ראיון עם אדריכל אסף לרמן

''...כל האדריכלים צריכים לדבר על זה בעיניי. אני חושב שצריך לעשות שביתת אדריכלים, ואף הובלתי מחאה נגד התחרות מטעם הטכניון על מעונות הסטודנטים בשנה שעברה... לא ייתכן שמוסד שאמון על התרבות התכנונית בארץ, מוביל דרך ומהווה דוגמא, ישפיל וידרדר את מעמד האדריכל עד עפר..."

מאת: נועה רושובסקי
פרסום באתר: 2/2019

את אדריכל אסף לרמן פגשתי במשרדו ''א.לרמן אדריכלים'' בדרום תל אביב. לרמן, תל אביבי במקור, עוסק בעיקר בחידוש ושיפור מבני ציבור. כבנם של האדריכלים רפי ועדנה לרמן נחשף לתחום עוד מילדות, וכמו נועד לעסוק במקצוע. הוא סומן כאחד האדריכלים הצעירים המבטיחים בעולם ואף קטף את פרס רכטר לשנת 2016 ואת אות העיצוב 2017 ע''ש פובזנר.


נולדת לתוך שושלת אדריכלים ידועה ומוכרת. מתי הבנת שגם אתה הולך להיות אדריכל?
אני עוד לא סגור על זה. אני מניח שכמו הרבה אנשים אני עדיין חושב על מה אעשה כשאהיה גדול. וברצינות – מצבה של האדריכלות בישראל כל כך עגום שגם מהבחינה המקצועית, האופק שנותר פתוח לאדריכלים כמוני שמחפשים לעשות פרויקטים משמעותיים ואיכותיים, במיוחד לאור ההתדרדרות המתמשכת בשכר הטרחה של האדריכל, גם אני חושב על עיסוקים אחרים למרבה הצער.

איך הוקם המשרד?
למדתי בלונדון (AA), וכשסיימתי המורה שלי בזמנו ראול בונצ'וטן הציע לי שותפות במשרד שלו. זה התגלגל לכך שפתחתי משרדון קטן בלונדון עם שותפה שוויצרית שלמדה איתי ועבדנו בשיתוף פעולה עם ראול. אחרי תקופת מה אבא שלי התקשר אלי וסיפר על תחרות גדולה שרצה לגשת אליה וביקש שאבוא ואעזור. הגעתי עם שותפתי סלין ויחד נכנסנו למשרד כצוות שעושה את התחרות. די בקלות זכינו בתחרות שהיתה ל- 120,000 מ''ר - מטה של חברת הייטק גדולה. משם והלאה זה התגלגל. היה לי די ברור שבארץ יש לי יתרון מסויים, והתחלתי להשתתף בתחרויות דרך המשרד של הוריי בזמנו.
המשרד של הוריי התמקד בתכנון עיר - מאסטר פלנינג. אני הקמתי בתוכו צוות אדריכלות, ואחרי 5 שנים, לאור הצלחת הצוות מחד ולאור הצפיפות המעיקה של עסק משפחתי מאידך, בחרתי לצאת להרפתקה עצמאית.


שידרוג והרחבת היכל הספורט (NOKIA) ביד אליהו, תל אביב 2001-2007. צילום: עמית גרון


תכנון שידרוג והרחבת היכל הספורט (NOKIA) ביד אליהו. ההצעה הזוכה במסגרת לרמן אדריכלים.


כמה עובדים יש ומה חלוקת העבודה?
אנחנו 9 עובדים ואנחנו לא מחלקים את העבודה. כולם עושים הכל בצוות ואנחנו מתכנסים ביחד ושומעים את כולם. החלטות מתקבלות בדעת רוב, ולכן מישהו צריך להצליח לשכנע את רוב האנשים, שזהו בסופו של דבר חלק גדול מעבודתו של האדריכל.
באדריכלות של מבני ציבור, הדרך לשכנע אנשים היא על ידי הוכחה של תועלות. בשונה מאדריכלות בסקטור הציבורי אלו לא רק תועלות שקשורות לצמצום עלויות ומקסום רווחים.


