אדריכל נחום כהן

coarc@actcom.co.il

תכנית מתאר לתל אביב תעזור לשיקום נכון של יפו
בעיקבות דיון פתוח על גורל ועתיד יפו - 11.07.02

2.12.2002


תרשו לי להציג את עצמי. גדלתי ולמדתי ביפו, ומאז 1948, ואני מסור כל השנים לענייני יפו. הייתי בין העולים החדשים שנמסרה להם הזכות לגור בתוך ה"רכוש הנטוש". התפתחותי המקצועית קשורה אף היא בעיר זו. הנני אדריכל ומתכנן עיר, בעל וותק רב. אני מרצה בכיר בטכניון בנושאים של תכנון עירוני, ובעיקר בנושא שאני בין מייסדיו, הנקרא "שימור אורבני". אני אחד היוזמים בשנות ה- 80 לעריכת תוכניות בינין עיר ביפו (כמו גם בפלורנטין). ערכתי הרבה תוכניות ושימשתי יועץ בנושא זה משך השנים האחרונות, להרבה גופים.
שנים ארוכות לחמתי דרך העיתונות על נושאי יפו (בעיתון "העיר", "דבר", "הארץ" וכו').
הטיפול בעיר יפו, הוא כידוע מייאש, וזאת אחת הסיבות שלא דיברתי בערב הנידון. מצפוני לא ישקוט אם לא אכתוב על כך, כשותף למאווים של הרבה אנשים.
ברצוני לשפוך מעט אור תכנוני על הדרישות וההמלצות, על ההיבטים הרבים, ועל ההסכמות של משתתפי הדיון.

1. אחת הדרכים היעילות לבדיקת מצב עירוני היא דרך ההשוואה, כמובן המושכלת. המצב המקומי אותו תיארו במשל , על דרך המזרח, של הריון העיר יפו,ואחריו לידה של יצור ציוני, תל אביב, הבוגד בהורתו העיר יפו, צריך להרחיבו.

2. ההשוואה הטובה היא לערים מקומיות תחילה, כגון: א. עכו- שלא הרתה מעולם, אבל קרובה למיתה. ב. רמלה - לוד - החיות חיים מדומים. ג. נצרת, ותאומתה "נצרת עילית" שאין ביניהן כל קשר. ד. ירושלים - אשר הולידה ירושלים יהודית, אך הקשרים הרגשיים חזקים מדי, וכל עם, משני העמים, טוען לאבהות. ואפשר גם להרחיב ל- ה. חיפה תחתית, שמוקפת מכל צד באופן מאיים , בעיקר במשרדים, וזאת על שטחים ובנינים שפונו מכבר.
ההשוואה מלמדת על גורל דומה , של דחית המורשת הערבית, אך דחייה זו מובנת גם בהקשר הרחב - אין היהודים יודעים מה לעשות עם הערבים (לשון המעטה).
אינני רואה כאן כר לפעילות פורייה. זהו עדיין רק תאור מצב, ולימוד של הנטייה העירונית הכללית בישראל. ועוד לא דברנו על הכפר והעיירה הערבית.

הטיפול העירוני ביפו היה בלתי חוקי בהרבה מובנים, והתייחס עיר (כפי שהתחיל השלטון המנדטורי), ללא הבנה לריקמה העירונית, בעוינות רבה. הדבר החמור ביותר הוא שאין העירייה כיום, כמו תמיד, מפעילה כלים כנגד ההזנחה של בעל הקרקע העיקרי, דהיינו, מנהל מקרקעי ישראל. בעלים זה (מבלי להיכנס לחוקיותו) מזניח את הרכוש באופן שאין הדעת סובלת, ונבנה על חסינות, גם מפני העיריה , שכל בעלים אחר לא היה זוכה בה. החסינות הזו איננה חוקית. הדברים אמורים בהחזקה, טיפול, מיסוי וכו'.
חבל שלמדנו מאוחר מידי שניתן לעצור בולדוזרים לא רק בגוף, אלא גם בבג"ץ, על כל חטאי המינהל והעירייה, אפשר גם כיום להגיב משפטית.
המקרים הבולטים ביותר בענין זה הם:
א. שפיכת פסולת אי חוקית לתוך הים, שלא מעוגנת בתכנית.
ב. אי תיקון השירותים העירוניים ואי החזקתם ע"פ הדין.
באופן מפורט יותר קיימים עוד הרבה ליקויים עירוניים וקצרה היריעה.

3. מרכז ההזנחה העירונית (גם היא ,בעצם, מהווה פגיעה בחוק), היא כדלקמן: אין תוכנית מתאר לעיר ת"א-יפו , בתוקף. רק תוכנית מתאר יכולה לתקן את הנעשה, ולא תוכניות מקומיות או בניינים פחות או יותר יפים, פחות או יותר כלכליים.

