Archijob - Studio לוח דרושים | חיפוש עבודה | לוח דירות | יד-2 מערכת הפורומים לימודי עיצוב - לימודי אדריכלות אדריכלים , מעצבים פנים , מהנדסים , קבלנים חברות ומוצרי בניה ועיצוב חדשות וארועים ראיונות אדריכלים ומעצבים חשיפת פרויקטים - אדריכלים ומעצבים סקר שכר אדריכלים מעצבים ומהנדסים תחרויות אדריכלות ועיצוב בינלאומיות הבלוג של archijob מאמרים עיצוב פנים המגזין של archijob archijob פרסום באתר archijob אודות archijob עמוד הבית - archijob קבעו כעמוד הבית שליחת פרויקטים ומאמרים לאתר - archijob יצירת קשר - archijob תפריט עליון


פרנק ויטפורד

באוהאוס
פרק מהספר "באוהאוס" מאת פרנק ויטפורד

"עד להקמת באוהאוס לא היה בית ספר לאמנות שדמה לו, אולם הרעיונות שעמדו ביסוד התוכנית שנכתבה ב-1919 היו מעוגנים במורשת ארוכה ומכובדת. רעיונות אלה שיקפו גישות לאמנות, לאדריכלות ולמלאכה שהתגבשו בידי כוחות ההנדסה והתעשייה"...

08.2012

ספר חדש בהוצאת רסלינג סוקר את ההיסטוריה של בית הספר המפורסם לאדריכלות

"מעניין להבין כיצד הפך באוהאוס, בית הספר לעיצוב בגרמניה, לסמל ומניפסט המודרניזם. בית הספר התקיים תקופה קצרה מאוד ונאלץ לנדוד שלוש פעמים בשל לחצים פוליטיים לשלוש ערים בגרמניה של רפובליקת ויימאר, בתקופה שבין סיום מלחמת העולם הראשונה ועליית הנאצים" כך אומר פרופ' מיכה לוין, ראש המחלקה לאמנות רב תחומית ולימודי תרבות בבית הספר שנקר, בהקדמתו לספר "באוהאוס" של העיתונאי ומבקר האמנות הבריטי פרנק ויטפורד.


צילום בית הספר באוהאוס
צילום בית הספר באוהאוס

-פרק 2-
אמנות, מלאכה, אדריכלות והאקדמיות

עד להקמת באוהאוס לא היה בית ספר לאמנות שדמה לו, אולם הרעיונות שעמדו ביסוד התוכנית שנכתבה ב-1919 היו מעוגנים במורשת ארוכה ומכובדת. רעיונות אלה שיקפו גישות לאמנות, לאדריכלות ולמלאכה שהתגבשו בידי כוחות ההנדסה והתעשייה.
המהפכה התעשייתית הכניסה מכונות וחומרים שתפסו את מקומן של הפונקציות המסורתיות של האמן ובעל המלאכה. יציקת ברזל הייתה רב-תכליתית יותר מלבֵנה או מעץ. מכונות שפעלו על קיטור היו מסוגלות להדפיס, לחתוך ולעצב כמעט כל חומר במהירות ובאחידות יותר משיכלה היד האנושית. משמעו של ייצור ממוכן היה מחירים נמוכים יותר ורווחים גבוהים יותר.
התערוכה הגדולה (Great Exhibition) שהוצגה בהייד פארק בלונדון ב-1851 הדגימה בדרמטיות, לכל מי שטרח לחשוב, עד כמה השתנה העולם מתחילת המאה ה-19. ביתן התערוכה העצום של ג'וזף פקסטון (Paxton) נבנה מצלעות מתכת מוכנות מראש ודפי זכוכית (ארמון הקריסטל), והיה פרי עבודתו של מהנדס אוטודידקט רב-השראה ולא של אדריכל גרידא. הביתן אירח לא רק יצרנים מסורתיים מכל מדינה בעולם כמעט, אלא גם את מכונות הקיטור החדישות, את המנועים, הפטישים, המחרטות והנוּלִים שהעניקו לבריטניה יתרונות תעשייתיים וכלכליים ששום מדינה אחרת לא נהנתה מהם.
אנשים מהשורה היו מרוגשים ומוקסמים מפלא היצירה של פקסטון, אולם קומץ של אנשים חושבים היו מבועתים מתכולתה. הם האמינו שהמכונה בישרה (עם רעות חולות אחרות) על קצם הקרב הן של האינדיווידואליות והן של בעל המלאכה.
המתנגדים המשכנעים ביותר למכונה בבריטניה של המאה ה-19 היו ג'ון רסקין (Ruskin) וויליאם מוריס (Morris). האחרון סבר שזו רמאות להעמיד פנים שטובין שיוצרו במכונה הם עבודת יד, ואילו רסקין שלל מכול וכול את השימוש במכונה וגינה כל אמצעי שתפקידו חרג מסיוע "לפעולת השרירים של היד האנושית" בתחום המלאכות. שניהם האמינו שתוצאות הייצור התעשייתי הנן הרסניות לבעל המלאכה ולצרכן כאחד: המכונה הנה נטולת נשמה והיא תהפוך את האנושות לנטולת נשמה. המכונה גוזלת מבעל המלאכה את השמחה על עבודה שנעשתה כהלכה ושוללת מהציבור את ההנאה של חיים איכותיים בסביבה אשר עוצבה במיומנות ובאהבה גם יחד.

