היי גל,
מבין לליבך. מאוד.
היה לי סיפור דומה כאשר התחלתי ללמוד לימודי אדריכלות בגיל 27.
(אחרי הנדסאי אלקטרוניקה ושאר קשקושי מחשבים...)
כיום, שנתיים לאחר סיום, אני אכן יכול להעיד כי זה נכון.
התואר הינו בין הקשים אם לא הקשה שביניהם.
אם זה מנחם מעט, זהו מקצוע הכי מרתק שיש כיום.
אולי רפואה מתעלה עליו ולו בגלל כי יש דו שיח וקשר מתמיד בין בני אדם, השליחות הזו שבוערת בך כי לא משנה מה אתה חייב לעזור להוא שמולך, אך שאר העיסוקים שסביב מרתקים, מעניינים, מאתגרים את הדמיון, מחדדים את המוח והעין, שואבים לתוכם וכו וכו´..
ושלא יספרו לך סיפורים.
יש הרבה מאוד כסף בעסקי הבנייה והוא מגיע. לא בשלב הראשון כמובן אך אחרי הסטאג´ והניסיון של כמה שנים טובות אפשר להתפרנס בכבוד לחלוטין.
עכשיו לפן השני של שאלתך.
תעשי טובה לעצמך ולזמן שלך שכל כך יקר לך בשלב זה של החיים.
רק לא ה נ ד ס א י .
אין קיצורי דרך בעניין של המקצוע הזה, וקיצורי דרך שקיימים, את רואה לאחר מכן בסוג של מודעות מצחיקות לאנשים שלא באמת מבינים מהו חומר, אור, צל, זמן ואיפה האדם בתוך כל הדברים הנ"ל וכמובן עוד דברים חשובים שלא ניכנס אליהם כעת אלא אם כן את רוצה שארחיב אז תגידי.
לא סיפרת האם יש ילדים בתמונה או שמא מתכננים וכו´.. אשמח אם תגיבי על כך...
על כל פנים היו לנו לא מעט סטודנטים נשואים ונשואות ושרדו.
בגלל הכתף התומכת של הבן זוג, בגלל שאפשר להתייעץ בשעת משבר ובכלל...
נראה לי בריא כי יש לידך אדם קרוב תוך כדי ההרפתקה הזו.
תביני גל: לימודי אדריכלות קשים ואינטנסיביים לכל אורכם אך השנתיים הראשונות הן באמת הקריטיות.
מה שכן כי אח"כ זה משתחרר די הרבה ואת לומדת לנהל את הזמן שלך נכון, לומדת את הכלים הממוחשבים והכל נעשה הרבה יותר קל.
את מתרגלת לעניין הדרישות, את מבינה יותר מה רוצים ואיך להגיב.
נכון, זה לא נעים לעזוב עבודה ולעבור למשרת סטודנט, להרוויח 1500 ש"ח בחודש, לעבור לדירה קטנה של 40 מ"ר, להתחיל לבקש כסף מההורים, לשכנע את הבן זוג כי זהו חלום חייך וכי את חייבת כאן ועכשיו את הדבר הזה.
אך 27 זה כלום.
זה באמת כלום.
בגיל 32, 33 את מסיימת וכל חייך לפנייך.
(תכנון ילדים אפשר לעשות גם בשנה חמישית אשר מרווחת מבחינת הזמן הפנוי שלך ואת באה פעם בשבוע לסטודיו
סליחה אם פלשתי לתחום פרטי אך כולנו בני אדם ואני מבין את ההתלבטויות,
אני רק רוצה לפרוס בפנייך את האופציה)
אני לא אשקר לך כי יהיה בסדר ובקטנה.
שאת תעברי את זה בשלום.
ישנם לילות לבנים, ישנו לחץ נפשי, ישנה תחרותיות מייגעת באוויר, את לא תדעי מאיפה להתחיל ואיך לסיים.
במקום ללכת לסרט עם בעלך הוא ישמע תשובה כי יש לך משהו בראש ואת חייבת לסיים אותו תוך כמה שעות והופ, השעה 5 בבוקר בערך...
יהיו מריבות כי את לא משקיעה לא בו, לא בך ולא בכם.
דבר אחרון.
לאחר 5 שנות לימודים את לא תכירי יותר את אותה גל אשר נכנסה בשער הבית ספר ביומה הראשון.
השאר - זו את.
את מוזמנת לשאול במייל את שאר הדברים או אפילו כאן.
