'ערה בלילה' - תערוכת יחיד של מלי דה- קאלו || ארועים

'ערה בלילה'

תערוכת יחיד של מלי דה- קאלו בגלריה הקיבוץ


'ערה בלילה', תערוכת יחיד של האמנית מלי דה- קאלו, שתיפתח בגלריה הקיבוץ ב- 8 בינואר, מציגה מקבץ ציורים מהשנה האחרונה ושתי עבודות וידיאו, במרכזן מעמידה האמנית את המרחב המשפחתי על מרכיביו השונים ואת מערכת היחסים המורכבת בין משפחה- בית- אמנות. נקודת המוצא של
דה- קאלו, הינה אוטוביוגרפית, דבר הניכר באופן מובהק בתערוכה הנוכחית.

עבודות הציור בתערוכה (שמן ואקריליק על נייר), עושות שימוש בתצלומים משפחתיים.
"שכבות של אירועים" מגיחות בהן כמעין הבהוב של עבר והווה הנמהלים יחד לרבדים של זיכרון ותודעה משפחתית. למראית עין, הן משדרות שקט ואינטימיות ביתית. עם זאת, הן מעוררות תהייה באשר למתרחש, משקפות מבט דואלי ומבקשות בדרכים שונות להדגיש את קיומו של מרחב פרטי ומופרד בתוך הקרבה המשפחתית הדחוסה.

הציורים, המאופיינים בצבעוניות מונוכרומטית בגווני אפור- שחור, עשויים שכבות, כשמתחת נראים עקבות של שכבת צבע אדום- הצבע בו מתחילים הציורים של דה קאלו. כמו בתהליך של בניית נרטיב משפחתי, נוצרות העבודות משכבות של דימויים המצוירים בשחור ובנזילות של הצבע, מתוך תהליך של ציור ומחיקה, גילוי וכיסוי. מבעד לשכבה המחוקה עולה דמות, או סיטואציה אחרת. לפעמים נראה כי העבר נאצר שם וכך הוא נותר מהדהד בהווה, כך שהדמות ממשיכה להתקיים גם בהיעלמותה.

שלושה מבין הציורים בתערוכה, מאזכרים את דימוי ה'פייטה' ומציעים נקודת מבט על קשרי האהבה המורכבים במשפחה.
דה- קאלו עושה שימוש בטכניקה של נזילות צבע, ויוצרת דמויות נמוגות, חלקיות, שאינן מצוירות עד הסוף. הטיפול הציורי מקנה לדמויות חוסר ממשות פיזית ונראה כי הן מבליחות כרסיסי תודעה מבעד לזיכרון רגשי של האמנית.

בשתי עבודות הוידיאו המוצגות בתערוכה עוסקת דה- קאלו בנקודות מפגש בין טריטוריות, במרחב הביניים בינה לבין משפחתה ובקונפליקט התמידי המתקיים בין הווייתה כאם להווייתה כאדם, כאמנית. העבודות מפגישות בין נקודת מבט של האמנית המצלמת לנקודת מבטה כאם.
דה- קאלו מותחת בהן את הגבולות שבינה ובין המרחב המשפחתי כאם וכאמנית ויוצרת מצב שבו פלישה ומאבק הישרדות מתקיימים יחד עם האינטימיות ופורשים דינאמיקה משפחתית מורכבת.

עבודת הוידיאו 'פינקלקראוט' (2005-6, 6:06 דקות ), מציגה לכאורה סצנה משפחתית טיפוסית של אם המקריאה סיפור לבתה במהלך ארוחת ערב. דה- קאלו מקריאה לבתה הקטנה מאמר מן העיתון על המהומות האתניות המתרחשות בפריז (2005),באופן שבו מקריאים סיפור ילדים, עם האינטונציות המתאימות. בתה שאינה מבינה את ה"סיפור", משחקת אגב כך במטריה אדומה, שרויה בעולמה הפרטי, ובד בבד, מקשיבה, מהנהנת, מגיבה, משתפת פעולה. נראה כי על אף שהבת אינה מבינה את תוכן הדברים, קיים בסיטואציה, קשר של הקשבה וסקרנות.

המאמר שמקריאה דה- קאלו לבתה, עוסק בעמדותיו של הפילוסוף היהודי- צרפתי אלן פינקלקראוט. פינקלקראוט, אינטלקטואל בולט בצרפת, הואשם בגזענות כלפי האזרחים הצרפתיים ממוצא צפון אפריקאי לאחר שיצא נגד המהומות האתניות שהתרחשו בפריז בשנת 2005.
ההקראה מזמנת שאלות מקבילות, בין המצב בצרפת, למצב בישראל, המשקף פחד מפני האחר, המוסלמי, הערבי. האם- האמנית, מאפשרת לטריטוריה הפוליטית הטעונה לפלוש לטריטוריה הביתית, למרחב האינטימי בינה לבין בתה, מתוך רצון להנכיח את קיומה הנפרד כאדם. ההקראה עבורה, הינה בבחינת אקט הישרדותי. היא מקריאה לבתה את מה שבעצם היא רוצה לקרוא, מה שמאפשר לה מצב של שפיות בתפקיד האם.