מבנה באוהאוס קלאסי
מבנה באוהאוס קלאסי

הפתרון של מוריס היה לאושש את המלאכות המסורתיות באמצעות מתן חסות. ב-1861 הוא הקים חברה שסיפקה תעסוקה לבעלי מלאכה מסורתיים והייתה אמורה לייצר עבודות בסגנון שמוריס רצה לקדם. הוא גם קיווה שמחירי המוצרים יהיו בהישג ידם של אנשים מהשורה, מכיוון שאלה, הרבה יותר מ"העשירים המתועבים" (לדבריו), היו זקוקים ליתרונות הרוחניים שמעניקים חפצים אשר יוצרו בצורה הגונה ורגישה.
רעיונותיו של מוריס וניסיונותיו לגדוע את גל התיעוש היו נאיביים. הם שאבו את כוחם מחיבה לימי ביניים מדומיינים, שבהם המיכון לא היה אפילו בגדר חלום ובעל המלאכה היה מסתת את דרכו מקתדרלה לקתדרלה עם חבורת אחים עליזה ושמחה בחלקה.
יתרה מזאת, הרעיונות של מוריס לא היו פרקטיים. אמנם היה שוק למלאכת יד, אך באופן בלתי נמנע החפצים היו יקרים יותר מטובין שיוצרו בייצור המוני. רק "העשירים המתועבים", מי שהיו הכי פחות זקוקים לחפצים האלה, יכלו להרשות אותם לעצמם. לא היה לאל ידם של העסקים המשפחתיים הקטנים, האנכרוניסטיים, לעצור את ההתקדמות הבלתי מתפשרת של המכונה.
עוד דמות שהביעה ביקורת על מרבית המוצגים בתערוכה הגדולה הייתה האדריכל הגרמני גוטפריד סמפר (Semper) (1803–1879), שהיה פליט פוליטי באנגליה במשך שנים מספר. סמפר הבין שקדמה טכנולוגית היא בלתי הפיכה. לכן במקום להמציא דרכים לשמר את המלאכות המסורתיות הוא הציע להכשיר סוג חדש של בעל מלאכה, שיבין את הפוטנציאל של המכונה ויצליח לנצל אותו ברגישות אמנותית. המונח אמנויות ואומנויות (Arts and Crafts) שימש באנגליה לתיאור ניסיונות מניסיונות שונים להחיות את המלאכה ולחולל רפורמה בעיצוב. סמפר המציא מקבילה גרמנית: Kunstgewerbe.
הנרי קול (Cole) האנגלי (1808–1882) הזדהה עם סמפר. הוא עזר לארגן את התערוכה הגדולה, אבל ביקר את מה שהוצג בה. בדומה לסמפר, קול חשב שהפתרון היחיד לטווח ארוך לבעיות שהציבה התעשייה הוא חינוך, ושעל המוזיאונים למלאכה למלא תפקיד חשוב בדומה לבתי ספר לאמנות ומלאכה.
מכיוון שניהל את מוזיאון סאות' קנזינגטון, שנוסד ב-1852 (היום מוזיאון ויקטוריה ואלברט), ואת בית הספר לעיצוב המחובר אליו (היום הרויאל קולג' אוף ארט), הייתה לקול השפעה נרחבת, לא רק בבריטניה אלא גם ברחבי אירופה, בייחוד בגרמניה ואוסטריה.
לימודי האמנות והמלאכה היו זקוקים בדחיפות לרפורמה. אמנים ובעלי מלאכה המשיכו ללמוד את מקצועותיהם כאילו לא התחוללה מעולם מהפכה תעשייתית: אמנים עדיין עברו הכשרה באווירה המעודנת של האקדמיות ובעלי מלאכה רכשו את המיומנויות שלהם במערכת שוּליאות שלא השתנתה מאז עידן הקתדרלות הגדולות.
