Archijob - Studio לוח דרושים | חיפוש עבודה | לוח דירות | יד-2 מערכת הפורומים לימודי עיצוב - לימודי אדריכלות אדריכלים , מעצבים פנים , מהנדסים , קבלנים חברות ומוצרי בניה ועיצוב חדשות וארועים ראיונות אדריכלים ומעצבים חשיפת פרויקטים - אדריכלים ומעצבים סקר שכר אדריכלים מעצבים ומהנדסים תחרויות אדריכלות ועיצוב בינלאומיות הבלוג של archijob מאמרים עיצוב פנים המגזין של archijob archijob פרסום באתר archijob אודות archijob עמוד הבית - archijob קבעו כעמוד הבית שליחת פרויקטים ומאמרים לאתר - archijob יצירת קשר - archijob


אסתר זנדברג
 

מסע אחרון מחדרה עד גדרה
פרק מהספר "ארץ עיר" מאת אסתר זנדברג

06.2012


ישראל היא אחת הארצות המתוכננות ביותר בעולם, אבל הסביבה שבה חיים אזרחיה לא מרמזת על פסגתן השמיימית של יומרות התכנון או של תירוצי המתכננים. אותה סביבה עומדת במרכזו של ספר זה, כפי שתיארה, הסבירה ופירשה אותה אסתר זנדברג במשך רבע מאה של כתיבה עיתונאית במקומון "העיר" ובעיתון "הארץ". הרשימות שכונסו כאן מתארות כפועל יוצא גם את שרידיו של אותו מפעל בנייה ציוני, אידיאליסטי, מדוגם ובתולי לכאורה של אמצע המאה שעברה, בעודם נעלמים מאחורי אבק הדחפורים ואתרי הבנייה, מפנים מקום ל'יש' חדש – 'סביבה ישראלית' הפכפכה, מורכבת, חסרת מעצורים ומסוכסכת שממשיכה להדהים את המתבוננים בה, לא תמיד מהסיבות הנכונות.

אנו מביאים בפניכם את הפרק השני מהספר "ארץ עיר" :


החורף השנה היה שחון למדי
, אבל ההדרנים שנתן לפני פסח הצילו את שמו הטוב. אפשר לסמוך על אינפוזיות הגשם האחרונות שיצילו כמה חלקות של קחוונים, מקור החסידה ונוריות.
מכל מקום, היום-מחר הם הרגע האחרון לצאת ולטייל במרחבי ישראל, אם זה הבילוי החביב עליכם.

אם אתם קוראים שורות אלה בכורסה בסלון ולא בלובי של מלון מובנפיק בשארם, למשל, ואם אתם במקרה תושבי גוש דן, ממש מתחת לאפכם משתרע (עדיין) אחד מנופי הארץ הנחמדים ביותר. לא צריך אפילו לקחת סנדוויצ'ים לדרך. האזור שמתחיל קצת דרומה מנתניה ונגמר קצת צפונה מחדרה טומן בחובו הפתעה אחר הפתעה למי שכבר סימן את השטח כשׂלמת בטון ומלט, ויש בו מרבדי גנים, שפתנים (מין פרח), שיקשקים (מין ציפור), אגמים קטנים, בריכות יער (על אחת מהן מתנוסס השלט: סכנת טביעה), ואפילו פרות רועות באחו - הרבה יותר ממה שאפשר היה לחלום. פארק השרון, שמורת חרוצים, שמורת תל יצחק ותל גדור הם רק חלק מרשימת המצאי.