4. לראות את יפו כמורכבת מ"שכיות חמדה מזרחית" הינו עיוות דין והתעלמות מן הבעיה, שהיא חיבור העיר הזאת לשכנתה, בכל המובנים, דבר שאיננו נעשה בעליל.
התוכניות העירוניות הקיימות תוקעות תריז של תעשיה ומלאכה בין שתי הערים וכאן הטעות האמיתית. התריז אינו מאפשר חיים משותפים. תכנית מתאר לבד יכולה להוות תיקון.
בלי חיבור אמיתי בין שתי הערים, והיותם לעיר אחת , לא נזכה לראות פוטנציאל מתממש כלשהו. שים את לבך - לא די שחיים פה שני עמים, במצב עוין הסטורי, קיימת גם חציצה פיסית לכל האורך, ברצועה המגיעה כמעט עד לים, של:
א. מסילת רכבת הנשארת כחציצה,
ב. מחנה צבאי גדול,
ג. שכונת נוה צדק, הלא נוחה למעבר וחיבור,
ד. שימושי קרקע לא טובים לחיבור - מלאכה ותעשיה.
החציצה היא היסטורית ותשאר לעד.
בנוסף - המבנה העירוני של יפו הוא מבנה "רדיאלי" , ככף יד פרוסה, אשר ראשה, של כף היד, ביפו העתיקה . תל אביב מתחילה כמניפה מיפו, אך הופכת מהר למבנה "מרושת" . שני המבנים העירוניים האלו אינם מתחברים היטב, ואף אחד לא דאג לחברם (כולל , המלחמות, הציונות, ההיסטוריה וגם לא התכנון האורבני).
ללא חיבור של הרקמות, לא יהיו חיים משותפים, יפו תישאר זקוקה לתיירות, ובתוכה אוכלוסייה נכשלת, סגורה ברקמה מתפוררת, חשופה למכירה ספקולטיבית של קרקעות.
על מנת להבהיר מהו חיבור רקמה - תארו לכם ששד' ירושלים (שדר' המלך גורג' של פעם) , היו מחוברים ע"י כיכרות, עד לקצה רח' המלך גורג' בתל -אביב, באופן של בניה רציפה. זהו החיבור העירוני האמיתי בין שתי ערים, ולא דרך רצועת חוף ים, ה"טיילת", שהיא יחסית ריקה ומיועדת למטיילים בלבד ללא תרומה אמיתית לחיבור.
ישנן תוכניות עתיקות משנות ה-20 המראות זאת.
כיום שדר' ירושלים , שהיא מלאת חיים , מתחילה ב"כלום" ונגמרת ב"כלום". מצב עירוני לא בריא, כי ללא סיום והתחלה, אין זהו חיבור, והפוטנציאל העירוני ממומש רק בחלקו.
תארו לכם שנוה צדק לא הייתה חסומה , אלא מתחברת לרח' סלמה, פלורנטין,יפו והים (המרחק מהים של יפו לפלורנטין הוא כ-400 מ'). תואי מסילת הרכבת הישן והמוזנח ותיעוש האזור מפריעים לחיבור כלשהוא.
מדובר בחיבור של עורקים אמיתיים, ובהם מגורים ומסחר עירוניים.
דוגמא נוספת, היא המשך רח' עמק יזרעאל ליפו (עד לשעון!!!) היה מבריא את רקמת יפו, תורם לחיים משותפים, ועוזר גם לפלורנטין, שעדין חנוקה אף היא.
שדר' רוטשילד, שכיום נחסמים ב"מגדל שלום" והכיכר החדשה ברחוב "אחד העם", היו מובילים , במקום לשום מקום, ליפו !! היה נוצר חצי מעגל עירוני, מ"הבימה" עד ליפו, שהיה משנה הכל, והופך אותנו לשותפים אמיתיים, ולא מותיר את יפו כשכונה מבודדת.
כיום יש גבול מלאכותי בין יפו לת"א, אין נגישות טבעית, והדבר מנציח את המצב.

5. נראה לי , שכמות האדריכלים , אשר יש להם רצון ויכולים לתרום, חלקם הגרים ביפו, איננה כמות מבוטלת.
לדעתי, יש מקום להציע יוזמה לאגודה לחיבור יפו-ת"א, בדרך של תוכנית מתאר עירונית; כתוצאה מכך, לא יהיה צורך לחכות לתוכניות כמו תמ"א 13, רכבת קלה וכד' , שרק מפריעות לחבור. הרי יפו כיום היא מסדרון תנועתי לבת-ים וראשון לציון, ואת זאת ניתן להפסיק.
אגודה זו חייבת לפעול למטרה ברורה אחת- יצירת תוכנית מתאר לתל אביב - יפו , המגדירה אחת ולתמיד את היחס האמיתי בין הרקמות , לחיבור פיזי בין חיי התושבים.
נוכחנו כולנו לדעת, כי אין זה מספק לערוך תוכניות שימור. ההיפך הוא הנכון, רוב התוצאות של השימור מנציחות הרבה מן השלילי, ומכסות עליו אסטטית. בהעדר תוכנית המכתיבה חיבור עירוני , הנטיה היא להנציח את ההפרדה. יש לסלק את הגבולות הלא בריאים בין שתי הרקמות.

נחום כהן


לתגובות: coarc@actcom.co.il

ניתן להגיב על מאמר זה ב פורום אדריכלות

 

 

כל הזכויות שמורות - איתי אלמוג, אדריכל-יוצר האתר
All rights reserved - Itay Almog, Architect-Site creator
© 2000-2001 [WWW.Archijob.com,WWW.Archijob.co.il]

webmaster@archijob.co.il

legal statement

Click Here!