עבודת הוידיאו 'ערה בלילה' ( 2007, 9:05 דקות), בה צילמה האמנית את שלושת ילדיה ישנים, במהלך לילות טרופי שינה, עוסקת בטשטוש ובהפרת גבולות במרחב המשפחתי, בטבעה הפולשני של האהבה, ובאיזון השביר בין הפרטי- למשותף, בין אהבה- לאהבת יתר.
העבודה מורכבת משלושה פריימים, שבכל אחד מהם מתועד אחד הילדים בזמן שנת הלילה שלו. המצלמה צמודה לחזה של האמנית ומסגירה את תזוזות גופה וקצב נשימתה. הסאונד המלווה את העבודה- נשימת הילדים, נשמע בחלל התערוכה, ומקיים דיאלוג עם יתר העבודות בתערוכה.
האמנית נוקטת בתהליך מהופך: במקום שהמצלמה תהיה סטטית, בידיה, או על חצובה, הילדים המצולמים 'תפוסים- כלואים' במיטתם, כאשר המצלמה היא זו שבתנועה, מסגירה את תזוזות גופה וקצב נשימתה. דה-קאלו, נוכחת- נעדרת בעבודה, מתעדת את ילדיה, תוך חדירה למרחב האינטימי שלהם, בזמן היותם פגיעים ב"עריסה החמימה" בתחומי העצמי. האמנית נוטלת חלק פעיל בעבודה, תזוזות גופה וקצב נשימתה, מתאחדים עם קול נשימת הילדים לכדי "נשימה כפולה" ומוחקים את המרחב בינה לבין הילדים. היא מעידה כי על אף שקיבלה את הסכמת ילדיה לצילום, מהלך הצילומים נתפש בעיניה כחודרני ומטשטש את גבולות המותר והאסור בחיי משפחה, בחיי אהבה.

התערוכה מזמנת מבט על קיומו המורכב של הפרט בתוך המרחב המשפחתי, על גבולות האינטימיות, על המתח בין אתוס האמהות לשאיפות אישיות ועל קו התפר הדק בין האמנות לחיים.

מלי דה- קאלו , ילידת ישראל 1960, חיה ועובדת בת"א. במהלך השנים, עסקה בעיקר בצילום ובמיצב
ובשנתיים האחרונות היא עוסקת גם בציור. דה קאלו, בוגרת לימודי תואר ראשון בבצלאל, ורכשה תואר שני (MFA) באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה. היא זוכת פרס קרן שרת בשנים 1984 ו 1989.
במהלך השנים הציגה תערוכות יחיד בישראל ובארה"ב בין היתר בגלריה שלוש, בבית האמנים ת"א, בסדנאות האמנים, ובגלריות בסטנפורד ובסאן פרנציסקו. כמו כן, הציגה במסגרת תערוכות קבוצתיות בארה"ב, בגרמניה ובישראל, בין היתר במוזיאון חיפה, בביתן הלנה רובינשטיין, במוזיאון ינקו דאדא, בבית האמנים ת"א, בית האמנים ירושלים, בגלריה רוזנפלד, בגלריה קלישר,בגלריה נחשון ובגלריה קישון.

אוצרת: יעל קיני

התערוכה מארחת את יצירת המחול 'לאוטנג' של דניאל אגמי, רקדנית להקת בת שבע:
היצירה 'לאוטנג', היא כוריאוגרפיה המיועדת לרקדן אחד בחלל קטנטן עם צופה יחיד. הרקדנים, רקדני 'בת שבע' יתחלפו ביניהם וכך גם הצופים,לאורך המופע, הנמשך שעתיים. העבודה יוצרת חוויה של אינטימיות לצד תחושת זרות ואנונימיות. גבולות העבודה והמרחב הפרטי נפרצים ונתונים לשינוי בכל רגע נתון. יעל קיני אוצרת התערוכה, יזמה את החיבור לתערוכה כדי להציע למבקרים בגלריה יצירה במדיום אחר המציגה סיטואציה דחוסה של 'אני-אתה,' בדומה לזו הקיימת בעבודותיה של מלי דה-קאלו.

יצירת המחול תוצג בגלריה לצד התערוכה, בימים:
שישי 22.1.10 12.00-14.00, שבת 23.1.10 11.00-14.00 שלישי 26.1.10 19.00-21.00

משתתפים, רקדני בת שבע: דאג לת'רן, דניאל אגמי, שחר בנימיני, שני גרפינקל, תום ווינברגר.

פתיחה: יום שישי, 8 בינואר 2010 בשעה 12:00
נעילה: נעילה: 12/2/1

גלריה הקיבוץ
דב הוז 25 ת"א
טלפון: 5232533 03