באירופה של שלהי המאה ה-19 היה גידול ניכר במוזיאונים למלאכה ובבתי ספר לאמנות ומלאכה שהיו מזוהים עמם. אולם לא חשוב היכן הוקמו, בתי הספר לא הצליחו לשנות את הדעה הרווחת. בעיני רוב הציבור הם היו הקרובים העניים של האקדמיות לאמנות יפה: הם הכשירו בעלי מלאכה ולא אמנים. האקדמיות מצדן המשיכו לבסס את לימודיהן על העת העתיקה ועל ציירי מופת, והיו אדישות לחלוטין להצלחות המסחררות של האוונגרד, בייחוד בצרפת ובייחוד בציור, והאמינו שהן בלבד מקדשות את הערכים האמנותיים המוחלטים. האקדמיות גם החזיקו בדעה שאפשר ללמד אנשים להיות אמנים. ברור שכל רפורמה בלימודי אמנות הייתה צריכה להתחיל במתקפה נגד האקדמיות האליטיסטיות.
המהפכה התעשייתית חוללה משבר גם באדריכלות. השאלות אם ראוי שאדריכלים ישתמשו בחומרי בנייה חדשים ואילו צורות עשויות לנבוע משימוש בחומרים כאלה לא היו היחידות שעמדו על הפרק. עלתה גם השאלה כיצד למצוא פתרונות לבעיות שנוצרו בעקבות הגידול העצום והמדאיג באוכלוסיות העירוניות. כיצד והיכן ישכנו את הפרולטריון העירוני החדש?
היעדר התשובות לשאלה בוערת זו הצמיח שכונות עוני חשוכות, מחניקות, לחות ורוויות בעיות תברואה קשות בכל עיר מתועשת מפריז ועד בודפשט. הבעיה לא תיפתר בעזרת אדריכלים שהוכשרו לחקות סגנונות עבר או לבנות בנייה פרגמנטרית עם חומרים קונבנציונליים.
הפתרונות הראשונים לבעיה זו הוצעו באנגליה. שכונות מגורים למשפחות פועלים החלו להופיע כבר בשנות ה-50 של המאה ה-19. בהמשך מאה זו צצו מתחמים כאלה בכל מקום, והם נועדו למעמד הבינוני ולמעמד הפועלים. היו גם שכונות (למשל פורט סאנלייט ובורנוויל) שחברות גדולות בנו למען עובדיהן. תנועת "עיר גנים" (garden city) הייתה צעד באותו כיוון. עיר הגנים הראשונה הייתה לצ'וורת' (Letchworth) (בנייתה החלה ב-1904), ופיתוחה תוכנן מראשיתו ועד סופו כדי לספק את צורכיהם של עובדי בית החרושת שעמדו להתגורר בה.
בשני העשורים האחרונים של המאה ה-19 זכתה בריטניה להערכה באירופה בזכות איכות מוצריה התעשייתיים, המלאכות שלה, בתי הספר לאמנות ומלאכה, ערי הגנים והאדריכלות הביתית הצנועה והיציבה שלה. הערכה זו נבעה בחלקה מהשאיפה להשתוות להישגיה של בריטניה, שהגיעה למעמד של מעצמה תעשייתית ומסחרית. טובין מעוצבים היטב נמכרו טוב יותר מחיקויים זולים; עובדים בריאים ומרוצים ייצרו טובין רבים יותר ואיכותיים יותר מעובדים חלושים וממורמרים.

