את טיבי גולדמן ז"ל, שייסד את עמותת אחוה בחיפה הכרתי מסוף שנות ה-70. מעולם לא התייחסנו אל נכותו/מוגבלותו אלא כעובדה.
בהלוויתו (בסוף מלחמת לבנון 2006) חולק ספרו שבדיוק סיים לכתוב, שהביא את ספור חייו ורק אז גיליתי מספר דברים שלא ידעתי.
אני כמתכננת ויועצת נגישות, למדתי בקורס את הבטוי "אנשים עם מוגבלויות" שהוא ה"לשון הנקיה" לאנשים נכים, כפי שכל השנים התבטאנו.
להפתעתי, התייחס טיבי בספרו לנושא וכתב (אינני מצטטת, אלא מזכרוני): אני נכה, זו עובדה פיזית, גופי שונה, אני לא מוגבל, אני עצמאי בכל דבר.
כך שלנושא איך להתבטא, לדעתי, אקבל את גישתו של טיבי (מה גם שזה הבטוי הקצר והפשוט ביותר). על אף שאיני נכה באופן אישי, אימי שהיא נכת צה"ל מ-1948, מעולם לא ראתה עצמה כמוגבלת, לא ידענו כלל עד גיל מאוחר שהיא נכה, וגם כיום בגיל 82 היא עושה הכל גם אם בהרבה יותר קושי.
יבחר לו כל אחד את הבטוי הנוח לו, יסלח הוא למי שבוחר בבטוי אחר, ויסלחו לו האחרים באם בחר בבטוי שונה משלהם.
