|
הפרוייקט: קפלת תפילה | 515 Autobahnkirche מיקום: אנדר, שוויץ האדריכלים: הרצוג ודה מרון | Herzog & de Meuron Basel
הכפר הפסטורלי אנדרה נמצא בסביבה יפיפיה ובה כל מה שיש לנוף שוויצרי להציע: הרים, נהרות, כרי דשא ויערות. הכפר שקט ושלו ונראה כאילו הזמן עמד מלכת, אלמלא הכביש המהיר A13 העובר לצידו ומפר את הדממה. נתונים סטטיסטיים מראים כי קפלות הכבישים המהירים נהנות מפופולריות רבה, עם זאת עדיין מפתיע שקהילת אנדר החליטה לבנות אחת באיזורה. בסביבה, יש כבר לא מעט קפלות ששובצו לפני מאות שנים בנוף המעודן. מדובר באבני חן היסטוריות ואמנותיות, החל מקירות מטויחים פשוטים ועד ציורי קיר, תקרות מצוירות וגילופי עץ. מקומות קטנים ואינטימיים שמעודדים אנשים להתפלל ולסגוד - או פשוט לעצור ולנוח ולהשתאות לרגע.
 המבנה כפי הוא נראה מבחוץ, הקירות הישרים נדמים כנשענים אחד על השני. תמונות באדיבות: © Herzog & de Meuron
''תמיד הערצנו את הארכיטקטורה של הקפלות בזכות יכולתה המתמשכת לרתק אנשים, על אחת כמה וכמה מכיוון שכנסיות אינן נבנות כחלק מהקשר אורבני אלא כאלמנט בנוי פונקציונאלי לחלוטין. האהבה שלנו לקפלות היא שגרמה לנו להבין שאנחנו לא יכולים להשתמש בהן כמודל מקביל לארכיטקטורה עכשווית. אי אפשר להעלות את ההילה של קירות ישנים מבלי לגעת בקיטש. לכן לא היה דבר בעולם בו יכולנו להשתמש כמקור השראה''- מספרים האדריכלים הרצוג ודה-מרון.
 רצף של חללים הבנויים בצורה המזכירה את האוזן האנושית. תמונות באדיבות: © Herzog & de Meuron
הרעיון לקפלה באנדרה נוצר מתוך צורת האתר עצמו ומיקומו ביחס לכביש. המתכננים לא רצו לעבוד עם סימנים או סמלים דתיים מפורשים, אפילו פחות עם סמלים נוצריים כמו צלב או ייצוגים של ישו. המטרה הייתה למצוא ארכיטקטורה שתחדד את התפיסה של המבקרים - את המיקום, הסביבה הטבעית ואפילו של האופן בו הם רואים את עצמם. היות והתוכנית המרחבית והמיקום לא הוגדרו בבירור הפרויקט נתפס כיוצא דופן גם עבור המתכננים. התפיסה האדריכלית קיבלה צורה במהלך כמה פגישות ושיחות פורות וגלויות עם נציגי הקהילה והכומר של אנדר. בתחילה נשאלו שאלות ספציפיות: היכן צריך לבנות את הקפלה? מה המרחק מהכביש המהיר? ומהי התפיסה האדריכלית המתבקשת?
 עוצמת הצמחיה הירוקה מתגברת בזכות הצבע האדום שבחלון. תמונות באדיבות: © Herzog & de Meuron
בגלל הקרבה לכביש המהיר, אחת ההתמודדויות המאתגרות הייתה התגברות על הרעש החזק. הפתרון עליו הוחלט הוא רצף של חללים, תאים שונים ומובחנים – הבנויים כמו האוזן האנושית. גלים אקוסטיים נכנסים לתעלת השמיעה, חודרים עמוק יותר ויותר, דרך תחנות שונות, עד שהמוח ממיר אותם לצלילים שאנו תופסים ומזהים. הדגמים הראשונים בהשראת אורגנית לא שכנעו את צוות המעצבים והם חיפשו משהו אחר, ארכאי יותר, כזה שיכוון לתפיסה האנושית של צלילים ומראות.
 הנוף הקסום נחשף מתוך הקפלה. תמונות באדיבות: © Herzog & de Meuron
ככל שמתקדמים עמוק יותר בתוך מערכת החדרים המחוברת, נשמעים הצלילים מהכביש המהיר פחות ופחות ואילו צלילי צעדיך נשמעים חזק יותר. לבסוף, כשמגיעים לחדר האחרון, אור יום חזק זורם ללב הקפלה ונוף פנורמי של הכפר, כרי האחו והיער השופע נחשף. עוצמת הצמחייה מתגברת בזכות הצבע האדום של חלון החדר העשוי זכוכית כהה. לכל חלק בקפלה איכות ספציפית, מוקד מיוחד: למשל, נוף לשמיים, התאמה לקריאה, תפיסת צלילים חיצוניים או פנימיים מיוחדת, כמו צליל צעדינו או צלילי נשימה.
 תוכנית הקפלה. תמונות באדיבות: © Herzog & de Meuron
 חתך הקפלה באדיבות: © Herzog & de Meuron
החלק החיצוני של המבנה מורכב מארבעה קירות ישרים הנשענים ותומכים בו זמנית האחד בשני. ברור היה כי קוביה סגורה או מפרט הרמטי וארכיטקטוני מדי לא יהוו פתרון הולם לסוג מבנה שכזה. הנתיב עובר דרך האדמה, כמו מעבר דרך אורגניזם או מערה. החדר האחרון נפתח לא חלל סגלגל דמוי מערה, המזכירה את האתרים הנוצריים הקדומים או האלילים שגילו ארכיאולוגים. דרך המעבר בחלל האדמה בצורת המשפך, מוצאים המבקרים שתי קפלות קטנות נוספות: הראשונה מתאימה לקריאה, כאשר אור יום נכנס לחדר העגול מלמעלה ובשניה אור נר ואור טבעי שנכנס מצוהר יחיד. זה המקום האישי ביותר למבקרים; כאן הם מתמודדים עם אמונתם.
|