תמונת משרד עם סטודיו other:wise || ראיונות

'...הגענו למסקנה שזה תחום שניתן ליצור בו משהו על זמני, אבל זה משהו שמשתנה ומתפתח וצריך להיות ממכתיבי האופנה ולא מהמוכתבים. לכן הרבה פעמים אנחנו עושים דברים יוצרי דופן, שלא כולם יכולים לקלוט אותם מיד, אבל בסופו של דבר זה הדבר שמאפיין ועושה את הפרויקט....'


ראיון עם סטודיו other:wise משתתפים: הילי לזרוב ורועי קדרנל

מיקום: בסטודיו ברח' בן דוסא 28 יפו

למה דווקא שם? זה אזור מתחדש ליד שוק הפשפשים, אנשים כל הזמן עוברים ונכנסים מהרחוב.

תואר: עיצוב פנים במכללה למנהל. סוג פרויקטים של המשרד: עיצוב פנים ומוצר

משיכה לתחום: הילי: אני חייתי את התחום של עיצוב המוצר כי לאבא שלי היה מפעל לייצור רהיטים וחנות גדולה, אז נתקלתי בהרבה מעצבים. רועי: התחלתי מהתחום הפרקטי של בניה והתעסקות פיזית, אבא שלי היה מנהל פרויקטים וגם היום במשרד אני בדרך כלל נכנס לתמונה משלב הפרקטיקה.

הגדרה עצמית: אנחנו מגדירים את עצמנו כסטודיו ולא כמשרד. סטודיו זה משהו שמתפתח, אנחנו לומדים ומלמדים. באיזשהו מקום מי שחושב על עבודה בעיצוב פנים כמשרד טועה, כי זה צריך להיות משהו שגדל ומפרה. אנחנו גם בונים פה, לא רק משרטטים, והלקוחות שלנו מתרגלים לטרמינולגיה הזאת.

תחילת הדרך: במהלך הלימודים עשינו ביחד פרויקט של פח מחזור ומאותו רגע עבדנו יחד כל הזמן. היו לנו אבני בסיס זהות, הרגשנו שאנחנו משלימים אחד את השני, אחד מקרקע את השני והשני נותן לו לפרוח. יש פתיחות וכל אחד אומר את האמת בפרצוף. יש מטרה משותפת ובכל התהליך שאנחנו עוברים בדרך אנחנו לוקחים את החוזקות וממשיכים איתן קדימה. כמעצב יש לך נפילות וכשיש עין אוביקטיבית שמכוונת אותך מהצד אז יש 'גרנטי' אחד לשני שיש את הקטע האובייקטיבי. מעצב טוב צריך שתהיה לו ביקורת עצמית טובה על עצמו וגם שידע לקבל ביקורת.


סטודיו other:wise, ברחבי החלל פריטים בעיצובו של הצמד. צילום: אלכס לובימוב

אחרי הלימודים תמיד יש את שלב הריבאונד, שאתה לא יודע בדיוק מה יהיה. וכשסיימנו את הלימודים כל אחד המשיך בעבודה שהיה בה. הילי הדריך מכינה בסטודיו 6B ורועי המשיך בניהול מסעדה. כל אחד עשה פרויקטים שהזדמנו לו על הדרך. הילי: תמיד רצינו לחזור לעבוד יחד ואז הזדמן לי לעצב בר גדול ומעניין בהרצליה פיתוח ['מדיסון'] והרגשתי שאני רוצה לשתף בזה את רועי. זה היה פרויקט גדול של כ- 300 מטר וזה היה המבחן שלנו. בשלב הזה פרצו היכולות של שנינו וזו היתה האסמכתא שלנו לרוץ קדימה. הפרויקט הזה גם יצר לנו קשרים וקרש קפיצה לפרויקטים שהמשיכו לזרום בשנה הראשונה ויצרו את המשך שיתוף הפעולה הרציף.

הגענו למסקנה שזה תחום שניתן ליצור בו משהו על זמני, אבל זה משהו שמשתנה ומתפתח ואתה צריך להיות ממכתיבי האופנה ולא מהמוכתבים. לכן הרבה פעמים אנחנו עושים דברים יוצרי דופן שלא כולם יכולים לקלוט אותם מיד, אבל בסופו של דבר זה הדבר שמאפיין ועושה את הפרויקט. למשל ב'מדיסון', במרכז החלל הצבנו מעין עץ תאורה ענק שהכתיב את החלל. ב'מרלה סינגר' תלינו על הויטרינות שטיחים במקום וילונות. ב 'guys & dolls' היו משתנות הפוכות על הקירות עם גופי תאורה. אלה אלמנטים שנתנו להם אינטרפרטציה מודרנית. אנחנו מאמינים שלקוח שרואה דבר כזה לא ישכח את המקום וזה יגרה לו את המחשבה.


