגשים לעצב חלל למידה מוסד חינוכי?

אני אוהבת לייצר תהליך שלם של למידה ועבודה משותפת עם הצוות החינוכי. מעין קבוצת חשיבה שמערבת את הנוגעים בדבר. המרחב צריך לשרת גם את הצוות החינוכי וגם את התלמידים בצורה שווה. הרבה פעמים אין סנכרון בין הפדגוגיה לחללי הלמידה.אם אני רוצה שהתלמידים ילמדו בצורה ורסטילית, החלל חייב לאפשר זאת. גם צוות המורים צריך להבין את האפשריות התמונות בחלל כדי להפיק ממנו את המקסימום וגם כדי שיתווך אותו בצורה הטובה ביותר לתלמידים.מערכי שיעור יכולים להיות וחוויתיים ומסקרנים דרך שימוש נכון בחלל.
כיתה שקופה אולי יכולה לא להתאים למתימטיקה אבל לשיעור מדעים ומייקרים למשל, היא יכולה מאוד להתאים. אם הצוות החינוכי לא יבין שהוא יכול ליצור עניין גם אצל מי שלא נמצא פיית בכיתה אלא עובר במסדרון, זה פספוס. לכן התהליך צריך להיות מתוך הדברות.


M21 – מרחב עתידי, בית ספר תיכון ע'ש יצחק נבון, מודיעין, צילום: דקל אבו

מה למדת על הדור הצעיר דרך הפרוייקטים שלך?

למדתי שהילדים הם ססמוגרף. הם משקפים בצורה הטובה ביותר את המציאות. ניתן מיד להבחין האם פרוייקט הוא הצלחה או לא לפי רמת האינטראקציה שלהם עם החלל. הילדים הם חוד החנית של הטכנולוגיה והם חיים את המדיה, על כן לדעתי, יש צורך להסתכל כל הזמן לא רק על מה שקורה בתוך בית הספר כדי להבין אותם, אלא גם על מה שקורה מחוצה לו. המערכת הלינארית לא יכולה להמשיך ולהתקיים ויש להתאים את עצמינו העיצוב למערכת וורסטילית.


מרחב גמיש , עיצוב סביבת למידה בית ספר אופק, גבעת זאב

מרחב גמיש , עיצוב סביבת למידה בית ספר אופק, גבעת זאב

מי המעצב.ת/האמן.ת/האדריכל.ית שאת אוהבת ומהווה השראה בשבילך?

יש כמה דמויות שאני יכולה להביט עליהן כמקורות השראה חשובים בשבילי, אני מעריצה את התעוזה, האומץ, החתירה נגד הזרם והדמיון של פיקסו ואינשטיין. אבל אם נשאר בתחום העצוב והאדריכלות אז אבחר בטדאו אנדו, דרכו הנזירית להעברת רעיון מעוררת השראה. כשביקרתי במוזיאון ויטרה נכנסתי למבנה שתיכנן והרגשתי הכי קרובה שאפשר לאלוהים, ממש התעלות רוחנית.



ספרייה מעוצבת בבית ספר ענבלים, מודיעין, צילום: דקל אבו


ספרייה מעוצבת בבית ספר ענבלים, מודיעין, צילום: דקל אבו

יכול להיות שיש לך אובססיה לצבעוניות עזה ולברווזי גומי??

בהחלט! יש לי אובססיה לכל דבר שמזכיר לי את הילדות שלי. ברווזי גומי וסוכריות. אפילו קראתי לאחד הפרוייקטים שלי פרוייקט במבליק, הצבעוניות שלו נשאבה מצבעי הסוכריות. הילדות נוכחת גם בחיים וגם בעבודות וטמונה בה שמחת חיים גדולה, צבעים רוויים והשראה.