האוסטרים והגרמנים (הכלכלה של גרמניה החלה לשגשג לאחר איחודה ב-1871) ניצבו בחזית, ועד 1910 השיגו את הבריטים במקוריות הרעיונות ובאיכות הפתרונות המעשיים ללימודי אמנות, מלאכה, עיצוב ואדריכלות.
איגוד אמני האוונגרד של וינה (נוסד ב-1898), שנקרא "ססציון" (Wiener Secession), שם לו למטרה להחיות את האדריכלות והמלאכה ובה-בעת לחלץ את הציור והפיסול מכבלי ההיסטוריציזם. הססציון הושפעו עמוקות מתנועת ה"ארטס אנד קרפטס" (Arts and Crafts) הבריטית, בייחוד מעבודתו של צ'רלס רני מקינטוש. הססציון מילאו תפקיד מפתח בהקמת סדנאות וינה (Wiener Werkstätte) ב-1903, סדנאות מלאכה אשר ייצרו ריהוט, טובין לבית, טקסטיל ואפילו בגדים למכירה בחנות משלהן. כך סיפקו הסדנאות הכשרה ותמיכה פיננסית לאמנים ובעלי מלאכה.

סדנאות וינה זוהו עם סגנון שהיה יחסית פשוט וגיאומטרי ביסודו. בה-בעת אדריכלים וינאים רדיקלים דוגמת אדולף לוס (Loos) (1870-1933) החלו לעצב בניינים שלמרבית בני זמנם נראו אנונימיים להחריד ונטולי קישוט. להיעדר הקישוט הזה – מאפיין מרכזי בכל העיצוב של המאה ה-20 – הייתה הצדקה אידיאולוגית ואסתטית גם יחד. לוס ראה בקישוט בזבוז כסף ותו לא. במאמרו "קישוט ופשע" (1908) טען לוס שככל שהקישוט על החפץ גדול יותר, כך הניצול של בעל המלאכה שהועסק כדי ליצור אותו גדול יותר: "אם אני משלם עבור קופסה חלקה בדיוק כפי שאני משלם עבור אחת מקושטת, ההפרש בעבודה שייך לעובד".
בינתיים המציאה ממשלת גרמניה ב-1896 תפקיד מיוחד בשגרירות גרמניה בלונדון, שהעניק הזדמנות לאדריכל הרמן מותזיוס (Muthesius) (1861-1927) ללמוד ולדווח על תכנון ערים ותוכניות דיור בבריטניה. מותזיוס שהה בלונדון שבע שנים, ואחריהן הוציא לאור את ספרו רב- ההשפעה Das englische Haus ("הבית האנגלי", 1904).

מותזיוס העריץ את האדריכלות הבריטית הביתית על המתינות והפונקציונליות שלה, תכונות שהוא חיפש גם במלאכה. הוא חשב שחפצים צריכים לבטא את תכונות החומרים שמהם נבנו, להיות נטולי קישוטים מיותרים ובהישג ידו של הציבור הרחב, וסבר שקישוט אינו עולה בקנה אחד עם ייצור ממוכן. "אנו מצפים שמוצרים שיוצרו במכונה", הוא כתב, "יהיו בעלי צורה חלקה ויצומצמו לפונקציה היסודית שלהם".

משרד המסחר של פרוסיה מינה את מותזיוס לאחר שובו מלונדון לתפקיד המפקח על בתי הספר לאמנות ומלאכה. מותזיוס שכנע אדריכלים ומעצבים גדולים כמו פטר בהרנס (Behrens), הנס פולציג (Poelzig) וברונו פאול (Paul) לעמוד בראש בתי ספר לאמנות בערים חשובות כגון דיסלדורף, ברסלאו וברלין. בהשפעת רפורמטורים של חינוך בבריטניה הוא פעל להקמת סדנאות הכשרה שסטודנטים יוכלו ללמוד בהן מתוך עשייה ולא מעיצוב על נייר.
חשובים אף יותר ממאמציו של מותזיוס בתחום לימודי האמנות היו ניסיונותיו לשכנע תעשיינים גרמנים לעודד עיצוב טוב.
ב-1907 הוא הצליח לכנס שניים עשר אמנים ושניים עשר תעשיינים ולהקים איגוד של מעצבים, אדריכלים ותעשיינים – ארגון שנודע בשם ורקבונד (Werkbund). ורקבונד היה אחראי לשילובם של מעצבים בתעשייה ולהשקת מערך פרסומי שיכוון לשיפור הטובין התעשייתיים. מטרתו הייתה לגשר בין אמנות, מלאכה, תעשייה ומסחר ולהשיג בעקבות זאת שיפור באיכות המוצרים הגרמניים.