עיצוב משרדי Wallstreet. צילום: אלכס לובימוב

סגנון אופייני: אפשר לומר שהרבה פעמים העיצובים שלנו מתאפיינים בקונטרסט, או בהתנגשות סגנונית מסוימת, כמובן שתוך התחשבות ברצונות הלקוח וניסיון להגשים את החלומות שלו. למשל בפרויקט שעשינו עבור I LAK [מרכז טיפוח] יש התנגשות מסוימת שהיא מאוד מינורית. אנחנו חשבנו על משהו צרפתי, נשי ורומנטי – ואז קיבלנו את הלוגו ואת ספר המותג שנראו מאוד אמריקאיים. למשל רכב אמריקאי אדום עם דמות אישה בסגנון שנות ה- 50. זה לא סגנון צרפתי, ונוצרה התנגשות סגנונות מאוד עדינה. הרכב האמריקאי מסמל משהו מהיר, קניוני ואורבני ואת זה שילבנו עם הצרפתי שמתקשר יותר למשהו איטי ולוקח זמן. בעיצוב מצאנו פשרה בכל דבר – החזית היא מאוד רומנטית, עם פרופיל בלגי לבן וביחידות הנגרות יש רגליים מעוגלות ופרקט שמשתלב עם ריצוף אירופאי דמוי תחרה. מצד שני יש כיסאות בסגנון דיינר  ואלמנטים אמריקאיים מובהקים אחרים.


חנות בייסיק קולקשן בפרנקפורט. צילום: אלכס לובימוב

בתים בוחרים בפינצטה: ההגדרה של הסטודיו שלנו היא של עיצוב פנים ומוצר, כאשר עיצוב פנים הרבה פעמים מוליד עיצוב מוצר ולהיפך. מוצר יכול הרבה פעמים להוליד סגנון. את הבתים שאנחנו עושים אנחנו בוחרים בפינצטה, וזה כי אנחנו חושבים שכל עניין הדיור בארץ הוא מאוד מקובע. יש מעטים שפתוחים לשינויים ולמחשבה אחרת על הבית. היום יש יותר מדי קטלוגים שמכתיבים ללקוח מה הוא רוצה והרבה אנשים רוצים את מה שיש לשכן או מה שראו בקטלוג. בד'כ אם לקוח מגיע ואומר מה הוא רוצה הוא סוגר לך את העיצוב. לא נותן לדמיון שלך ושלו להשתולל.

פרויקטים חדשים ומעניינים של המשרד:
דירה ביפו : מדובר בדירה קטנה יחסית, בסך הכל 90 מ'ר לא כולל מרפסות, אבל בשני מפלסים ובבנין לשימור. יש מרפסת של 50 מ'ר שצופה על יפו ועל הים. אנחנו עושים שם את הכל מ א' עד ת'. אפשר לומר שאנחנו מובילים שם את כל תהליך ההקמה כי זה לקוח מחו'ל. זו דירה עם חלונות עץ ושיש חלילה ואנחנו לקחנו אותה ושקשקנו אותה. הדייר אוהב סגנון לופטי, הארכיטקטורה היתה בדירה וצריך לקלף דברים ולחשוף את ה DNA הזה.


דירה ביפו בתכנון סטודיו other:wise

הקומה הראשונה נשמרה והשנייה נבנתה מאפס כי היא נהרסה עם השנים. החלטנו שאנחנו מחזירים חלק מהמבנה הישן ובנינו קיר שלם מאבן כורכר יפואית. משם הוצאנו מדרגות מאוד מודרניות, מרחפות, עם מעקה דקיק, והקונטרסט בין העותמני לסמי תעשייתי מינימליסטי מייצר בעיטה לחלל שאי אפשר להתעלם ממנה. יש שם השפעות יפואיות ופריזאיות [מוצא הלקוח]. הגישה שלו חופשית גם כי התחיל חיים חדשים אחרי גירושין. הפרוגרמה היתה בעייתית כי היו הרבה דרישות מתנגשות וגם שהדירה צריכה להיות מושכרת לטווח קצר. כשיש את סל הפרמטרים הזה התייחסנו לדירה כמו שאנחנו מתייחסים ל DNA של עסק.