חממת היי-טק בקצרין, 2004-2009. תכנון: א.לרמן אדריכלים. צילום: עמית גרון

לרמן לימד 14 שנה בבצלאל, עשור מתוכן העביר סטודיו בשם ''הפרטה, הצברה? ארכיטקטורה!'', שעסק בניתוח של השלכות ההקשר הרחב בו מתקיימת העשייה האדריכלית הציבורית לאור מהלך ההפרטה. משמעות מהלך ההפרטה היא שמזמין העבודה הראשי של האדריכל הפסיק להיות המדינה והפך להיות יזם פרטי:
''לימדתי הרבה שנים בבצלאל ואולי עוד אחזור לזה. בסטודיו ניסינו להעמיד מודלים שמבטאים מהלך של התנגדות להפרטה על ידי יצירת היברידים חצי פרטיים וחצי ציבוריים''.


חממת היי-טק בקצרין, 2004-2009. תכנון: א.לרמן אדריכלים. צילום: טל ניסים

מיקום המשרד - למה נמצאים דווקא במיקום הזה?
המשרד ממוקם באיזור התחנה המרכזית הישנה, ויושב על הרחוב בקומפלקס של 180 מ''ר שנפרש על פני 3 קומות. אני מאוד אוהב לשבת פה ולקחת חלק פעיל מחיי הרחוב. האזור הזה מרתק ומאוד מפרה מבחינת השראה אדריכלית.

באילו סוגי פרויקטים עוסק המשרד, ומה הערך המוסף שלו?
המשרד עוסק כמעט אך ורק בבנייה ציבורית ואנחנו גם מאוד טובים בזה. אנחנו ידועים כמשרד שמקפיד מאוד על רמת שירות גבוהה ומצויינות בביצוע, והגישה שלנו לעיצוב היא קונטקסטואלית ופרמטרית. כלומר אנחנו ניגשים לעיצוב מתוך ניתוח של ההקשר שבו הבניין פועל ומודדים מבחינה פרמטרית את אפקטיביות הפעילות שלו: איך הוא פועל, מה הוא עושה בדיוק. התוצר הוא לא פרי גחמה של סקיצה אלא נוצר מתוך ניתוח רציני ומדוייק של קיומו של הבניין ושל הקהלים שהוא צריך לשרת.


חידוש והרחבת מוזיאון ישראל בירושלים, א. לרמן אדריכלים. צילום: Reid Freeman

ספר על פרויקט שאתה גאה בו במיוחד.
אני גאה מאוד בכל הפרויקטים שלי. אני עובד עליהם שנים ארוכות, אנחנו עובדים במשרד על מספר מועט של פרויקטים אשר זכו כולם להצלחה מקצועית גבוהה והתפרסמו בארץ ובעולם באופן ניכר. הסיבה לכך היא שאנחנו מקבלים מעט עבודות ומקדישים להן הרבה מאוד תשומת לב וזמן, כך שגם פרויקטים בתקציבים זעומים מצליחים תחת ידינו להגיע רחוק.

האם יש אדריכל שאתה מעריך במיוחד?
כן, אדריכל מוטי בן חורין, שכשמו כן הוא: אדריכל בן חורין, יצירתי ונועז, שחתום על אבני דרך חשובות באדריכלות הישראלית.


אסף לרמן בסטודיו, א.לרמן אדריכלים. צילום: Archijob

ספר על הזכיה בפרס רכטר 2016 על פרויקט ספרית נזריאן באונ' חיפה.
הגשתי מניפסט כתוב שדיבר על תפקידה של האדריכלות הישראלית מהיום והלאה, והציג 10 פרויקטים כמימוש של אותו מניפסט. ועדת השיפוט חזרה אלי ודרשה שאתמקד בפרויקט אחד בלבד ולא במניפסט. סירבתי, והם חזרו אלי שוב והסבירו שבגלל שאני מוגבל בכמות אפגע מכך, זאת כיוון שהם חייבים להתמקד בפרויקט אחד בלבד. עדיין התעקשתי להגיש את המניפסט שלי, כיוון שבעיניי הפרויקטים כולם משקפים גישה אחת שלמה ובכל פעם מציגים אופן מסויים שהוא ''סייט ספסיפיק'' ומהווה דוגמא למימוש של אותו מניפסט. לשמחתי בסופו של דבר זה תפס את תשומת לבם.


