סיקור ארוע Archijob – המרחב הציבורי בע'מ || ארועים

ביום ד', 13.7.2011, מרכז Archijob התמלא באדריכלים, מעצבים ואנשי מקצוע שהגיעו לקחת חלק באירוע המרחב הציבורי בע'מ.
'המרחב הציבורי- המקום בו אנו נפגשים, משוחחים, משחקים ולפעמים עושים מהפכות-  נתון כיום בערבון מוגבל ומושפע רבות מאינטרסים עסקיים' - מדברי האדריכל איתי אלמוג- בר, מייסדה של  Archijob. במהלך הערב הוצגו היבטים שונים של המרחב הציבורי- ממבט היסטורי, המצב בהווה ותוכניות לעתיד. המרצים עצמם יצגו זוויות ראיה שונות : זווית האדריכל, הציבור, העיר כגורם מתכנן ועוד.

אדריכל איתי אלמוג- בר, נושא דברי פתיחה

את סבב ההרצאות פתח פרופ' אדריכל רם כרמי. 'העיר נוצרה כי רצינו להיות יחד'- לדבריו, רצונו של האדם הוא למלא את החלל בנוכחות שלו וכבני אדם, אנו שואפים להיות ב'עדר'. לאחר שהציג דוגמאות מוצלחות של מרחבים ציבוריים ברחבי העולם, בניהן הכיכר בסיינה שם יש דיאלוג ברור בין פרטי לציבורי, הביא דוגמאות מוצלחות פחות למרחבים ציבוריים בארץ. לדוגמא, מרחבים 'ללא אבא'; צידי דרכים, חניות וגינות ציבוריות לא מטופלות. הפיתרון לכך לפי כרמי הוא להצמיד את השטח הציבורי הפתוח כשטח משותף לדירות. כך תהיה להן בעלות ברורה והטיפול בהן יהיה מובטח.

פרופ' אדריכל רם כרמי - 'העיר נוצרה כי רצינו להיות יחד'

בהמשך הציג כרמי פרויקטים המבוססים על עיקרון זה. ב'בית רוזמרין', הוא מדבר על חצר גדולה הנתחמת על ידי קומפלקס דירות ומאפשרת חיי קהילה לדיירים. הוא המשיך עם מעונות הסטודנטים בבאר שבע, שם הציע תכנון של מעונות שלמרגלותם רחבה משותפת המאפשרת אינטראקציה ומפגש בין הסטודנטים. הוא סיים עם הצעתו לפרויקט 'הולילינד' כשסיפר על גלגולו לידי הקבלנים שאת השטח הציבורי המשותף שהציע, הפריטו כשהפכו אותו לשטחים פרטיים השייכים לדירות במטרה שהדירות ייקנו.

הקהל באירוע המרחב הציבורי בע'מ

לאחר הרצאתו של רם כרמי, הערב המשיך עם הרצאתו של אדריכל העיר ירושלים, עופר מנור כשפתח את ההרצאה בהצגת מפה של העיר מהמאה ה- 13 והראה שכבר שם היה מדובר בעיר מורכבת שאינה מסתפקת במרכז עיר אחד. 'מדובר בעיר מרובדת ורב תרבותית שיש לה צורך במספר מרכזים.' עוד הוא הוסיף, כי מדובר במשימה לא פשוטה כלל.

