עיר הבה''דים - תכנון קומפקטי ובר-קיימא בפרויקט הגדול ביותר בישראל || פרויקטים

השבוע נודע כי חברת מנרב זכתה במכרז להקמת עיר הבה''דים של צה''ל בנגב. ההצעה של מנרב ושותפותיה במכרז, שהיקפו כ-9 מיליארד ש''ח, היתה זולה באופן משמעותי מן ההצעה העוקבת אחריה - בעיקר הודות לתכנון החלופי שהציעו.

תא''ל מהרן פרוזנפר, יועצו הכלכלי של הרמטכ''ל וראש אגף התקציבים במשרד הבטחון בעת ההכרזה על המכרז לפני 3 שנים, מודה כי התכנון, שנעשה על-ידי משרד האדריכלים קולקר-קולקר-אפשטיין, הוא פונקציונלי יותר מזה שדרש משרד הבטחון. התכנון הוא קומפקטי, עירוני באופיו, והוא אף חסכוני בעלויות בנייה ותחזוקה. כשמדובר בפרויקט הגדול ביותר שתוכנן אי-פעם בארץ, היתרון של ההצעה הוא ברור.

משרד קולקר-קולקר-אפשטיין, שהוא מהוותיקים והמצליחים בישראל, החליט להציע אלטרנטיבה לדרישות משרד הבטחון, על-פי עקרונות תכנון של סביבה בנויה קומפקטית, בהירה למשתמש ובת-קיימא.


הדמיות: סטודיו 84

עקרונות התכנון כללו צמצום שטחים ומרחקי הליכה בבסיס, ליצירת תחושת מקום, ובינוי עירוני מובהק יותר מזה שהוביל משרד הבטחון. כמו כן, למתכננים היה חשוב ליצור אפשרות התמצאות קלה לאוכלוסיית המחנה המתחלפת ולתושבי הקבע.
מעבר לכך, המחנה המתוכנן הוא ''ירוק'' ובר-קיימא, הן בהיבטי הפיתוח הנופי והן במובן הרחב של חיסכון באנרגיה ובעלויות אחזקה למשך שנים רבות. יתרונות אקולוגיים הושגו על-ידי הפחתת הפגיעה בנוף הטבעי וצמצום הפרת ערכי הסביבה הקיימים. הקטנת מרחקי ההליכה בשגרה היומית של דיירי הבסיס באקלים הנגב המעיק חוסכת באמצעי הצללה.
התכנון של המבנים ושל השטחים הפתוחים נעשה באופן משולב, תוך שימוש ברשת אורתוגונלית לפיתוח מוסדר, קוהרנטי וברור. עם זאת, ניתנה ייחודיות לכל מתחם בבסיס, על-פי הגדרת תפקידיו, סמליותו והשתתפותו בחללים הציבוריים.

עקרונות הבינוי
בנייה צפופה היוצרת תחושת עירוניות, תוכל להגדיר חללים באופן ברור וליצור סביבה מוצלת בין הבניינים. השילוב שבין קירות הבניינים, קירות התמך ונטיעת העצים הוא השילוב בו נוצרת הגדרת החללים העירוניים בתכנית.
החללים הציבוריים הראשיים, ככר המפקדה וככר המחנה, בהם חשיבות רבה לאיכות החלל, מוגדרים במדויק על-ידי הבניינים המקיפים אותם.
הכבישים, שבילי הולכי הרגל והדרכים המשולבות תוכננו כמערכת אחת. רשת אורתוגונלית, הירארכית, המקלה על ההתמצאות ומותאמת למבנהו הטופוגרפי של האתר. רשת זו, על ריבוי וגיוון האפשרויות להליכה בה, מאפשרת גם קיצורי דרך והגעה פשוטה ממקום למקום. לצורך ההתמצאות, תוכננה הרשת באופן הירארכי בה ''רחוב ראשי'' אחד המהווה עמוד שידרה ועוגן מזהה למערכת כולה, וכן טבעת תחבורתית התוחמת את המערכת בהיקפה.

כל האמצעים מיועדים ליצירת שפה פשוטה וקריאה למשתמש האקראי. בניינים בעלי צורות ברורות, מסבירי פנים ויוצרים תקשורת מיידית עם המשתמש, חלוקה למתחמים של קבוצות בנינים היוצרים סדר משני המקל על ההתמצאות, כמו גם כניסות ניראות וישירות אל הבנינים.