השרון הוא מחוז הילדות שלי. בסיור במרחביו השבוע, עשרות שנים מאז היגרנו מהכפר אל העיר, היתה לי תחושה שדבר לא השתנה. הסביונים הם פחות או יותר אותם סביונים, וכמוהם גם האווירה שהיום קוראים לה ארץ-ישראל-הישנה-והטובה. נוף השרון היה תמיד נוף חילוני, כמעט סתמי, בלי ההוד המקראי של מדבר יהודה, למשל, או הדרמות ההרריות של הגליל העליון. אבל, ואולי דווקא בגלל זה, הוא תמיד היה נוף אינטימי ונוגע ללב, ללבי לפחות, והוא נשאר כזה עד היום.
אנשי החברה להגנת הטבע, שבחברתם התקיים הסיור, לא יסכימו עם התחושה שדבר לא השתנה. הם נלחמים להצלתה של כל פיסת קרקע בשרון. גם העובדות עצמן לא ממש מסייעות: מאז הימים שצעדתי ברגליים יחפות אל חולות קדימה כדי לחזות בפלא של פריחת אירוס הארגמן, נארז כמעט כל הטבע הטבעי של השרון בשמורות, כבר אסור לקטוף כלניות, אוכלוסיית האזור הוכפלה ואולי אף יותר, נסללו עשרות כבישים חדשים, לרבות כביש מספר 2 (דרך חיפה), שאז לא חלמו עליו אפילו. בירת השרון, נתניה, הפכה מעיירת חוף מנומנמת לסיטי עם קניון, וכל יישוב נידח אפוף ניחוח פרדסים אינו אלא בנק קרקעות, לרבות כפר הולדתי תל מונד שהפך, כמו השרון כולו, לפרוור של תל אביב. חבל רק שמכרנו בזול את הנחלה.
אחד ההסברים לתחושתי שבעצם דבר לא קרה הוא אולי שלא רק השרון משתנה, אלא גם אנחנו. ושההסתגלות לשינויים היא המפלט היחיד מהשקיעה בנוסטלגיה. אפשר אפילו ליהנות מזה.
קובץ עובדות נוסף שמאיים על תחושת ההיכרות האינטימית עם נוף השרון הוא מאות התוכניות לבנייה בעתיד באזור (ולמעשה בכל המרחב שבין גדרה לחדרה), שהופכות אותו לזירת הקרב החמה ביותר על דמותה של ישראל כולה. התוכניות אינן אלא הד ללחצים הכלכליים על אזור המרכז ולעובדה שיותר ממחצית אוכלוסיית ישראל מתגוררת בו, מרצונה החופשי אגב. למרות הפסטורליה העולה משורות אלה ומהנוף עצמו, מספיק לצאת בחג לשמורות הטבע, לשטחים החקלאיים וליערות האקליפטוסים ולראות בעין את עגורני הברזל משוחחים זה עם זה.
טיול של חג הוא אולי לא המקום ולא הזמן להפגנת מעורבות אזרחית, אבל בין שיפוד לכלנית אולי יימצא בכל זאת רגע למחשבה.
המאבק על דמותה של ישראל
מתנהל לא רק בשדה הקרב עצמו, דונם אחר דונם, אלא גם בשדה התכנון והמחשבה לטווח ארוך. מסגרת החשיבה המקיפה ביותר על עתיד הארץ היא "תוכנית 2020" שבראשה עומד האדריכל אדם מזור, ועוסקים בה עשרות מומחים בתחומים שונים, ובכלל זה משרדי הממשלה הנוגעים בדבר - משרדי השיכון והפנים, מִנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית - בקיצור, כל מי שיש לו יד ורגל בגורלנו.
התוכנית, לראשונה בחיי מדינת ישראל, מאגדת מידע רב-תחומי, החל במספר מיני הצומח והחי בארץ, דרך תחזיות צפיפות (אפוקליפטיות למדי) וגידול האוכלוסייה וכלה בהצעות לסדר יום.
אף שהתוכנית אינה ממשלתית אלא למעשה יוזמה פרטית אקדמית, מדובר באחד הפרויקטים הלאומיים המשמעותיים והנועזים ביותר היום, ומסקנותיה מתיימרות לומר לנו באופן הגורף ביותר לאן פנינו מועדות ומה אפשר לעשות בנדון. התוכנית יצאה לדרך לפני חמש שנים ואמורה להיות מוצגת כמסמך מסוכם בעוד כמה חודשים. בינתיים מסרב מזור להסגיר את מסקנותיה, אבל מסכים למפות את תפיסות העולם שמתדיינים עליהן צוותי החשיבה שבהנהגתו, וצוותים של תוכניות אחרות, כמו תוכנית מִתאר ארצית (תמ"א) 31, תוכנית מטרופולין תל אביב ותוכנית מִתאר מחוזית (תמ"מ) 3 לאזור המרכז. אגב, בתווך, בין כל התוכניות, אבל גם כשותפים בעיצובן, נמצאים הגופים הירוקים. האדוקים שבהם הם נציגי החברה להגנת הטבע, שנלחמים בדם לבם על כל גבעת כורכר ודיונה נודדת, לעתים בהצלחה, לעתים תוך ירייה לעצמם ברגל.
שתי תפיסות העולם המרכזיות המתחרות על עתיד האומה הן התפיסה התל אביבית והתפיסה המזרחית.
התל אביבים, ובראשם אנשי עיריית תל אביב וצוותי המומחים שלה, אומרים, כדברי מזור, ש"יש רק עיר אחת בארץ. זוהי המטרופולין היחידה. נצופף אותה, ובזכות הצפיפות גם יהיה אפשר לפתח מערכת הסעה המונית יעילה וגם שאר מחוז המרכז יישאר ירוק ופתוח."
התפיסה המזרחית מדברת על "משיכת הפעילויות מזרחה, לכיוון כביש חוצה ישראל והגבעות, ובכך להוריד את העומס מעל אזור החוף, ולהשאיר עד כמה שאפשר את מה שנשאר מהחוף פתוח." ויכוח נוסף ניטש בין התומכים בפיתוח מואץ של האזורים העירוניים הגדולים - תל אביב, חיפה, באר שבע וירושלים - לבין התומכים באפשרות הפיזור, שסמנכ"ל מִנהל מקרקעי ישראל, דן סתיו, מגדיר אותה כ"גישה האומרת שאם אתה לא יכול לנצח - הצטרף. המחזיקים בעמדה הזאת טוענים שהפתרון של מטרופולין צפופה אינו ריאלי, ולכן - עסקים כרגיל, רק יותר מתוכננים."

