מוצע למנות שמאי מוסכם.
ביום 04.04.95 התקבל תיקון מס´ 18 בחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן- התיקון, חוק המקרקעין). התיקון הוסיף את סימן ג´1 לפרק ו´ לחוק המקרקעין, שענינו שינויים ברכוש המשותף ובזכויות הבניה.
2. מטרת התיקון, כפי שניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק (הצ"ח 2322, התשנ"ה עמ´ 114), לפתור בעיית צפיפות מגורים בדרך של הרחבת דירות קיימות.
3. התיקון בא לשנות את המצב שקדם לו לפיו בעל דירה שביקש להרחיב דירתו נזקק להסכמת כל בעלי הדירות, כשסירובו של בעל דירה יחיד מנע הרחבת שאר דירות הבית.
4. על פי התיקון, ניתן להקצות רכוש משותף וזכויות בניה השייכות לכל בעלי הדירות לבעל דירה כדי שירחיב דירתו. הקצאה זו ניתנת להיעשות בהחלטה של בעלי 3/4 מהדירות אשר לדירותיהם צמודים 2/3 מהרכוש המשותף.
5. אין לפגוע באפשרות בעלי שאר הדירות הבית להרחיב דירותיהם ולעשות שימוש בחלקם היחסי בזכויות הבניה, וכן באפשרות לבנות סוכה.
6. במצב בו לא מתאפשרת הרחבת כל הדירות, ישלמו בעלי הדירות שניתן להרחיבן, תשלומי איזון, לבעלי הדירות שלגביהן אין אפשרות כזו, או שאפשרות זו מצומצמת יותר.
7. תשלומי האיזון ייקבעו בהסכמה או על ידי שמאי מקרקעין, שבהוצאותיו ישאו בעלי הדירות.
8. למפקח על רישום מקרקעין (להלן- המפקח) הוקנתה סמכות שיפוט ייחודית לדון בתביעות בעניין זה. זאת בגדר כלל סמכויות השיפוט שהוקנו למפקח לדון בסכסוכים בבתים משותפים. ניתן להגיש למפקח תביעה, במועדים שנקבעו בחוק, בגין התנגדות להחלטת הרחבה ופגיעה מהותית בזכויות, או למינוי שמאי בהעדר הסכמה או ערעור על קביעתו. למפקח שיקול דעת רחב ביותר בבואו לדון ולפסוק בעניינים אלו.
9. אין בהגשת התביעה, בהכרח, כדי לעכב ביצוע ההרחבה.
01. אם לבית המשותף נרשם תקנון מוסכם הקובע הסדר אחר בעניין זה, אזי הוא גובר על הוראות התיקון.
