אזורי מחייה- תערוכות יחיד במוזיאון פתח תקוה || ארועים

שמונה אמניות ואמנים מציגים מקבץ של תערוכות יחיד במוזיאון פתח תקוה המציעות פרשנויות ואלטרנטיבות לזמן ולמרחב של ההווה. תחושות של חיפוש והצפה, חרדה וקיימות, קסם ואימה – מתערבבות ונמזגות בכל אחת מהן; הן מעלות שאלות לגבי האופנים בהם אנו מגדירים את חיינו במציאות של תודעה החצויה בין ההוויה הפיזית לזו הדיגיטלית-וירטואלית, של צורך בתשובות ובסיפוקים מיידיים, של משבר אקלים ונחיצות בניסוח מחדש של יחסינו לסביבה הקרובה והרחוקה שלנו, החל בגופנו, המשך בתא המשפחתי, וכלה באזורי הקיום המקומיים והגלובליים.

המקבץ מורכב מתנועה בין מחוזות של ויטראז', ספרי אמן ופיסול לווידאו, אנימציה וקולנוע; בין האינטרנט והבינה המלאכותית לציורי שמן, מגזרות נייר ופסטלים, כאשר בכל תערוכה ישנו מהלך אחר של סחרור והשהייה בתוך המדיום ובתוך מרחב התערוכה.

• קו ונקי - מחווה לגיל אלקבץ | אוצרת: אירנה גורדון
מקבץ סרטי אנימציה של האנימטור, המאייר והקריקטוריסט גיל אלקבץ, שהלך לעולמו השנה בגיל 65. אלקבץ מחשובי אמני האנימציה הישראלים, יצר, בין השאר, את קטעי האנימציה לסרט הגרמני ראן לולה ראן [1998], וסרטים קצרים זוכי פרסים כמו בצבוץ, רוביקון ו-Morir de Amor. הוא נולד בקיבוץ משאבי-שדה, למד עיצוב גרפי בבצלאל, ובשלושת העשורים האחרונים התגורר בשטוטגרט שבגרמניה, שימש פרופסור לאנימציה באוניברסיטה לקולנוע שבאולפני בבלסברג בפוטסדאם, ויצר בסטודיו עצמאי שהקים עם שותפתו נורית ישראלי.
• פיטר יעקב מלץ|  למה השמיים כחולים?   | אוצרת: אירנה גורדון
במערך העבודות שיצר פורשׂ מלץ הוויית חיים של התנסויות אישיות, המתמזגות עם ערנות להתרחשות גדולה, קולקטיבית, הלוכדת עבר ועתיד. העיקרון הארס-פואטי שביסוד העבודה קורא להתאהבות במעשה האמנות, למחשבה על האמנות ככלי רב-עוצמה ולתפיסת המוזיאון כמרחב טרנספורמטיבי, המְזמן מפגש של השעיה והשהיה, של שאלות ללא תשובות. 'למה השמים כחולים' היא שאלה החוזרת תדיר במנוע החיפוש של גוגל – אחת מתשע שאלות נפוצות, קיומיות-הגותיות או שימושיות ובנאליות, שדָגַם מלץ מגוגל ונענות על-ידי אלגוריתם דיגיטלי זר. ההכרה בצורך האנושי להעלות שאלות ולקבל תשובות מהירות היא שמניעה את התערוכה. מנגד, מלץ מבקש להשיב את האינטימי והאישי, המדומיין וההתנסותי, ממחוזות אנונימיים וסטטיסטיים, רציונליים וכלכליים. 