על כמה תחזיות ועובדות מסכימים כולם: שישראל היא מהמדינות הצפופות בעולם; שגידול האוכלוסייה בה הוא מהגבוהים בעולם המפותח, ובשנת 2020 יגיע מספר תושביה לשמונה מיליון נפש; שיש להקים במהרה מערכת הסעה המונית, בעיקר באזור המרכז ובמטרופולין תל אביב; שיש לצמצם עד למינימום את הבנייה צמודת הקרקע (וילות בלשון העם) באזור המרכז; שיש להשאיר בו שטחים פתוחים וירוקים כדי לשמור לא רק על הטבע אלא גם על שפיות הדעת. הקיצונים, שהם כאמור אנשי החברה להגנת הטבע, מצדדים נואשות ברעיון הבנייה הגבוהה והצפופה והשארת שטחי טבע פראי נרחבים ככל האפשר בין אחוזי הבנייה.
אגב, למרות הקונצנזוס, אין כמעט איש הגנת הטבע אחד או מתכנן אורבני שמכבד את עצמו שגרים בבנייה לגובה, ואיש מהם לא נצפה משתמש בתחבורה ציבורית, אף על פי שגם המערכת הקיימת סבירה למדי. מניסיון אישי.

בעוד הדיונים בין אנשי המקצוע והמומחים העולמיים נמשכים, והשקפות העולם מתנגשות זו בזו בספֵרות החשיבה, יוצאות לשטח יוזמות פרוזאיות בהרבה של רשויות מקומיות, בעלי קרקעות (לרבות הקיבוצים, בנקי הקרקעות מהגדולים במדינה), יזמים ומשקיעים, קבלנים קטנים כגדולים. יוזמות מקומיות אלה הן לא פעם מקל בגלגלי התוכניות הראשיות, ולא משנה כרגע לאן כל אחת מהן מושכת. לעומת זאת, הן מבטאות אולי טוב יותר מכל דבר אחר את רצון העם, בלי מרכאות.
הכוונה לעשרות הווילות, הקוטג'ים והבתים הטוריים שמציפים את אזור המרכז וצורבים את עיניהם של מלווי מהחברה להגנת הטבע. הכוונה בין היתר לפרישׂה לא מבוקרת של אזורי תעשייה, להקמת מרכזי תיירות "תל אביביים" חסרי ייחוד מקומי בגבעת אולגה למשל - אפילו דודו טופז קנה שם דירה - או כפרי נופש זוללי קרקע במכמורת, תהליכים שכל מומחה לטווח ארוך מכיר בנזקיהם אך "בכל זאת נכנעים להם. במדינה דמוקרטית אי אפשר להכריח אנשים. את הבנייה הנמוכה קשה למחות מעל פני השטח מהיום למחר. כל ראש עירייה, מגן יבנה ועד אור יהודה וכפר יונה, רואה בה את הדבר החשוב ביותר לטריטוריה שלו, שמושך אוכלוסייה חזקה ויותר מסים. לו היו לנו מאה שנה, אולי הכול היה נראה יפה יותר ורגוע יותר. אבל אין לנו." דברי דן סתיו.

