על הדרת נשים במרחב הציבורי וקריאה למרחב משוכלל || מאמרי דעה

החתירה למרחב משוכלל // קריאת ההפרדה וההחרשה של נשים במרחב הציבורי כריאקציה לתהליכי עומק הפוכים

המאבק על אופיו של המרחב הציבורי ועל מקומן של נשים בתוכו, הוא שדה פעולה אחד בין רבים בקונפליקט אידיאולוגי ממושך בין החברה הליברלית לחרדית בישראל. הקשר הגורדי בין מדינה ודת מלווה את המדינה מיום הקמתה כבית לעם היהודי בארצו, וממנו היא שאבה ועדיין שואבת את הצדקתה. כדי לאפשר קיום משותף של שתי קבוצות אידיאולוגיות סותרות, סוכמו עם הקמת המדינה הבנות משותפות שהיו בסיס לסטטוס קוו. הפרתו של האיזון בעשור האחרון חידשה את המאבק הפעיל על ביטוייו בזירה העירונית.


הפרדה במרחב הציבורי - גם בחנות דגים

מה שהחל בשנת 2003 עם מספר קווי אוטובוס אגד ''מהדרין'', בהם הונהגו תקנות הפרדה שדחקו את הנשים לאחור [קדמו להם מספר קווי ''מהדרין'' פרטיים מסוף שנות ה 90], הלך ותפח לתקנות הפרדה בין נשים וגברים בהיקף חסר תקדים. הפרדה במדרכות עירוניות; הפניה לרחובות לגברים ורחובות לנשים; הפרדה בתורים ובאזורי ההמתנה במרפאות קופת חולים ובסניף דואר; הפרדה בעסקים פרטיים; כניסות ותורים נפרדים בסופרמרקט ובחלקם שעות הפעלה נפרדות; הפרדה, הגבלה והחרשה של נשים באירועים ציבוריים ועוד ועוד.

האדריכלות של המרחב האורבני היא סיסמוגרף רגיש לשינויים חברתיים. כדי להבין את השינוי בה, יש לחפש מה הפר את הסטטוס קוו הוותיק. אני רוצה להציע לקרוא את השינוי ביחס לנשים, תחת סיסמת ה''צניעות'', כריאקציה לתהליכי עומק הפוכים. שלושה תהליכים בחברה הישראלית הפרו את קווי האיזון בין האידיאולוגיות הליברליות ובין החרדיות. תהליכים אלה פרצו את גבולות הקהילה החרדית המסוגרת מהמרחבים המסורתיים אל המרחב הפומבי ישראלי וכתגובת נגד, לוו בהקצנה מוחצנת ביחס לנשים.

התהליך הראשון נוגע להתרחבות פיזית של הקהילות החרדיות וחדירתן לשכונות לא-חרדיות, דבר שהרחיב את תחומי החיכוך והחשיפה לתרבות החילונית על כל גילוייה במרחב הבנוי, בין השאר בתרבות הרחוב, הבילוי בשבת וחג ובאופן מופגן בשלטי פרסום חוצות.
התהליך השני נוגע להיחלשותו האידיאולוגית של המחנה הליברלי בארץ. בזמן שהמחנה הזה העמיד על נס את זכויות הפרט, הוא זנח בהדרגה ערכים קהילתיים של סולידריות חברתית עד לנקודת שבר זועקת של ''חוסר צדק חברתי'', כל זה לצד שחיקה אידיאולוגית מתמשכת וכרונית הנובעת מהשלכותיו של הסכסוך יהודי פלסטיני. מול ההיחלשות של המערך החברתי בחברה החילונית, התחזק מעמדה הערכי של החברה החרדית המעמידה מערך קהילתי איתן שבטבורו ערכי ערבות הדדית, מוסדות גמ''ח, צדקה ותמיכה קהילתית.
התהליך השלישי נוגע לשינוי עמוק ורדיקלי בחייהן של נשים חרדיות. בעוד הגברים החרדים נדרשים בצו הקהילה להתמקד בלימודי תורה שמניבים קצבה זעומה, נדרשות הנשים לעזור בפרנסת המשפחה. חלחול של רעיונות כלליים, מצוקה כלכלית והיצע משרות מצומצם בתחומי הקהילה שבצידן שכר דחוק [בחינוך והוראה, בתפירה וכדומה], הוביל בעשור האחרון לכך שיותר ויותר נשים חרדיות עוברות הכשרה מקצועית ונקלטות בעבודה רווחית מחוץ לקהילתן.
בהקשר הזה אפשר לציין את מפעלה של עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף שהקימה בשנת 2000 את המכללה האקדמית החרדית הראשונה בישראל שיועדה עם הקמתה לנשים בלבד [לאחרונה בעקבות הצלחתה נוסף בה מסלול לימודי ערב לגברים]. נשות הקהילה החרדית לומדות משפטים, מדעי המחשב, לוגיסטיקה וכלכלה, עבודה סוציאלית וכו'. רבות מהן יוצאות מהעולם החרדי יום יום וקונות לעצמן ידע רב על הקורה מחוץ לתחום קהילתן. במקביל משתנה גם חלוקת הנטל הביתי בין בני הזוג. כדוגמה אפשר לציין את הפסקת הצהריים שמונהגת בשנים האחרונות בכוללים של הגברים כך שהם אלה שמוציאים את הילדים הקטנים מהגן או מבתי הספר ומגישים בבית את ארוחת הצהריים.

יתרה מכך, העובדה שבהרבה תאים משפחתיים חרדיים האשה היא המפרנסת הראשית והאחראית על כלכלת הבית, נותנת בידיה כוח ועצמאות ללא תקדים. הפרת החלוקה המסורתית של נשים-בית גברים-חוץ היא בין זעזועי העומק שמתרחשים בתוכה של החברה החרדית וכמהלך נגדה מציבים הקיצונים שבחרדים סייגים חדשים ודרישה להצרת פעולתן של נשים במרחב הפומבי.


נשים-בית // גברים-חוץ?

כדי למצוא מחדש נקודת איזון תרבותית ופיזית אני רוצה להניח כאן הצעה למודל שיש לשאוף אליו, מודל  של מרחב משוכלל המתנהל כאילו מעצמו באמצעות מנגנון 'היד הנעלמה' ושעם מימושו תתייתר הרגולציה ואכיפתה. הנה ארבעה תנאים לקיומו של מרחב משוכלל:
אטומיות - יש לחתור למצב בו כל אחד מהמשתמשים הרבים במרחב הציבורי קטן מכדי להשפיע לבדו על התנהגות המרחב הכללי.
זכאות שווה - לחתור להבנה כללית שהאסכולות השונות הפועלות במרחב זכאיות לו במידה שווה ואין עדיפות לאף אחת מהן.
ידע - כל השותפים למרחב צריכים להיות בעלי ידע על האסכולות האחרות הפועלות בו, לרבות לימוד והבנה של קו האיזון - הסטטוס קוו השורר בו.
גישה חופשית - יש לאפשר ניידות מלאה במרחב לכל המשתמשים בו, ללא חסמי כניסה המונעים ממשתמשים להיכנס ולצאת ממנו בחופשיות.
זהו אמנם מודל אוטופי, השואב את מונחיו ממודלים כלכליים החותרים לנקודת איזון של 'שוק משוכלל', אך הוא יכול להוות סימון של מטרה שאפשר וצריך לחתור אליה.


אדר' ורד פלוק, כלת פרס רכטר לאדריכל צעיר 2008, מסטרנטית בתכנית לעיצוב אורבני, בצלאל.