English Menu

קבע כעמוד הבית

הוסף אתר למועדפים

המליצו לחברים

ניוזלטר

חשיפה באתר

אודות האתר

פרסום באתר

יצירת קשר

 
  לוח המודעות   מערכת הפורומים   מדור לימודים וקורסים   Archifind - אינדקס אנשי מקצוע   מדריך חברות ומוצרים
 

Archijob Studio

טיפ אוטוקאד

עיצוב פנים

מאמרים

תחרויות ICN

בלוג

סקר שכר

חשיפת פרוייקטים

ראיונות

חדשות וארועים

ארכיג'וב ראשי

 

 אדריכל - סעדיה מנדל


 מה יש לך נגד מגדלים?
 

 

12.9.2008


        מה יש לך נגד מגדלים ?

ההתנגדות אינה סוחפת ואין ספק שישנם מצבים בהם הפתרון הנכון הוא לבנות מגדל.
הסיבה להעלאת הנושא היא שלאחרונה מתפשטת במקומותינו "אפנה של מגדלים". אמרתי "אפנה" כי אני תקווה שכאשר נכיר בנזקים שהמגדלים גורמים היא תחלוף, ונחזור לבינוי שפוי של ערינו.

מגדלי אקירוב - תל אביבאפנה של מגדלים - אדריכל - סעדיה מנדל




















לנושא פנים רבות. הפן הקשה ביותר הוא שעיר של מגדלים בקונטקסט הישראלי אינו מייצר רקמה עירונית, אינו מהווה "מקום". משמעותה של תופעה זו היא שהרחובות שבין המגדלים הופכים לכבישים.
דהיינו – ברחוב נעות מכוניות באופן כמעט בלעדי. אין להולכי הרגל מה לחפש ברחוב/כביש. אני, הדייר מקומה 20, יורד בבוקר למינוס 3, יוצא עם המכונית מתוך מאורת החניה לעיסוקיי וכך גם חוזר לעת ערב ועולה לקומה ה-20. אין לנו סיבה להסתובב ברחוב – אין ברחוב לבד ממכוניות איש. הרחוב הפך לכביש.
מאחר ואנחנו עדיין הומוספיאנס – דהיינו חיות חברתיות וברצוננו לראות ולהיראות אנחנו "יוצאים" לקניון.
הקניון מהווה תחליף לרחוב- ארבעה רחובות בקומותיים. אני ממשיך להאמין שהוויית הרחוב היא הדבר האמיתי והקניון הוא התחליף. מגדל המגורים הישראלי (זכרו אנחנו לא במנהטן) שאתה חולף על פניו משדר לך מסר ברור שאומר: אם אינך גר כאן ואיש מן הדיירים לא הזמין אותך, אל תחשוב אפילו להתקרב.

עיר של מגדליםמנהטן - מבט מעוף הציפור


אמרתי שיער של מגדלים אינו מייצר רקמה עירונית. לעומת זאת מגדל מסוגל לחסל ולרסק רקמה קיימת. אם הרקמה המדוברת נטולת ערך אורבאני/אדריכלי – אין הדבר בבחינת אסון, אבל אם מדובר ברקמה כגון זו שנוצרה בתל-אביב על בסיס תכנית גדס, או רקמה כגון נוה צדק או חלקים לא מעטים של יפו ועוד ועוד, אזי לפנינו "פשע אורבאני". נקודת מבט נוספת על סוגיית המגדלים היא יותר חברתית ואפילו אנתרופולוגית. אני מאמין שהאדם יכול ללא קושי לעבוד במקום אנונימי. דהיינו אין הדבר משנה אם מקום העבודה שלי נמצא בקומה 18 או בקומה 25. כמו כן לא נראה לי שמישהו ינסה לזהות את החלון של משרדי במבט מן הרחוב. לעומת זאת, כאשר מדובר במקום מגוריו הוא יעמוד על סימני זהות אשר יציינו את ביתו כדי שניתן יהיה להבחין בין זה שלו לבין ביתם, דירתם של אחרים. האדם – הוא ומשפחתו זקוקים לאותה הזדהות וקשר עם המקום בו הם גרים. במגדל מגורים זה כמעט בלתי אפשרי. נפתחת דלת המעלית, עומד בה גבר – לא בוקר טוב ולא ערב טוב. מי זה בכלל? אולי הדייר החדש מקומה 17 ואולי המאהב של הבחורה מקומה 14. כאשר אתה חי במגדל אתה חי בתוך בועה, מנותק. מנותק מן השכנים, מנותק מן הקרקע ואולי אף יותר מזה – הכל תלוי באישיותך. אפנת המגדלים ניזונה מלא מעט מיתוסים. אחד מהם הוא שמאחר והארץ קטנה, ומאחר ואנו מעוניינים להותיר למען רווחתנו שטחים פתוחים וירוקים בתוך מעבר לעירנו לכן יש לבנות לגובה. ובכן, זהו מיתוס, כפי שציינתי. אין כל קשר בין הצפיפות עליה אנו מחליטים לבין גובה הבניינים. אנחנו יכולים לבנות בצפיפות גבוהה ויחד עם זאת לא לחרוג מעבר לשש או שבע קומות. המיתוס השני אומר שבאזור תל אביב כמשל דירה יוקרתית נחשבת דירה שמן המרפסת רואים את הארובות של קיסריה ומחלון חדר השינה את הארובות של אשדוד. מי ייתן שנדע להבחין בין מיתוסים, לבין עקרונות אנושיים של בניין ערינו.

 



ניתן להגיב על מאמר זה ב פורום אדריכלות