גם במרכיבי הפיתוח הנופי של המחנה מוצעת הירארכיה דומה, התומכת בזו של רשת הדרכים והשבילים. השדרה המרכזית מתוכננת בקנה מידה גדול, עם שורות מקבילות של עצים היוצרים כיסוי צפוף וצל. הדרכים המשולבות המובילות לבניינים מסומנות על ידי שורת עצים מדרום, המטילה צל על הדרך. הסמטאות הן צרות ומדורגות, ניצבות לדרכים המשולבות ומוצלות על-ידי הבניינים שלצידיהן. הנחל החוצה את האתר מצפון לדרום הוא מרכיב עיצובי טיבעי השומר על שונותו מהרשת.
המפגשים האקראים בינו ובין הרשת מהווים נקודות ציון במרחב.

התכנון מבוסס על אדריכלות איכותית, אך מאופקת, העומדת במבחן ההשתנות במהלך השנים ואיננה סובלת מבלאי ויזואלי והתיישנות מהירה לאורך השנים. האמצעים להשגת מטרה זו הם עיצוב חסכני, מוקפד ומדויק. שמירה על פרופורציות מאוזנות וסדר הרמוני, תוך שימוש בחומרים איכותיים המדגישים את המימד החומרי של הבניין. החומרים יותאמו למאפייני הנוף והאקלים, תוך שימוש בהצללות והימנעות ממשטחים בוהקים ומסנוורים.

מערכת הולכי הרגל מבוססת על שדרה מרכזית המקשרת בין שתי ככרות המהוות את לב המחנה. לצד השדרה, ממוקם הפארק המרכזי של המחנה המקשר בין הככרות: ככר המפקדה, ככר הכניסה לבסיס, בה מונפים דגלי המחנה בחזית המפקדה וסביבה פונקציות ציבוריות שונות וככר המחנה, על משקל ''כיכר העיר''. ככר המחנה היא המקום בו נפגשים החניכים באופן בלתי פורמאלי, לפעילויות שמעבר לשעות הפעילות השגרתית או בהפסקות. ככר המחנה היא בחזית חדר האוכל, מוקפת באולם הכנסים מצפון, מבנה החנויות ממערב ומבנה המועדונים מדרום.
השדרה המרכזית מהווה את ליבת שלד התנועה והפעילות של המחנה. בניצב לה, שבילי הולכי רגל משולבים במדרגות המקשרים את מתחם המגורים עם מתחם ההדרכה ומתחם הספורט בניצב לטופוגרפיה.
התפיסה התחבורתית מבוססת על כביש טבעת היקפי, לאורכו מתוכננים חניונים המשרתים את מתחמי המגורים וההדרכה. מהחניונים ניתן להגיע לכל מבנה ומבנה במרחק שאיננו עולה על 200.0 מ' באמצעות שבילי הולכי רגל.



מערך מבני הציבור והכיכרות מבוסס על הרצון ליצור מקומות בעלי נוכחות, קלים לזיהוי, התמצאות והזדהות. מקומות אלו מעצבים את לב המחנה ומייצרים את התמונה/דימוי הנחרטים בזיכרון עם הכניסה לקריית ההדרכה ועם היציאה ממנה.
ככלל, בתכנית שני סוגים של חללים ציבוריים: ככרות שהן חללים פורמאליים, העשויים משטחים מרוצפים ומוקפים בבניינים המגדירים אותם, ושטחים ציבוריים פתוחים ומגוננים - המשמשים מקומות מנוחה ולפעילות בלתי פורמאלית.

מערך השטחים הפתוחים קובע כי ערוץ הוואדי שחוצה את האתר יישמר במצבו הטבעי, ככל האפשר. זאת, כדי להבטיח תיעולם של מי שיטפונות והסדרתם באופן שלא יפגע מבנהו הטופוגרפי של המחנה ולא יסחפו חלקי קרקע באופן העלול לסכן את יציבותם של המבנים.
השדרה המרכזית, הפוגשת את ערוץ הוואדי בנקודת העיקול, נמצאת על קו השבר שבין רגלי הגבעה ובין המישור המשתרע תחתיה. הדגשת קוים אלו יוצרת הפרדה מובהקת וזיהוי ברור לכל אזור. חיזוקם של הגבולות הטבעיים בגינון אינטנסיבי עשוי לתרום למראהו הירוק של המחנה באמצעים מוגבלים וחסכוניים, תוך אימוץ הדימוי של נווה מדבר.
שטחים ירוקים יפותחו כגינות מקומיות, חצרות פנימיות ושטחי גינון מקומיים המעשירים את הרקמה העירונית שבין הבניינים.