ב-1907 מינתה AEG (חברת החשמל הכללית של גרמניה ואחד הקונצרנים הגדולים במדינה) את פטר בהרנס (1868–1940), חבר מייסד של ורקבונד, למעצב ראשי. בהרנס לא רק עיצב את מוצרי החברה (טלפונים, מאווררים, קומקומים ופנסי רחוב), הוא גם העניק לחומר המודפס שלה סגנון בית שלא היה אפשר להחמיץ ויצר כמה מבתי החרושת של AEG – המפורסם שבהם היה בניין מפעל הטורבינות בברלין.
הקריירה של בהרנס מדגימה היטב כיצד סוגיות שהעלה מוריס לראשונה מצאו ביטוי מוחשי בגרמניה בתקופת חילופי המאות. בהרנס החל את דרכו בציור, ועד מהרה פנה לעיצוב ולאחר מכן לאדריכלות. הוא היה חבר מרכזי במושבת הציירים במתילדנהוחה (Mathildenhöhe) שבעיר דרמשטאט. המושבה נוסדה ב-1898, והייתה בין השאר חיקוי של תנועת ה"ארטס אנד קרפטס" האנגלית. בהרנס עבד בשיתוף פעולה הדוק עם האדריכל הווינאי הצעיר (וחבר ה"ססציון") יוזף-מריה אולבריך (Olbrich), עיצב את ביתו ואת כל מה שבתוכו – החל בידיות של הדלתות וכלה ברהיטים ובסכו"ם.
ב-1903 עבר בהרנס מדרמשטאט לדיסלדורף, בעקבות מינוי שקיבל ממותזיוס לנהל את בית הספר לאמנות ומלאכה בעיר. מכיוון שהכיר במשמעויות התיעוש ובפוטנציאל של המכונה הוא ארגן מחדש את תוכנית הלימודים של בית הספר וניסה לשלב בין מלאכה מסורתית לייצור ממוכן. "השאלה אם ומתי יהיה אפשר להפוך את ההישגים הטכניים הגדולים של זמננו לביטוי אמנותי בשל ונעלה", כתב בהרנס, "היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה והרת משמעות להיסטוריה של התרבות האנושית". בית הספר של דיסלדורף היה אחד הניסיונות הגרמניים הראשונים להעניק ללימודי האמנות פנים מודרניות. חשוב לציין ששותפו לעתיד של גרופיוס, אדולף מאייר, למד שם.

בהרנס עזב את דיסלדורף לטובת ברלין, שם הצטרף ל-AEG. במשך חודשים אחדים שימש שארל-אדואר ז'אנרה (Jeanneret), שהיה עתיד לקרוא לעצמו ל‏ה קורבוזיה (Le Corbusier), מתלמד במשרד האדריכלים הפרטי של בהרנס, כפי שעשו גם שניים ממנהליו לעתיד של באוהאוס: ולטר גרופיוס ולודוויג מיס ון דר רוהה. לפיכך לרעיונות ולפעולות של בהרנס נודעה חשיבות מסוימת לבאוהאוס.

בתמונה: גרופיוס, מייסד בית הספר באוהאוסגרופיוס הצטרף לוורקבונד ב-1912, ומילא תפקיד פעיל בצד הארגוני ובקביעת המדיניות. חבר ורקבונד אחר שעבודתו ורעיונותיו היו חשובים לבאוהאוס היה הנרי ון דה ולדה (van de Velde) (1863–1957) הבלגי, שבדומה לבהרנס החל את דרכו בציור (והיה אחד הציירים הטובים בדור השני של הניאו-אימפרסיוניזם). אולם משהבין שציור אינו האמצעי המיטבי לבטא את מחויבויותיו החברתיות עבר לעיצוב ולאחר מכן לאדריכלות. ב-1901 כתב: "הזרעים שהִפרו את הרוח שלנו, עוררו את הפעולות שלנו והניבו את החידוש המלא של הקישוט והצורה באמנויות הדקורטיביות היו בלא ספק עבודותיהם והשפעתם של ג'ון רסקין וויליאם מוריס". אולם הוא עיצב חפצים שלא היה אפשר להבחין אם יוצרו ביד או במכונה, וב-1897 הצהיר שהאידיאל שלו הוא "הכפלה אינסופית של היצירות שלי".
במאמרו "מושג ופיתוח בבאוהאוס של המדינה" (פורסם ב-1924) מכיר גרופיוס בחוב של בית הספר ל"רסקין ומוריס באנגליה, ון דה ולדה בבלגיה, אולבריך, בהרנס [...] ואחרים בגרמניה, ולבסוף ורקבונד הגרמני", כל אחד מהם "חיפש במודע ומצא את הדרכים הראשונות לאיחוד מחודש של עולם העבודה עם האמנים היצירתיים".