דירה ביפו

דירה בהרצליה: הדירה שייכת לפסיכולוגית שעברה מבית קרקע לדירה בבניין. את כל הרהיטים העתיקים שלה, שנצברו במשך 30 שנה היא ביקשה לשלב בדירה החדשה. בנוסף לאתגר של הכלת כל הריהוט בבית החדש, התבקשנו גם לעצב חדר טיפולים בבית ולהתייחס לצבעי השיש והריצוף שהלקוחה בחרה מראש.  העיצוב שלנו גם במקרה הזה היה קונטרסטי - יצרנו דירה סופר מודרנית-מוזיאלית, ויצקנו לתוכה את הריהוט הקלאסי שיצר שילב של קור וחום, מודרני ונוסטלגי. גופי תאורה עתיקים ופרקט אלון השלימו את המראה הנוסטלגי של הריהוט.

עיצוב הבית הפרטי: הילי : אני רק עברתי דירה. בדירה הקודמת, שהיא בעצם הסטודיו הקודם שלנו, היה עיצוב מעלף. לופט חם בקיצור. היה שם רהיט אחד שהיה מאוד יקר לי, משנות ה- 50, וכל היתר היה חדש. אפשר לומר שהסנדלר הולך יחף כי אתה כל הזמן נחשף לדברים חדשים והתאהבות בסגנון חדש תחזיק אצלנו פחות זמן. אני למשל החלפתי 3 שולחנות בסלון בחצי שנה!
רועי : עברתי לפני שנה לדירה חדשה בבאר יעקב. הייתי מגדיר את העיצוב כאקלקטי. העיצוב מגיע מהמוצרים, אבל זו גם דירה חדשה וזה לוקח זמן.

אופנה: עכשיו האובססיה שלנו היא לצבעי כחול ותכלת. לפני חצי שנה זה היה צהוב. לפני זה היה אדום וכתום. בסטודיו שלנו יש תהליכי התאהבות שקשורים אלינו ופחות מושפעים מאופנה חיצונית. זה גם חשוב להיזהר מאופנות כשמעצבים חלל, כי מצפים שימשיך לשמש יותר מעונה אחת, אלא אם מדובר בעסקים שיודעים מראש שאחרי שנה שנתיים יצטרכו לשנות ולחדש את העיצו


אגף הנוער בפתח תקווה

חלומות לעתיד: אנחנו לא שואפים לבינוניות. אנחנו שואפים לגבוה, להישגי ביותר. אין לנו פשרות עיצוביות ואין לנו פשרות לגבי העסק. אנחנו מאוד מאמינים במוצר שלנו והסטודיו שלנו הוא יותר בית מהכל.

פרויקט החלומות: רועי: לא אכפת לי לעשות מלון בוטיק ביעד אקזוטי, מצד שני אני תמיד אומר שאני חייב לעצב סכו'ם - זה כ'כ יומיומי ובנאלי ואפשר לעשות עם זה דברים מדהימים.
הילי: אני הייתי רוצה לעצב רכב.

האם אתם ממליצים לצאת מיד אחרי הלימודים לדרך עצמאית?
באיזשהו מקום ללמוד על הבשר חורט לך דברים טוב יותר. אם אתה טועה אתה חייב להיות אחראי לכל קו ואז ההתמסרות שלך לפרויקט שונה לחלוטין מזו של מישהו שעובד במשרד. זו הסיבה שאנחנו בודקים כל שרטוט 300 פעם ובודקים אותו גם מול אנשי המקצוע. בפרויקטים יש אחריות מלאה על מה שאתה מוציא - אכזבה על כל נקודה שלא גמורה עד הסוף ואושר וסיפוק מהתוצר הסופי.לי ולרועי זה גרם להזדקן ב 8 שנים במקום 4, יש לילות בלי שינה, אבל כשהפרויקט נולד יש אושר גדול. הייתי ממליץ לכל אחד להתעמק בעצמו ולהבין אם הוא בנוי לזה ושיעשה את הניסיון. זה הרבה טעויות בדרך שאתה משלם עליהם ולא הלקוח. לנו היה מזל של מתחילים ואנחנו גאים בזה – 99% מהפרויקטים הראשונים שלנו עברו ללא רבב.