שובר גלים ראשי, בתוואי קשתי מקיף את הנמל מדרום וממערב, אורכו כ-700 מטר ורוחבו כ-65 מטר. שובר גלים שני תוחם את הנמל מצפון, רוחבו דומה ואורכן כ-270 מטר. עומק המים המקורי בתוך הנמל היה כנראה 3-4 מטר. חישוב פשוט מראה כי לשם הגבהת שוברי הגלים עד לפני המים נדרשו כ-2 מיליון מטרים מעוקבים של חומרי בניה. זוהי כמות עדירה גם במושגים מודרניים.
כדי למנוע את שקיעת שומר הגלים הורבדו על גבי קרקעית הים החולית שכבות אבני גויל.
אבני גזית גדולות, חלקם במשקל של 20 טון, באורך וגובה אחידים הונחו בקרקעית הים בדיוק מירבי בעזרת צוללי הנמל, שהתמחו בצלילה חופשית או תוך נשימה משנורקל עד לעומק של 3-4 מטר, שדחפו את האבן למקומה המדויק.
הקיר המרכזי, שהיווה בסיס לחומת הים הגבוהה נבנה תוך בנית תבניות גדולות, בעלות דפנות כפולים, מלוחות עץ אורן, שיובאו מאיטליה. כל תבנית תוכננה להיות בגובה שיתאים לעומק המים במקום בו הן תוכננו להיות צבות. לתוך הרווח בין דפנות יצקו בליל נוזלי.
התבניות הושטו בגרירה עד לאתר הבניה.שם מי הים נםפגו במלט והתבנית שקעה שקעה
ואז מולא חלל שבתוכה בתערובת של אבנים.
המהנדסים בנו מסגרת רצופה סביב המחצית הפנימית של שוברי הגלים וחיצונית לתוואי
שוברי הגלים. גלי ים השקיעו את גרגרי החול בתוכה והחלל התמלא תוך שנתיים-שלוש.
המילוי החולי כוסה בשכבה של אבני כורכר וחלוקים ועליו בנו את הרציף, החומה ומחסני הסחורות. כשלושים מטר מחוץ לחומה ומקביל לה נבנה קיר לא רציף והוא גרם לכך שהגלים נשברו במרחק ניכר מהחומה ובשל הפתחים בקיר, שאפשרו למים הנערמים זרימה חוזרת אל הים וגריפה של החול המצטבר, גוף מים בים לא נתמלא בחול.
סכנה של הצטברות אשפה וחול בקרקעית הנמל נמנעה בעזרת מערכות תעלות מיוחדת,
אחת מהתעלות ניתן לראות גם כיום.
שני מגדלים מרובעים ועליהם מצבות גבוהות התוו את הגבול המערבי של נתיב הכניסה
ואת הגבול המזרחי של נתיב זה התווה מגדל סמוך לראשו של שובר גלים צפוני.
פיקוח על תנועת כלי שיט אל ומחוץ לנמל נתאפשרה על-ידי שרשרת ברזל שנתחה לרוחב
הפתח והייתה מחוברת אל גלגלת ענקית.
על שובר הגלים המערבי הוצב מבנה ענק ששימש כמגדלור ואולי יש בו להעיד על כך
שניתן היה להפעיל את הנמל 24 שעות ביממה.