ספריית יונס וסוראייה נאזארין באוניברסיטת חיפה - זכיה בתחרות במסגרת לרמן אדריכלים 2001. צילום: עמית גרון.


ספריית יונס וסוראייה נאזארין באוניברסיטת חיפה, זוכה פרס רכטר 2016. צילום: עמית גרון.

מה אתה חושב על מצב האדריכלות בארץ כיום?
ישנה בריחת מוחות גדולה מהארץ בתחום האדריכלות. אני רואה את זה בכל מה שקשור לאקדמיה. המשכורות שיכולים להציע כאן הן עלובות ולא הייתי ממליץ לאף אחד להיכנס לתחום לפני שמסדירים את העניין הזה. כל בעל תפקיד בתחום הבניה, אם זה צבע, טייח, מסגר, אינסטלטור, חשמלאי, עוזרים - כולם באופן קטגורי מרוויחים משכורת גבוהה יותר ממה שמרוויח האדריכל.

שכר הטרחה לאדריכלות בארץ, אשר מבוסס על תעריפי משרד הבטחון או על התעריף המקביל של א.א.א.י (ארגון האדריכלים האינג'נירים בישראל), זול ב-50% מהתעריף המקובל בעולם המערבי. למרבה הזוועה והפלצות כל הגופים הציבוריים היום דורשים הנחות בעשרות אחוזים גם על תעריפים אלו ומובילים לכך ששכר הטרחה לאדריכלות בישראל מגיע לכ-30% מהשכר המשולם עבור אדריכלות במדינות העולם המערבי.
המצב הזה הוא בלתי נסבל ומוביל לאיכותו הירודה של המרחב הישראלי. ברגע שהספייס שאנחנו חיים בו הוא לא איכותי ולא מושקע, החברה הישראלית מתקשה להתלכד. אנחנו חיים בספרטה – דווקא כשהמדינה דורשת את החיים שלך והאזרח נדרש להקרבה המקסימלית, המדינה מחזירה לך כל כך מעט. אני אומר את זה בכאב, כציוני גאה.

כל האדריכלים צריכים לדבר על זה בעיניי. אני חושב שצריך לעשות שביתת אדריכלים, ואף הובלתי מחאה נגד התחרות מטעם הטכניון על מעונות הסטודנטים בשנה שעברה. הטכניון, המוסד האמון על הכשרת האדריכלים ותרבות הבניה והתכנון במדינת ישראל, ביקש ליצור תחרות שבה תנאי שכר הטרחה היו פחות מחצי מהתעריף המקובל.
המחאה הובילה לכך שעמותת האדריכלים פרשה מהתחרות, והטכניון קיים את התחרות ללא העמותה. לצערי פניות רבות שלי לנשיא הטכניון נשארו ללא מענה, והמחאה כולה לא צלחה.

המאבק התנהל דרך עמותת האדריכלים?
התחלתי את העצומה כאדריכל עצמאי וחתמו עליה מאות אדריכלים במהירות הבזק. לאחר מכן פניתי לעמותה ומאותו הרגע איחדנו כוחות במאבק, שכאמור לא צלח – תנאי השכר לא השתנו.
לא ייתכן שמוסד שאמון על התרבות התכנונית בארץ, מוביל דרך ומהווה דוגמא, ישפיל וידרדר את מעמד האדריכל עד עפר.

המגוחך בכך שדווקא מהבחינה הכלכלית שכביכול מובילה את מקבלי ההחלטות, בעודם מתפארים בדפי האקסל, לקצץ בשכרו של האדריכל, דווקא בחינה אמיתית של ההשלכות הכלכליות מסוג זה הוכיחה במחקרים רבים שפרויקטים הפכו ליקרים יותר, ארוכים יותר וטובים פחות באופן מובהק. כך שאם יש לך שכל אדון מזמין, השקע בתכנון, בשכר הטרחה של האדריכל, ומובטח לך כי תקבל פרויקט טוב יותר, זול יותר ומהיר יותר.