בתמונה: גרופיוס, מייסד בית הספר

 

החוב שחב באוהאוס לוון דה ולדה, לפחות במונחים פרקטיים, היה הגדול מכולם. בתחילת דרכו לא היה בית הספר יותר מהמשך פעילויותיו של ון דה ולדה בוויימאר. הוא נקרא אליה ב-1902 כדי "לספק השראה אמנותית לבעלי מלאכה ולתעשיינים באמצעות ייצור עיצובים, דגמים, דוגמאות וכיוצא באלה". "סמינר אמנויות ומלאכה" פרטי זה היה "מוסד לתמיכה בעבודות מלאכה ותעשייה, ליתר דיוק מעין מעבדה שבה כל בעל מלאכה או תעשיין יכול לקבל ייעוץ בחינם, לקבל ביקורת על מוצריו ועצות לשיפורם". ון דה ולדה הגשים את החלום של "שיתוף פעולה בין אמן, בעל מלאכה ותעשיין [...] שש שנים לפני ורקבונד ועשרים שנה לפני באוהאוס". בית הספר שלו נהיה ציבורי ב-1907. באוהאוס החל את חייו בבניינים שעיצב ון דה ולדה; הוא זה שהציע שגרופיוס ינהל את בית הספר; חלק נכבד מתוכנית הלימודים נועד לשמר את רעיונותיו.
הטון של מניפסט באוהאוס מ-1919 עמום, אקסטטי ואוטופי. במובן זה הוא אינו נאמן לא לרוחו של בהרנס ולא לרוחו של ון דה ולדה, אלא שואב מהאקספרסיוניזם של שנות טרום המלחמה. האיור שעל המניפסט – הדפס עץ (מדיום מועדף על האקספרסיוניסטים) בסגנון האקספרסיוניסטי המבוקע והדינמי – הוא בעצמו מעין הצהרה על מקורות השראתו.
האקספרסיוניזם תמך בשינוי חברתי ואפילו במהפכה: אלה היו אמורים לזרום בטבעיות מתוך שינוי עמוק בתודעה האנושית. האקספרסיוניסטים האמינו בלהט שאמנות יכולה לשנות את העולם.
בתערוכה של הוורקבונד בקלן ב-1914 היו בניינים שוון דה ולדה וגרופיוס עיצבו במיוחד, ובנוסף גם מבנה משונה עם כיפה שהיה עשוי מזכוכיות בצבעים שונים – פרי המצאתו של ברונו טאוט. טאוט הושפע מכתביו של פאול שירבארט (Scheerbart), שלא היה אדריכל אלא סופר שהתמחה בפנטסטי ובביזארי, והשתמש בתאורה צבעונית ובצורות דרמטיות (שהיו אפשריות הודות לחומרים מודרניים) כדי ליצור מבנה דמיוני ביותר. סביב קיר הלבנים של "ביתן הזכוכית" נחרטו כמה אמירות ששירבארט כתב במיוחד, לדוגמה: "זכוכית צבעונית משמידה שנאה".

טאוט היה רק אחד מכמה חברי ורקבונד שעיצבו בניינים בסגנון שאפשר להגדיר, באופן רופף מאוד, אקספרסיוניסטי, והוא חלם על פרויקטים אוטופיים פנטסטיים שבאמצעותם יוכל האדריכל לעצב מחדש את העולם ואת התודעה האנושית. הרעיונות שבאוהאוס ניסה לממש קשורים בכמה דרכים חשובות לתפיסות אקספרסיוניסטיות. גרופיוס קיווה שבית ספרו יהיה מקור לשינוי חברתי דרך אמנות: מתוך הדגשת החשיבות של עבודה שיתופית בית הספר שאף לעצב את אופי תלמידיו ובה-בעת להכשיר אותם להיות בעלי מלאכה ואמנים.
כמו כן, בית הספר האמין בחשיבותה של יצירת עבודת אמנות "טוטלית", אשר מבוססת על סינתזה ומשלבת בין דיסציפלינות ומדיוֹת שבעבר נחשבו נפרדות. אפילו לתפיסה זו יש מקבילות באקספרסיוניזם, והיא עשויה להסביר מדוע רבים מהאמנים שגרופיוס הביא לוויימאר על תקן מורים היו בעלי זיקות אקספרסיוניסטיות חזקות.