בסדנה בינלאומית על "תוכנית 2020" שהתקיימה לא מכבר בטכניון בחיפה, ניסו מומחים מעשר מדינות לענות על השאלה מי יבצע את מדיניות התוכנית, תהיה השקפת העולם שלה אשר תהיה. אחד המשתתפים, פרופ' גבריאל שפר מהאוניברסיטה העברית, הטיל ספק בסיכויי היישום של התוכנית הלאומית בחברה "שנעשתה פתוחה, פרטית, ליברלית ונורמלית". מה שהיה אפשרי בשנות החמישים, אז תוכננה כל הארץ (בפעם הראשונה והאחרונה עד כה) מלמעלה, לא יהיה אפשרי היום: "לממשל המרכזי אין עוד מונופול על תכנון לטווח ארוך ועל הדרך הטובה לעשות זאת".
יהיו אשר יהיו מסקנות "תוכנית 2020" (ואחרות) וסיכויי יישומה, נראה שהפסח הזה הוא אחד האחרונים שבו יהיה אפשר להסתובב בין גדרה לחדרה ולהעמיד פנים שזה המערב הפרוע לפני הבהלה לזהב. זה לא אומר שצריך להושיט את צוק הכורכר של תל גדור, למשל, במתנה לקבלן הראשון שפוגשים בדרך, אבל צריך להסתגל לעובדה שנוף הארץ לא יהיה מה שהיה פעם, כמו ששום דבר הוא לא מה שהיה "פעם". מדינת ישראל תשתנה "לבלי הכר". גם לנו אישית זה קרה. ב-25 השנים הבאות תיבנה ישראל פעמיים מחדש, בעיקר באזור המרכז. חלק מהטבע יישאר מן הסתם בטבעיותו. חלק אחר יהפוך לפארקים מעשה ידי אדם, ואם הסנטרל פארק (ואפילו פארק הירקון) יהיו מורי הדרך, הלוואי עלינו. חלק מהטבע יעבור למוזיאונים לתולדות העולם, סמוך למקום שבו מדגימים איך הדליקו אש עם שתי אבני צור. חלק אחר - לסי-די רום או למציאות מדומה, או מה שיירש אותם בעוד 25, חמישים שנה. חלק אחר, לא קטן, ייסתם וייבנה וייסלל. אפשר ליילל ולהשחית אנרגיה על מלחמה בטחנות רוח. אפשר, לעומת זאת, להתחיל להתרגל למחשבה שישראל, או לפחות אזור המרכז שלה, עומד להיות עיר-מדינה צפופה, והאלטרנטיבה היא לסגור את דלת האוטובוס באפו של מי שעוד לא עלה.
מי שמאוד ירצה לטייל במדבריות בראשיתיים או ביערות עד, ייסע לסעודיה או לברזיל, כמו ששווייצי שרוצה לראות ים נוסע לים של איטליה. כדאי להתחיל להשקיע באסתטיקה של מחלפים ואוטוסטרדות וגורדי שחקים, וגם של וילות וקוטג'ים, במקום בניסיונות להעמיד פנים שאין דבר כזה.

ייתכן גם שהגיע הזמן לחשוב מחשבות שברגע הראשון נשמעות מנותקות, לא שייכות. האדריכל פיטר אייזנמן, בביקורו בחודש שעבר בישראל, ובלי כל קשר לוויכוח המקומי על גורלה, הציע סוג חשיבה כזה בדברים שאמר על אפשרות ההתנתקות הסימבולית מהאדמה. אייזנמן, יהודי ניו-יורקי, אינטלקטואל שאוהב את תל אביב ומתעב את ירושלים (ואת השימור והנוסטלגיה), מדבר אולי ממקום אחר לגמרי, אבל ייתכן שיש משהו בדבריו, ואם אין היום, יהיה מחרתיים:

"הקרקע חדלה להיות היסוד המגדיר אומה. אם ישראל תצליח להתגבר על הנוסטלגיה ארוכת הימים לקרקע, מתקופת המקרא ועד ימינו, היא תוכל להפוך למקום שבו באמת ובתמים חשבו מחדש את פוליטיקת הגוף ואת הכלכלה הבינלאומית. רעיון יחסי הדם והאדמה הוא רעיון גרמאני ופשיסטי במקורו, שהישראלים אימצו. אני מציע לראות את ישראל, כמו את העולם המוסלמי, בהקשר שונה. כיוון שאין אפשרות שכולם יאכלסו את אותה קרקע או יונעו על ידי אותה תשוקת כיבוש. עלינו להדיח את הקרקע ממעמדה כמקום נשאף, וזה לבדו כבר הישג גדול. נכון שהדחפים האנושיים הראשוניים הם התחברות לקרקע, לטבע, לדם ולאדמה. אבל האנושות החילונית תמיד שאפה להשתחרר מהדחפים הפרימיטיביים האלה."


