זוכרים שבקיץ דרשנו דיור בר-השגה? הממשלה שכחה || מאמרי דעה

ב-31.1.12 התכנסה הוועדה המשותפת פנים וכלכלה בכנסת לדיון בפרק שעניינו דיור בר-השגה במסגרת הרפורמה בחוק התכנון והבניה.
הממשלה הציעה כי דיור בר-השגה יוגדר כדירות קטנות ודירות להשכרה במחירי השוק.

ארגוני המחאה וארגונים חברתיים וסביבתיים: דיור במחירי השוק אינו דיור בר-השגה. מדובר בשימוש מטעה במונח ''דיור בר-השגה''. משמעות המושג בכל מקום בעולם הוא דיור זול ממחירי השוק, שמחירו נקבע בהתאם להכנסת הזכאים, ובוודאי לא דיור במחיר השוק.
 
על דיור בר-השגה ברפורמה בחוק התכנון // גיל גן-מור
הרפורמה בחוק התכנון והבניה עומדת לקראת סיום. חוק התכנון החדש ישפיע לשנים רבות על האופן שבו יתוכננו מתחמי המגורים שלנו. בין היתר, הציגה הממשלה את החוק כפתרון למצוקת הדיור. אלא שכשהונחה הצעת החוק הסתבר שהיא מתעלמת לחלוטין מהדרישה לחייב שילוב של דיור בר-השגה בתוכניות למגורים. דרישה זו דומה לדרישות המוצבות היום במקומות רבים בעולם, לפיהן בכל שכונה יש להבטיח גם דיור לאלו שמוּדרים ממנה בשל מחירי הדיור הגבוהים.

הצורך בדיור בר-השגה הוא צורך חברתי-סביבתי מובהק. דיור בר-השגה נועד לאפשר גם למי שמרוויח פחות נגישות שווה למה שיש לעיר להציע: מקומות עבודה, שירותים טובים, תחבורה ציבורית יעילה, מבלי שהמשפחה תוציא סכום ניכר מהכנסתה לדיור על חשבון צרכים בסיסיים אחרים. דיור בר-השגה נועד גם למנוע קיטוב מרחבי והפרדה במגורים בין אוכלוסיה אמידה לאוכלוסיה מעוטת הכנסה, תופעה שגורמת להידרדרות פיזית וחברתית של מרחבים שונים ולהגברת הפערים החברתיים בעיר ובכלל.
מהבחינה החברתית והסביבתית, ישנה הסכמה רחבה כי העיר היא המקום הטוב ביותר לצמצם את פערי הנגישות בין אנשים לתעסוקה, שירותים ומקומות פנאי ובילוי, ולענות על מירב הצרכים בלי בזבוז משאבים וניצול יתר של משאבי החברה. עבור אוכלוסיה בעלת הכנסה נמוכה, ובמיוחד לרוב משקי הבית במדינה - שאינם מחזיקים רכב פרטי, או שיש להם רק רכב אחד - המגורים בעיר הם הבסיס לנגישות ולהזדמנויות תעסוקה וחינוך. גם בהיבטים הסביבתיים, ציפוף הערים מועדף כמענה הטוב ביותר לפגיעה הולכת וגדלה בשטחים פתוחים, פרבור ותלות ברכב פרטי.


בתמונה: שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס [ש''ס] בקמפיין נגד הצעת הממשלה


חזון אורבאני דורש ערים טובות. אך אם בעיר לא יהיה מגוון אפשרויות מגורים למגוון אוכלוסיות, לא תהיה בה ההטרוגניות הנדרשת לשגשוגה. הדבר נכון לעיר ''חזקה'' - שמדירה אוכלוסיה העוסקת במקצועות ששכרם נמוך, צעירים או סטודנטים, שבלעדיהם העיר מתנוונת. אך הדבר נכון גם לעיר ''חלשה'' - שמאבדת את אוכלוסייתה האמידה ואינה יכולה להתבסס כלכלית ולהעניק את השירותים הנדרשים לתושביה [תופעה הגורמת לנטישה נוספת ומזינה את עצמה]. יתר על כן, ערים ''חזקות'', שלא יתנו מענה דיור לאוכלוסיה מעוטת הכנסה, יגרמו לדחיקתה של אוכלוסיה זו לערים ''חלשות'' יותר, יגבירו את העומס המוטל עליהן ויפגעו ביכולתן הפחותה ממילא לתת מענה לתושביהם.

ואולם, כדי שמדיניות אפקטיבית לדיור בר-השגה בתמהיל חברתי [הידועה גם בשם דיור מכיל] תקרום עור וגידים, יש צורך בחקיקה, וזאת משני טעמים: ראשית, ברור ששוק הבנייה לבדו אינו מתייחס כלל להיבטים אלו, והדרך להשפיע על מה שייבנה הוא ברגולציה, דרך הוראות התכנון המרחבי. שנית, ניסיונות של רשויות תכנון מקומיות לקדם תוכניות מסוג זה נבלמו בוועדה המחוזית על ידי משרד המשפטים, בטענה שחוק התכנון והבנייה הקיים אינו מקנה סמכות להגביל מחירים בתוכנית מתאר. ואם יש צורך בחקיקה – מה טבעי יותר מהוראות בחוק התכנון החדש [הרפורמה], שיקנו לרשויות התכנון סמכויות בתחום?



שכשהונחה הצעת החוק הממשלתית לחוק התכנון החדש והסתבר שאין בה כל התייחסות לדיור בר-השגה, התעוררה ביקורת. יו''ר הוועדה, ח''כ אמנון כהן, הודיע לממשלה כבר לפני חודשים ארוכים כי לא יעביר את הרפורמה בלי הוראות לדיור בר-השגה, אך כאמור, ביום שלישי שעבר התקיים דיון על הצעה ממשלתית בנושא.
הסתבר, כי בניגוד להתחייבויות, הממשלה שינתה ברגע האחרון את ההגדרה של דיור בר-השגה. במקום ההגדרה המקובלת בעולם של דיור בר-השגה כדיור נאות, שמחירו נקבע בהתאם לרמת ההכנסה של אוכלוסיית היעד, מבקשת המדינה להגדיר דיור בר-השגה כדיור להשכרה או דירות קטנות במחיר השוק. כלומר –
הממשלה מגדירה דיור בר-השגה כדיור במחיר השוק בלבד.

ההגדרה המוצעת מרוקנת מתוכן את הרעיון של דיור בר-השגה. דיור במחיר שוק אינו דיור בר-השגה, ואינו ימלא את תכליותיו החברתיות-סביבתיות. הגדרה כזו לא תקטין את נטל עלות הדיור של תושבים מעוטי הכנסה הגרים בערים, ולא תאפשר ליצור את התמהיל הנדרש עבור אוכלוסיות מגוונות. יתר על כן, הגדרה כזו תסתום את הגולל על עשרות תוכניות שקידמו רשויות מקומיות לדיור בר-השגה, ושממתינות להסדרת הנושא בחקיקה.

אם לא תשונה ההגדרה, תהיה זו עוד דוגמא לכך שבתחום התכנון צריך רפורמה אחרת, וכי הרפורמה המוצעת אינה יכולה להבטיח מרחב שמקיים את הדרישה הברורה לצדק חברתי.


גיל גן-מור הוא עו''ד באגודה לזכויות האזרח ובקואליציה לדיור בר השגה