במקום שבו ישן מפנה את מקומו לטובת חדש, נדרשת התייחסות אדריכלית-רעיונית לסוגיית ההמשכיות והרציפות. התייחסות זו חשובה שבעתיים כאשר לחדש יש זיקה ברורה, פונקציונאלית וקונספטואלית, אל הישן.

שני גופים שונים זה מזה בתכלית חוברים כדי ליצור ישות חדשה שהיא ממשיכת דרכו האבולוציונית של בית מאנה כץ. האנלוגיה הביולוגית נלקחת צעד נוסף קדימה: בדומה לתהליך היווצרותו של מאובן, הופך הבית הישן מחומר לרוח - רחבת הכניסה ממנה הכל צומח ומתפתח. המבנה החדש, על אגפיו השונים, הוא השלב ההתפתחותי הנוכחי, התבנית המגדירה את הישן ויוצרת את הזיכרון. שלושה צירים חותכים דרך ה"תבנית" וקושרים את הזיכרון אל מה שהיה סביבתו הטבעית והמיידית ומהווים דרך אל הנוף, אל הכניסה הנוספת של בית-הכנסת ואל אזור השירות.

החדר המשוחזר של מאנה כץ ובית-הכנסת המשוחזר הם נדבך נוסף בהתייחסות להמשכיות ולרציפות שבין ישן לחדש - הם מהווים שלב מתקדם יותר באבולוציה של הזכרון - היווצרותו מחדש של הישן בתוך סביבה חדשה. פונקציות אלה, כמו רחבת הכניסה, הן המוקדים של המבנה החדש - כל אחד באגפו הוא, והן נמצאות בתוך חללי משנה פתוחים המאפשרים תנועה ורטיקאלית וגם גמישות חללית בהתאם לדרישות עתידיות של השחזור.

".time is as fundamental as space and it is time no doubt, that holds the essence of life and perhaps of all reality. time is an accumulation, a growth, a duration . Duration means that the past endures, that nothing of it is quite lost .
for a conscious being, to exist is to change, to change is to mature, to mature is to go on creating one's self endlessly. What if this is true of all things? Perhaps all reality is time and duration, becoming and change? . Memory is the vehicle of duration, the handmaiden of time."

Henri Bergson - Creative Evolution - 1911