עיצוב עירוני? אין דבר כזה || מאמרי דעה

אדר' נחום כהן על מה שבעייתי לדעתו בלימודי תכנון בארץ:

כאן, באתר הזה, בין חברי למקצוע, ובעיקר הצעירים שביניכם, אני רוצה להביע את אמונתי בדבר חשיבות התכנון העירוני. אותו תכנון שמקדים את מעשה האדריכלות המפורטת, שתפקידו ליצור רקע נאות, רקמה נכונה, לכל מעשה בנייני.
לצערי, אני נוכח לדעת כי הארכיטקטורה והתכנון מוחלפים היום במעשה העיצוב, התופס את קידמת הבמה. התוצאה היא שהבניינים הם נטולי קונטקסט וזרים לסביבתם, או שלהיפך - הם מתאימים לכל סביבה [כלומר, הם למעשה מיותרים].

אני מנסה להסביר בכל מקום ובכל הזדמנות, כי המונח ''עיצוב עירוני'' אינו תקף. במקרה הטוב, הכוונה היא לקבוצת בניינים. הבעיה היא שהעיצוב איננו כולל הקשר רחב של עיר, של מערכת אורבנית מקיפה ושלמה. בינתיים, אני מודה שאינני מצליח... אבל אני חושב שכולם יסכימו, אנשי מקצוע, תושבים ומבקרים בעיר, שרק תל אביב [גם אם לא כולה] מקיימת את האורבניזם המלא; אינטנסיביות של 24 שעות ביממה, והרב-גוניות שבאה לצידה.
אלה שני התנאים ההכרחיים לקיום עירוניות.

המוסדות להשכלה גבוהה בארץ מקיימים את המקצוע ''תכנון ערים'' באי-רצון בולט, כמקצוע נילווה או אפשרות בחירה צדדית של הסטודנטים. אחת הסיבות לכך היא מחסור בכוח הוראה, שכן אדריכלים מן השורה, גם הטובים שבהם, לא רכשו מספיק רקע תיאורטי ומעשי להנחיית הנושא הזה, שאיננו, אני מדגיש שוב, עיצובי.
תכנון עירוני הוא מקצוע נפרד, עם כללים משלו. [האגודה הבריטית של מתכנני ערים, לדוגמה, היא מוסד עצמאי, ואפילו אינה חולקת בניין עם אגודת הארכיטקטים הבריטית]. לעומת זאת, חוקרים רבים, המבקשים ללמד את המקצוע, בוחרים להתעלם מן הממד הפיסי של העירוניות, שבסיסה הוא תכנוני - ולא בנייני. הם מלמדים בעזרת מקלחות של מילים, תחושות בטן, לוגיקה לא מוסדרת, ובעיקר חוסר-סדר, חוסר עריכה מחשבתית ומעט מאד עמדה מדעית שאינה אינטואיטיבית גרדא. מובן, כי ללא שינוי מהותי, התופעה תמשיך להנציח את עצמה.

זאת הסיבה שהסביבה האנושית הפכה לאסופה של פרוורים, ערי שינה, שכונות מבודדות, דומות להפליא ובעיקר נטולות חיים ומשעממות. אם תחפשו לעומק, תבחינו שהתכנון הוא האשם, ולא הבניינים [הם רק תוצאה עלובה, כאמור].
התכנון העירוני בארץ מבוסס על תנועת כלי רכב פרטיים בכבישים מעגליים ורחובות ללא מוצא - נוסחה נחשלת שחוזרת על עצמה מאז קום המדינה ויוצרת, במקום ערים, שכונות מנותקות. התכנון הזה ניתן לזיהוי בכל הארץ, עם דוגמאות בולטות מאילת, דרך באר-שבע, מודיעין ועד לכרך של ראשון לציון המערבית.
בניגוד גמור לכך, השיטה או הנוסחה העירונית [שבארץ קיימת רק בחלקים מרכזיים של העיר תל אביב] היא נוסחה פתוחה, מרובת צמתים ומלאת אפשרויות - כל היסודות לתכנון עיר.



כבר לפני שנים רבות, נתגלה כי לזהות חברתית טובה יש קשר הדוק למספר הצמתים העומדים לרשותו של הולך הרגל. דברים אלה הולכים ומתחזקים לאחרונה, ובמקומות רבים הם במידת מה כבר מובנים מאליהם. הנגישות והקריאות של המרחב בתל אביב [למשל, במרכז העיר ובצפון הישן] מהוות תרומה מרכזית לעירוניות.

תוקף החינוך הלקוי והנטיה לעיצוביות יתר, ללא תשומת לב ראויה לקונטקסט הרחב יותר, הגיע עד לידי כך שבקונגרס העולמי לחינוך אדריכלי הצעתי לדון בסגירת בתי -הספר שמוציאים לשוק מעצבי קופסאות, ופתיחתם מחדש כבתי ספר לתכנון עירוני. הצעתי התקבלה על ידי נשיאות הקונגרס והפכה לדיון המרכזי בו.
אני שב וחוזר על הצעתי זו גם בארץ, אך לצערי מובן כי היא לא תתקבל וכי לפחות בטווח הנראה לעין, הבניין יישאר הנושא לעיצוב, ללא רלוונטיות ממשית לאורבניזם או תרומה לעירוניות של המרחבים בהם אנו חייים.

לקריאת מאמרו של אדר' נחום כהן על תכנון עירוני בתל אביב