קרדיט צילום: פיטר יעקב מלץ

• תומר ספיר | אבל למה אני שומעת צרצרים, עכשיו בוקר | אוצרת: אירנה גורדון
סצנה קולנועית אפוקליפטית שמציב ספיר בחלל המוזאון, המספרת על חטא מן העבר שזולג אל מיתולוגיה עתידית. חלקי המיצב הקולנועי – 'חלום הנביאה', 'אימון הלוחם', 'החטא העתיק, הקללה והקורבן', 'המאה ה-20', 'פולשים', 'חלום האב' – מתגלמים בסוגי מדיה שונים – וידיאו, צילום, פיסול וטקסט – ליצירת מהלך ליניארי ובו-זמני בעת ובעונה אחת. החטא העתיק, המהווה נקודת-מוצא למיצב, נעוץ בהפרעה שהתרחשה בטבע – חידה עמומה שאינה מתפענחת עד תום אך מסתמנת כסירובה של האנושות, כיחידים וכקולקטיב, לקחת אחריות על המשבר האקלימי-אקולוגי, או על המשבר המוסרי-אתי, ועל השלכותיהם הסביבתיות, החברתיות, הכלכליות והפוליטיות המורגשות כיום.
• אלכסנדרה צוקרמן | ימים 2022 | אוצרת: אירנה גורדון
בגירי פסטל רכים בגוני אדום, סגול, צהוב, חום, ירוק וכחול, אלכסנדרה צוקרמן יוצרת מרחבים כמו-אחידים, שנראים כאילו בוצעו באופן מכני – אלא שמדובר בתהליך ידני ממושך ומוקפד. לכל רישום מיוחד צבע משלו וחיתוך גִזרה משלו, שבחלקם הוא בולט לעין ובאחרים הוא כמעט נעלם על רקע המלבניוּת האחידה של השטח הצבוע. העיקרון המרכזי המנחה את הסדרה הוא הצמצום, המגבלות או האילוצים: מצע נייר בגודל קבוע, מילוי השטח בהנחה חזרתית בגבולות נוקשים הנקבעים בעזרת שבלונה גדולה.
• מאיה כהן לוי |  גוף אדמה | אוצרת – ד'ר אירנה גורדון
סדרת הציורים המונומנטלית בה שדות טרשים נפרשׂים, מקיפים את הצופה ומזמינים לצעוד לתוכם – לשוטט על פני אדמת הציור, להתחקות אחר משעולי המכחולים, לעקוב אחר השכבות המשתנות, דימויי האבנים הצפות ותִלי הזרדים. אלה שדות קיץ עירומים וחשופים, שכהן לוי לוכדת בהם השתברויות אור, מרווחים שנוצרים ונעלמים, רגעי השטחה ועומק מתעתעים.


קרדיט צילום: מאיה כהן לוי

• עמי רביב | שקיעות | אוצרת : אירנה גורדון
עמי רביב לוקח את אחד מחלליו המסדרוניים של המוזיאון ובונה מתכונותיו מטאפורה למצב האנושי. החלל הופך בתוך כך לפסל מינימליסטי-מושגי אחד, שחלוקותיו למישורים אנכיים מייצרות בתורן מישורים אופקיים. על קירות החלל הוא מציב ציורים-פסלים, המהדהדים דגמים טופוגרפיים או נופים אנתרופומורפיים. את עבודות הללו הוא יוצר בטכניקה מיוחדת: הוא רושם את היטל גופו על משטחי עץ תעשייתיים, גורע אותו מתוכם במפסלת ועוטף אותם בלינוליאום. עליו הוא מצייר שדות צבע מונוכרומטיים המזכירים נופי אדמה ושמים בשעת שקיעה, ואולי זה הגוף המתפתל ונאבק ופצעיו השותתים.
• אלירן דהן | רק להיום | אוצרת: דניאל צדקה-כהן
מיצב המורכב מאלמנטים פיסוליים ועבודות דיגיטליות, מעלה תהיות על האפקטיביות של שיטות טיפול עכשוויות ואמצעים לשיפור עצמי. לצד עצמים דוממים הניחנים בתכונות אנושיות, מוצגים דימויים שנדלו מהאינטרנט וטופלו בתוכנות תלת-ממד ובינה מלאכותית, המציבות מולם מראָה אירונית. החלל שבו הם נתונים מדיף קור וניכור, אך אשליות ההחלמה ומימוש הפוטנציאל מוצגות בהומור. מגע הקסם של שפת הקוד חושף ומעצים את מהות החומר, ועם זאת, בחמקמקותן האלגוריתמית, העבודות נותרות בלתי ניתנות לאחיזה. במצבן המרוקן הן מתכנסות לכדי היגד אישי וציבורי על המציאות העכשווית.
• דינה גולדשטיין |  מעשה להטים | אוצר: אייג'יי ווייסבארד
דינה גולדשטיין בוראת בלהט עולמות קרקסיים, תיאטרליים, בסיטואציות שיש בהן מן האבסורד. באמצעים פשוטים של תאורה ותנועה, תוך שימוש בטכניקות ידניות ומסורתיות של גזירה, חיבור והדבקה, היא מציבה דימויים בדרך משחקית. מגזרות הנייר מעלות על הדעת דגמים לתפאורה או ספרי פופ-אפ. האמנית בונה עולם סוריאליסטי של פנטזיה ובו ערב רב של ציפורים וצמחיה כשקנה המידה בין האלמנטים המוכר לנו מופר. אוהלי קרקס טבולים בשלג, להטוטנים על סוסים, שרירנים מקועקעים ועוד.


קרדיט צילום: דינה גולדשטיין

אזורי מחייה II שמונה תערוכות יחיד חדשות במוזיאון פתח תקוה לאמנות
פתיחה: 15 בדצמבר 2022
נעילה: 29 באפריל 2023
אוצרי התערוכות: ד''ר אירנה גורדון,  דניאל צדקה-כהן, אייג'יי וויסבארד