אדריכל העיר ירושלים, עופר מנור - פתרונות למפגשים במרחב הציבורי בירושלים

מנור המשיך כשהציג כמה פרויקטים מהתקופה האחרונה שמתמודדים עם סוגיות ייחודיות לעיר ושדרוג המרחב הציבורי בתוכה. הפרויקט של 'פרחי- צפריר אדריכלים' שמציע בינוי נוסף שיהווה דופן למרחב הציבורי ולרחובות, מתבסס על התפיסה כי תכנון העיר מתחיל מתכנון הרחובות מהסיבה כי הרחוב הוא המקום בו אנשים נפגשים. בפרויקטים נוספים שהציג, בלט במיוחד העיקרון של רחוב כמקום עיקרי למפגש. בין עקרונות נוספים שעלו היו גישה נוחה להולכי רגל ברחובות העיר, רישות הרחובות והתמקדות בפרטי ריהוט רחוב – דבר שעליו לפי מנור, גם יש לתת את הדעת כשותפים ליצירת אוירה. מנור הציג את תכנונם של 'חיוטין אדריכלים' שמחליף את תכנונו של פרנק גרי למוזיאון הסבלנות בירושלים ובישר כי תכנון זה אושר בימים האחרונים לאחר עיכוב רב. הרצאתו הסתיימה כשהציג פרויקט שתכנן בשם 'מראה מקום'. מנור זיהה מוקדים בעיר בעלי פוטנציאל גבוה למפגש שאינו ממומש והזמין אמנים שונים- אדריכלים, פסלים ועוד שיציעו מיצב העוסק במערכת היחסים בין המרחב לפרט. אחד הפרויקטים המעניינים היה של יורגן מאייר שהציע פסל מרשים המספק תאורה, מקומות ישיבה וצלילים המשתלבים עם קולות הרחוב.

את החצי השני של הערב פתח אדריכל דרור גרשון, מנכ'ל עמותת מרחב שקמה במטרה לשפר את איכות הערים והמרחב הציבורי בישראל. 'ביומיום אנחנו גולשים לצורות יפות על הנייר אבל ככה אנחנו מפספסים את החיים האמיתיים.' הוא אומר כי לא מספיק לשרטט צורה על הנייר ולקבוע שזאת תהיה כיכר. אנו צריכים לתת את הדעת עוד ועוד כשאנו קובעים את המרחב הציבורי של הפרט. 'אנשים נמשכים אל העיר בשל יכולתה לשמש מאגר גדול לקשרים עם אנשים אחרים. קשרים אלה מהווים הזדמנויות- חברתיות, עסקיות ותרבותיות. הם נוצרים בעיקר במרחב הציבורי והרחוב-הוא המרכיב היסודי של מרחב זה'. גרשון המשיך כשפירט מה גורם לנו לרצות להיות במקום מסוים. לפי דבריו, היכן שיש מגוון גדול ועשיר, יש סיכוי טוב יותר ששם נהיה- 'אנחנו אנשים מורכבים ולכן אנחנו דורשים חללים מורכבים'. בהמשך הסביר גרשון את התפיסה כי העיר היא מנוע הצמיחה הכלכלי המניע את הכלכלה המקומית והכלכלה הארצית. כל זאת מתחיל מהאנשים שגרשון מכנה 'ארנקים' שימלאו חללים בתנאי שיהיו מוצלחים ויניעו את העסקים באזור זה. כדוגמא לא טובה לסיטואציה נפוצה בארץ, הוא מציג עיר המתוכננת כעץ; עורק ראשי- כביש מהיר בדרך כלל, ממנו יוצאים כבישים ללא גישה נוחה להולכי רגל ומהם רחובות ללא מוצא. תכנון שכזה, הוא מסביר, מעודד את השימוש במכונית ולא מאפשר מפגשים ברחוב שזהו דבר העומד בבסיסה של עיר שמתפקדת היטב. הוא לא הסס להשוות בין ראשל'צ לניו יורק כשהציג את הראשונה כחוטאת בכמות אדירה של שטחים פתוחים שאינם מגרים את החושים, לרוב הם ללא צמחיה מצלילה ואינם מתוחזקים היטב ואת השנייה כעיר שמצטיינת במרחבים ציבוריים מגוונים. גרשון סיכם בכך שעלינו להשקיע מחשבה ברחובות מגוונים, בשטחים פתוחים מורכבים שמידותיהם תואמות לקנה מידה אנושי כשהם משולבים ותומכים בתנועה סביבם.

אדריכל דרור גרשון, 'ביומיום אנחנו גולשים לצורות יפות על הנייר אבל ככה אנחנו מפספסים את החיים האמיתיים.'