לעומת זאת: בכל תוכנית גורפת, בכל תחזית אפוקליפטית, טמון, באיזשהו מקום, הגרעין של הסיפור העתיק על אותו מדען בריטי, שבראשית המאה ה-19 חישב ומצא שבקצב הגידול של מספר הכרכרות בלונדון תכוסה העיר עד סוף המאה בחרא של סוסים. רגע לפני שעיריית לונדון אימצה את המסקנות, המציאו את המכונית.

חג שמח.

"הארץ", 9.4.1996

 

הספר "ארץ עיר" מאת אסתר זנדברג
לרכישת הספר, הוצאת בבל:  03-7683321 
 

ניתן להגיב על מאמר זה ב פורום אדריכלות





יצירת קשר ופרסום באתר

קראו אודות אתר Archijob
פרסום ב Archijob
יצירת קשר
חשיפת פרויקטים
שליחת חדשות
המלצות לשיפור
המליצו לחברים

חתימה על ניוזלטר

הוספת ארכיג'וב למועדפים

קביעת האתר כעמוד הבית

 

ארכיג'וב-סטודיו

קורס רוויט
Revit

קורס אוטוקאד
קורס סקצ'אפ
Sketchup

קורס ויריי לסקצ'אפ

קורס עיצוב פנים
מכינה לעיצוב
מכינה לאדריכלות
הכנת תיק עבודות
קורס הום סטיילינג

קורס פוטושופ

קורס פוטושופ
לאדריכלים ומעצבים

קורס אילוסטרייטור
קורס אוטוקאד
תלת מימד

 

לימודים וקורסים

לימודי אדריכלות
לימודי עיצוב פנים
תואר שני באדריכלות ועיצוב
לימודי עיצוב תעשייתי
לימודי תקשורת חזותית עיצוב גרפי
לימודי אדריכלות נוף
לימודי הנדסה אזרחית
מכינות לעיצוב ואדריכלות
לימודי אוטוקאד
לימודי פוטושופ
לימודי רישום וציור
לימודי צורפות
לימודי עיצוב אופנה טקסטיל
לימודי צילום

טיפ אוטוקאד

אנשי מקצוע

אדריכלים
מעצבי פנים
מהנדסי בנין
קבלני שיפוצים
אדריכלי נוף
מעצבים תעשיתיים
מעצבים גרפיים
מבצעי הדמיות
בוני מודלים
ניהול / פיקוח בניה

 

לוח המודעות

דרושים
חיפוש עבודה
לוח דירות - נדלן
קונים - מוכרים

 

חברות ומוצרים

ריצוף
דלתות
אביזרי אמבטיה
ריהוט
מטבחים
חלונות
ריהוט משרד
גינה ונוי
תאורה
עץ
ריהוט גן
קרמיקה
אלומיניום
אבן
חיפוי וציפוי
פרגולות
פרקט

 

פורומים

פורום אדריכלות
פורום בניה
פורום עיצוב פנים
פורום בניה ירוקה

פורום ריצוף
פורום אלומיניום
פורום צבעים וטיח
פורום מים
פורום מיזוג אוויר
פורום דלתות
פורום יבוא אישי מסין
פורום פרזול ועץ

פורום תאורה
פורום איטום בידוד אקוסטיקה
פורום גבס
פורום זכוכית
פורום חיפוי וציפוי
פורום שיש ואבן
פורום בית חכם אודיו-וידאו
פורום אנרגיה סולארית
פורום ריהוט משרדי
פורום תמ"א 38
פורום מדרגות
פורום מטבחים
פורום מיגון וממ"דים
פורום מחשבים ורשתות
פורום הדפסות ופלוטרים
פורום אוטוקאד
פורום הדמיות
פורום סקצ'אפ
פורום פוטושופ

 

 

האתר מנוהל באמצעות חברת ארכיג'וב עסקים בע"מ | כל הזכויות שמורות: איתי אלמוג-בר , אדריכל - יוצר האתר  2000 - 2017 ©
טלפון : 03-7467780 | דוא"ל :
webmaster@archijob.co.il  |  כתובת: ארכיג'וב עסקים רחוב הברזל 38 כניסה ב' קומה 2 רמת החייל - תל אביב
www.Archijob.co.il  |  www.Archifind.co.il  |  www.Archijob.biz  |  www.archijob-studio.co.il

Archijob Business ltd operates the Archijob website  |  All rights reserved : Itay Almog - Bar, Architect - Site creator  2000 - 2017 ©
phone: +972-3-7467780 | email:
webmaster@archijob.co.il  | address: Archijob Business , 38 Habarzel st. B