אכן נכון. בפרום כזה אני מניח שמכירים ..

נושא שכזה ..
ומה מעמדן של וועדות שמצד אחד לא דרשו תיקונים מהבונה על סמך ראיות לחריגות.
ואכן יודעות שקיימות החריגות, אך הוועדות לא דורשות תיקונים מהבונה ..

אבל מצד בשני גם אינן אומרות שאכן עיינו בחומר שלפניהן בראיות ושהן מוצאות לנכון שניתן לתת בו איזושהי הקלה!
כאשר וועדה נותנת הקלה בחריגה היא אמורה לןמר
זאת שאכן ראתה ומסבירה גם מדוע אפשר להקל ..

אלא שהוועדות אינן עושות זאת
לא מצהירות על הקלה
ומהצד השני לא דורשות תיקוני חריגות

השאלה באמת מה תוקף המעמד של וועדות שלא עובדות, לא מגיבות למכתבים, לא מגיבות לראיות, לא מסבירות עצמן בשום אופן וצורה? והאם הבונה החורג יכול להשמש בהן שכן אין הן מצהירות שהראיות נבחנו!

אני חושב שלתת הקלה מול ראיית חריגה אכן יש לפרט שהראייה נבחנה וניבדקה ובהמשך במידה ושוקלים צעד של מתן הקלה לציין החלטה תוך נימוק המסביר מדוע ניתן לתת אותה ומה ההצדקה שמאחורי ההחלטה ..

לתת הקלה בחריגה מגבול של היתר לא ניתן כשהוא אינו מינורי ופוגע בזולת


קיצר לא עניין סבוך, ודי מתאים לבעלי המקצוע באזור
ותודה ושבוע טוב