מתחם המגורים מתוכנן ככפר ים-תיכוני אופייני. מבני המגורים ממוקמים לאורך שבילים אופקיים המלווים את הטופוגרפיה, ביניהם ובניצב מוצעות סמטאות המשלבות מדרגות, שחוצות את קירות התמך ומובילות אל הפארק המרכזי ומשם נמשכות אל מתחם ההדרכה. הפניית המבנים לכיווני צפון/דרום בהטייה קלה תאפשר חסכון באנרגיה והשגת רווחה אקלימית במבנים.
מבני המגורים מסודרים במקבצים של עשרה בניינים המקיפים גינה משותפת, כך שבנוסף לגינה ולרחבת ההתכנסות הצמודות לכל אגף מגורים יהנו החניכים גם מגינה רחבה יותר המציעה צל ומקומות ישיבה.
בניגוד להצעת משרד הבטחון, בה תכנון חדרי הלינה סביב חצר פנימית קטנה עלול לגרום למפגע רעש והפניית החדרים בכוון עקרי מזרח/מערב עלולה לגרום לאיכות חיים ירודה, המתכננים מציעים תפיסה שונה: בנייני מגורים של 3 קומות, שכל אחד מהם מורכב משני מקבצי לינה, המחוברים ביניהם במבואה קומתית משותפת.
כל מקבץ לינה הוא מעין ''דירת'' מגורים, אליה נכנסים מהמבואה הקומתית. כל ''דירה'' מכילה שישה חדרי לינה תקניים, כמו גם מרפסת פרטית. תכנון החדרים יוצר פינות אישיות, המאפשרות הגדרה ברורה לחייל היחיד. כל חדר יכול להכיל בין 3-6 חניכים.
המבואה הקומתית המשותפת מאפשרת גישה אל חדרי הלימוד הקומתיים, ללא מעבר דרך מקבצי הלינה. בקומות הקרקע של בנייני המגורים, תוכננו מבואות בינייניות, המהווה כניסה לאגף מחצר ההתכנסות.
מתחם המגורים ממוקם על הגבעה שבצפון שטח המחנה ומבני אגפי המגורים ממוקמים בדרוג על ''טרסות'', כך שבאופן טבעי עיקר הפניתם היא בכוון דרום/וצפון ולכן ניתן להצל על החדרים באופן יעיל יותר, למנוע את התחממות המבנה, לשפר את רווחת המשתמשים ולחסוך באנרגיה.

>> מתכננים פרויקט שצריך להופיע בחדשות? שלחו אותו אלינו! [email protected]  <<

מתחם ההדרכה מאורגן ברשת אורתוגונלית שהיא המשכה של רשת מתחם המגורים. מבני ההדרכה פונים בדומה למבני המגורים, בכוון עיקרי צפון/דרום, תוך יצירת חצרות פנימיות מוצלות. בקדמת כל מבנה הדרכה, תוכננה חצר התכנסות מוצלת על-ידי גינון ועצים. זרועות המבנה מלוות את השבילים ויוצרות חללים אורבאניים מוגדרים וחצרות פנימיות בצורת חדר מלבני.
מבנה ההדרכה הגנרי הוא בניין כיתות המושתת על מסדרון דו צדדי [כיתות לאורך המסדרון משני צידיו]. הכיתות מאורגנות במקבצים, כאשר לכל מקבץ חלל שהייה המרחיב את המסדרון לחלל הצופה אל החוץ.
מבנה ההדרכה מחובר בדרכים רבות אל שטחי החוץ, המהווים המשך ישיר לחללי השהייה. חללי השהייה של מקבצי הכיתות נפתחים ישירות אל החוץ, לחצרות המגוננות שמשני צידי הבניין. כמו כן, כל בניין הדרכה מתוכנן בצורת האות ''ר'', התוחמת בזרועותיה חצר התכנסות. חצר זו מהווה כניסה ראשית למבנה והיא מרוצפת בחלקה לצורך שהייה פורמאלית, קיום מסדרים והמתנה ובחלקה האחר - היא מגוננת ונטועת עצים. העצים מהווים את אמצעי ההצללה העיקרי בחצרות ההתכנסות ובעיקרם יינטעו מדרום כדי להוות חיץ ויזואלי בין מבני ההדרכה השונים.
התנועה במורד הסמטאות היא למעשה מעבר מחצר של מבנה הדרכה אחד למשנהו. כלומר, תנועת הסמטאות היא למעשה מעבר דרך החצרות הפנימיות. בנוסף לסמטאות, תוכננו שבילים אופקיים לאורך הטרסות, המאפשרים גישת רכב אל המבנים. בדומה למתחם המגורים, המבנים מאורגנים בכיוון עיקרי צפון/דרום, כאשר כיתות הלימוד פונות לכיוונים אלה, מה שמאפשר הגנה על הכיתות מפני חדירת השמש, באמצעי הצללה פשוטים.