הספר "באוהאוס" מאת פרנק ויטפורד



יחסי-ציבור הוצאת רסלינג
עתליה מוסקונה לרמן
052-2800201







 

 


 

ניתן להגיב על מאמר זה ב פורום אדריכלות





יצירת קשר ופרסום באתר

קראו אודות אתר Archijob
פרסום ב Archijob
יצירת קשר
חשיפת פרויקטים
שליחת חדשות
המלצות לשיפור
המליצו לחברים

חתימה על ניוזלטר

הוספת ארכיג'וב למועדפים

קביעת האתר כעמוד הבית

 

ארכיג'וב-סטודיו

קורס רוויט
Revit

קורס אוטוקאד
קורס סקצ'אפ
Sketchup

קורס ויריי לסקצ'אפ

קורס עיצוב פנים
מכינה לעיצוב
מכינה לאדריכלות
הכנת תיק עבודות
קורס הום סטיילינג

קורס פוטושופ

קורס פוטושופ
לאדריכלים ומעצבים

קורס אילוסטרייטור
קורס אוטוקאד
תלת מימד

 

לימודים וקורסים

לימודי אדריכלות
לימודי עיצוב פנים
תואר שני באדריכלות ועיצוב
לימודי עיצוב תעשייתי
לימודי תקשורת חזותית עיצוב גרפי
לימודי אדריכלות נוף
לימודי הנדסה אזרחית
מכינות לעיצוב ואדריכלות
לימודי אוטוקאד
לימודי פוטושופ
לימודי רישום וציור
לימודי צורפות
לימודי עיצוב אופנה טקסטיל
לימודי צילום

טיפ אוטוקאד

אנשי מקצוע

אדריכלים
מעצבי פנים
מהנדסי בנין
קבלני שיפוצים
אדריכלי נוף
מעצבים תעשיתיים
מעצבים גרפיים
מבצעי הדמיות
בוני מודלים
ניהול / פיקוח בניה

 

לוח המודעות

דרושים
חיפוש עבודה
לוח דירות - נדלן
קונים - מוכרים

 

חברות ומוצרים

ריצוף
דלתות
אביזרי אמבטיה
ריהוט
מטבחים
חלונות
ריהוט משרד
גינה ונוי
תאורה
עץ
ריהוט גן
קרמיקה
אלומיניום
אבן
חיפוי וציפוי
פרגולות
פרקט

 

פורומים

פורום אדריכלות
פורום בניה
פורום עיצוב פנים
פורום בניה ירוקה

פורום ריצוף
פורום אלומיניום
פורום צבעים וטיח
פורום מים
פורום מיזוג אוויר
פורום דלתות
פורום יבוא אישי מסין
פורום פרזול ועץ

פורום תאורה
פורום איטום בידוד אקוסטיקה
פורום גבס
פורום זכוכית
פורום חיפוי וציפוי
פורום שיש ואבן
פורום בית חכם אודיו-וידאו
פורום אנרגיה סולארית
פורום ריהוט משרדי
פורום תמ"א 38
פורום מדרגות
פורום מטבחים
פורום מיגון וממ"דים
פורום מחשבים ורשתות
פורום הדפסות ופלוטרים
פורום אוטוקאד
פורום הדמיות
פורום סקצ'אפ
פורום פוטושופ

 

 

האתר מנוהל באמצעות חברת ארכיג'וב עסקים בע"מ | כל הזכויות שמורות: איתי אלמוג-בר , אדריכל - יוצר האתר  2000 - 2017 ©
טלפון : 03-7467780 | דוא"ל :
webmaster@archijob.co.il  |  כתובת: ארכיג'וב עסקים רחוב הברזל 38 כניסה ב' קומה 2 רמת החייל - תל אביב
www.Archijob.co.il  |  www.Archifind.co.il  |  www.Archijob.biz  |  www.archijob-studio.co.il

Archijob Business ltd operates the Archijob website  |  All rights reserved : Itay Almog - Bar, Architect - Site creator  2000 - 2017 ©
phone: +972-3-7467780 | email:
webmaster@archijob.co.il  | address: Archijob Business , 38 Habarzel st. B