מגורי סטונדטים קיבוץ סאסא - זוכה פרס פובזנר לאדריכלות 2017. תכנון: א. לרמן אדריכלים. צילום: טל ניסים


שיפוץ ותוספת קומות לבניין עיריית תל אביב-יפו. תכנון: אדריכל מנחם כהן וא. לרמן אדריכלים. צילום: עמית גרון


תכנון מרפסת ציבורית לבניין עיריית תל אביב-יפו (פרויקט שהוקפא). תכנון: אדריכל מנחם כהן וא. לרמן אדריכלים.


הצעה לחידוש כיכר אתרים שנבחרה במסגרת קול קורא מטעם עמותת ''לא למגדלים בכיכר אתרים'' וע''י הצבעת הציבור כהצעה המועדפת לטיפול בכיכר אתרים. תכנון: א. לרמן אדריכלים.

לפני יותר משנה הצטרף לרמן למאבק האזרחי נגד בניית פרויקט כיכר אתרים המתוכנן על ידי עיריית תל אביב.  לצורך המאבק הוקמו עצומה, עמותה, פרויקט מימון המונים ועמוד פייסבוק המעדכן על התקדמותו.
אני לוקח חלק במאבק נגד הריסת כיכר אתרים והפיכתה למיזם פרטי. קמה עמותה שיזמה תחרות אדריכלים כדי למצוא חלופה, ומאז שזכינו אני שותף עם העמותה במאבק לביטול האיום להרוס את נקודת המפגש הראשית של תל אביב עם הים.

כיום כיכר אתרים היא מקום אמנם מוזנח ומדורדר וחשוב לציין שהדברים הם בכוונת תחילה – כדי לדחוק את העיריה להביא להרס של המרחב הציבורי ולהפוך לפרויקט יזמי גרידא.



אם העיר היא קנווס שהכוחות הכלכליים מציירים עליו ציור אותו אנחנו קוראים במבט רטרוספקטיבי של תרבויות שחיו בעיר, הציור שצוייר בכיכר אתרים בשנות ה-70 מיקם בלב הקומפלקס הזה שטח ציבורי רחב ויקר מבחינת המיקום האקסקלוסיבי שלו. קריאה של פרויקט כזה תביא לתובנה מסוג מסויים של תרבות שיצרה אותו.

לעומת זה הפרויקט המקודם היום על ידי היזם הפרטי בעידודה הנלהב והתמוה של עירית תל אביב, מוחק לחלוטין את השטחים הציבוריים ומחליף אותם במגדלים ובמרכז מסחרי, שדרכם אמור לעבור התושב התל-אביבי בדרכו אל הים.

קריאה רטרוספקטיבית של פרויקט כזה, במידה ולמרבה הצער אכן יתממש, תביא את ההסטוריון העתידי למסקנה שזוהי דמותו בפועל של הקפיטליזם החזירי מהסוג הדורסני והאלים ביותר.








מרכז כנסים ע''ש דניאל חוסידמן במרכז הבין-תחומי, הרצליה. צפי פתיחת הבנין - במהלך 2019. תכנון: א.לרמן אדריכלים

אני כותב הרבה, כתבתי מאמרים אשר התפרסמו ב''דה מרקר'', ''הארץ'' ועוד. כתבתי על מעמד האדריכל, ועל הקשר בין מעמד האדריכל לנוף המשוכפל והעלוב הזה של מדינת ישראל.

דווקא בזמן שיש ממשלה ימנית שמחזיקה בשלטון לאורך כל כך הרבה שנים, קשה להבין מדוע לא רואים את הקשר בין לכידות לאומית, בין חוסן לאומי וחברתי ובין סביבות החיים שבהן אנחנו מגדלים את ילדינו, ויוצרים או לצערי לא יוצרים את התלכיד שמחבר אותנו לידי חברה. למה זה לא מובן יותר?

מצד אחד יש לנו הנהגה ימנית שמדברת על לאומיות כל כך ברורה ומצד שני מעודדת את ההפרטה שמבטלת כל מכנה משותף וכל תלכיד חברתי, מחלישה את החברה הישראלית ומאיימת על העתיד של קיום המדינה הזאת.



>>>לעמוד של א.לרמן אדריכלים במדריך אנשי המקצוע של ארכיג'וב<<<