את סדרת ההרצאות חתמה אלס ורבקל מ'דרמן ורבקל אדריכלים' כשפתחה את הרצאתה במשפט פלינדרום בלטינית :
In girum imus nocte et consumimur igni
'We go wandering at night and are consumed by fire'
היא המשיכה כשהציגה טענה אנתרופולוגית הטוענת כי המשחק הוא חלק בלתי נפרד מטבעם של בני האדם כשאלו מהווים חלק מהמרחב הציבורי. היא חיזקה את הקשר בין המשחק אל המרחב הציבורי כשהציגה דוגמאות לפרויקטים שבחנו את המשחק כדרך לבחון את המרחב הציבורי כשאחד מהם היה מבוך תלת מימדי כביקורת לעיר הפונקציונאלית.  'הדשא של השכן' פרויקט מביאנלה 2010 בבת ים השייך למשרד בו היא שותפה, מציע לעשות שימוש במרחב הגדול מידי שיש בין השיכון הטיפוסי לרחוב. מדובר  במיצב המציע המשך חזותי למרפסת הקומה הראשונה, מקום ישיבה ומבוך למשחק ילדים. 'בדרך לים' מהביאנלה ב- 2011 בבת ים, פרויקט נוסף של 'דרמן ורבקל אדריכלים', מטפל בדרך המקוטעת בין העיר לים ומציע גם הוא התערבות של הפרט בשינוי המרחב הציבורי באמצעות אלמנטים מתכווננים ומותאמים למגוון סיטואציות. 'הריוויירה'- פרויקט בביצוע, מדבר על השילוב בין אמנות לתרבות החוף. אל החלל ששופץ לא בקפידה באופן מכוון הוכנס חול ים וגופי תאורה שתורמים לאווירה המשולבת. ממקום מוזנח ונטוש על החוף הוא הפך לחלל מגוון המשלב בתוכו את תרבות החוף ותרבות האמנות יחד.

אלס ורבקל, אודות האלמנט המשחקי במרחב הציבורי

הערב נחתם בפאנל של שאלות ותשובות למרצים. שאלה שהופנתה לאדריכל עופר מנור נגעה לבעיית הדמוגרפיה בירושלים וההגירה השלילית. מנור נשאל מהן הדרכים לפתור את המצב הנוכחי בו העיר נתונה. מנור השיב כי בתור אדריכלים אין הם אמורים לפתור בעיות מסוג זה אלא, לאפשר אופציות שימנעו בעיות שכאלו. הוא הוסיף ואמר כי בעיר ירושלים קיים עירוב דמוגרפי שהוא חיובי מאוד ואינו מנוצל היטב. אדריכל דרור גרשון המשיך את דבריו של מנור ואמר כי גם תל אביב לפני כ- 20 שנה הייתה 'עיר רפאים' אך היא עברה תהליך מכוון שכלל טיפול במרחביה הציבוריים.

פאנל המרצים בתום האירוע. מימין לשמאל: עופר מנור, אלס ורבקל, דרור גרשון ואיתי אלמוג - בר.

שאלה שהופנתה לכלל המרצים הייתה בדבר ההגדרה למרחב ציבורי. אחת התשובות שנענו היא כי מרחב ציבורי הוא מרחב ששייך לכלל הציבור ואמור לאפשר נגישות לכל אחד להשתמש בו. אדריכלית אלס ורבקל הוסיפה ואמרה כי המושג 'מרחב ציבורי' הינו מושג טעון באקדמיה ועתיר בדקויות. בגדול היא אומרת, כי המרחב הציבורי זהו המקום בו מתרחש מפגש והמפגש נחשב ככזה, גם אם אינו מתקיים באופן מושלם.

האם הציבור באמת צמא למרחבים כאלו? שאלה נוספת שעלתה מהקהל והופנתה לכלל המרצים. אדריכל דרור גרשון ענה כשהשווה את פארק הרצליה לשדרות רוטשילד. שדרות רוטשילד יהיו תמיד שוקקות חיים כשמספר האנשים בפארק הרצליה, כולל בימי שבת לא יכול להשתוות לזה בשדרות רוטשילד שבתל אביב. הוא מסביר שדווקא עצם היותן של השדרות צפופות וכוללות בתוכן מגוון פונקציות והתאמתן לקנה מידה אנושי, הם אלה שעושים אותן כה פופולאריות.
במקביל, נוצר דיון מעניין בקהל בנושא ההשוואה בין ת'א, ניו יורק ראשל'צ וערים נוספות והאם כולן צריכות לשאוף למרחבים ציבוריים 'ראויים'.

להתראות באירוע Archijob הבא !